יותר ממחצית התמודדו עם מחשבות אובדניות: הנתונים הקשים על קהילת הלהט"ב

מדי שנה בחודש יוני, רחובות ישראל נצבעים בצבעי הקשת לקראת אירועי חודש הגאווה. אולם בצד החגיגות, מסתתרת מציאות כואבת שגובה חיי אדם. קהילת הלהטב"ק נמצאת בסיכון מוגבר ומשמעותי למצוקה אובדנית ולניסיונות אובדניים בהשוואה לאוכלוסייה ההטרוסקסואלית והסיסג'נדרית.

מחקרים בעולם ובישראל מצביעים על כך שחברי קהילת הלהט"ב נוטים לניסיונות אובדניים פי 2 עד 5 יותר מהממוצע באוכלוסייה. נתונים ממחקר עומק שפורסם בשנת 2025 חושפים תמונה מטרידה לפיה 52% מהמשיבים מכל קשת הנטיות המיניות והזהויות המגדריות התמודדו עם מחשבות אובדניות במהלך חייהם, בקרב טרנסג'נדרים המצב חמור אף יותר עם 38% משיבים בגירים שדיווחו על ניסיון אובדני בחייהם.

חשוב להבין כי הסיכון הגבוה אינו נובע מעצם הנטייה המינית או הזהות המגדרית, אלא מתגובתה העוינת של הסביבה והקהילה. מכך שיש היעדר הכרה, ומכך שמתבגרים רבים חיים עם סוד לגבי זהותם מה שמגביר את תחושת הניכור. כתוצאה מכך, בני נוער וצעירים מהקהילה הם הקבוצה הפגיעה ביותר. כ-40% מהם דיווחו ששקלו ברצינות התאבדות בשנה האחרונה, כאשר דחייה משפחתית מעלה את הסיכון לאובדנות פי 8. לעומת זאת, תמיכה משפחתית מהווה את גורם חוסן החזק ביותר.

במשך השנים ליווינו צעירים וצעירות רבים מקהילת הלהטב"ק שחיו בתחושה שאין להם מקום אמיתי להיות בו הם עצמם, בייחוד אלו שגדלו בסביבות שמרניות או דתיות. שמענו לא פעם משפטים קורעי לב כמו "יותר קל לי לדמיין את המוות מאשר לפגוע במשפחה שלי". המצוקה לעתים קרובות אינה מופיעה באופן ישיר סביב הזהות, אלא מתפרצת דרך דיכאון, חרדה, פגיעות עצמיות ומחשבות אובדניות. פחד מאובדן שייכות וחיים בהסתרה מתמשכת שוחקים את הנפש וגורמים לצעירים להאמין שאין עתיד שבו יוכלו להיות מי שהם ולהישאר אהובים. רבים פוחדים לבקש עזרה מחשש לחשיפה, לשיפוטיות או לניסיון "לתקן" אותם.

הפגיעות מעמיקה במיוחד בצמתים של זהויות מורכבות. באחת הפניות, ליווינו צעירה טרנסית מהחברה החרדית שחוותה אלימות וטראומות קשות. מעבר למצבה הנפשי, הקושי המרכזי שלה היה לחיות בזהות שלא קיבלה מקום בעולם שבו גדלה. היא התקשתה לדבר על עצמה בלשון נקבה, תיארה ניכור מגופה ובדידות עצומה.

קושי דומה של שייכות קיים גם בקרב צעירים בחברה הערבית, שבה כ-80% מהלהט"בים חיים בארון מתוך פחד מתמיד ומתארים תחושה בלתי אפשרית להיות מי שהם ולהישאר שייכים לקהילתם. במקביל, גם האוכלוסייה המבוגרת בקהילה סובלת. להט"בים מזדקנים מתמודדים פעמים רבות עם בידוד חברתי, השלכות של חיים שלמים בצל סטיגמה וחשש לקבל יחס מפלה במוסדות טיפוליים.

איך ניתן לעצור את המעגל הזה

לצד המלצות ברמת המדיניות, כמו הכשרת אנשי מקצוע ואיסור על פרקטיקות פוגעניות כגון טיפולי המרה. הפתרון המיידי נמצא בידיים של כולנו. מפתח המניעה טמון בצמצום הניכור ויצירת רשתות תמיכה עוטפות. הניסיון שלנו מלמד שלא תמיד נדרש "פתרון גדול". במקרה של אותה צעירה חרדית, העזרה החלה במתן הכרה בסיסית וקבלה של מי שמולנו: פנייה אליה בשם שבחרה לעצמה, שימוש בלשון שבה הרגישה בנוח, חיבור לקבוצת "שווים" והימנעות מניסיון לשנות אותה.

לקראת חודש הגאווה, עלינו לזכור שאובדנות בקהילת הלהט"ב אינה גזירת גורל, אלא תוצאה של כשל חברתי ומערכתי. שינוי ביחס החברתי, לצד מתן מרחב בטוח, יכולים להציל חיים באופן מיידי. לפעמים התחלה של תקווה מגיעה כשמישהו רואה אותך, מדבר אליך נכון, ולא מבקש ממך להיות מישהו אחר.

לקהילה יש תפקיד מרכזי בהפחתת הסיכון האובדני של הקהילה הגאה - לתת מקום, לתת תוקף לזהות המינית ולקבל - קבלה קהילתית של האדם עם זהותו המינית.

גל נסים-עמנואל, היא מייסדת ומנכ"לית תנועת מש״ה. מש"ה (מילים שעושות הבדל) למניעת אובדנות באמצעות קהילה היא תנועה חברתית ששמה לה למטרה להפחית את שיעורי האובדנות בישראל. בחודש הגאווה מזמינה מש"ה את הציבור לרכוש ידע מעשי למניעת אובדנות בקהילה הגאה בקבוצת הפייסבוק.