"אלו הפנים שתמיד היו אמורות להיות לי, הניתוח החזיר לי את עצמי"

מגיל 3 בערך הרגשתי שמשהו בגוף שלי לא בסדר. בהמשך הילדות שלי התחלתי לראות את זה שנולדתי כזכר בתור קללה. היה ברור לי שזה לא מתאים לי, אבל לא חשבתי שיש דרך לשנות את זה. אנשים רגילים לשמוע סיפורים של טרנסיות בתור סיפורים של "תמיד ידעתי שאני בת", אבל אני לא ידעתי. חשבתי שאני פשוט בן פגום בצורה מאוד עמוקה וניסיתי למצוא דרכים לשרוד ולהדחיק את זה.

כשקראתי לראשונה על "דיספוריה מגדרית" בנעורים פשוט אמרתי: "אה, יש לי את זה", אבל ראיתי בזה הפרעה שצריך להדחיק. גם לא הבנתי את הקונספט של טרנסים במשך רוב חיי, חשבתי שזה פשוט משהו שקשור ללבוש ואיפור ולא היה דבר שרציתי פחות מללבוש בגדי נשים ולהתאפר - דבר שרק היה מדגיש עד כמה הגוף והפנים שלי זכריים. סיפרתי את זה לאנשים, אבל אף פעם לא קיבלתי שום סוג של הבנה. הם פשוט ניסו להציע לי דרכים להמשיך "להתגבר" על הקשיים האלה וככל שהשנים עברו זה הוביל אותי יותר ויותר למצב של אובדנות.

לא היה רגע אחד שבו הבנתי בעצמי שאני רוצה לעשות את התהליך הזה. הייתי צריכה שאדם חיצוני ישקף לי שיש לי צורך קיומי לעבור אותו - ושהוא בכלל אפשרי בשבילי. הרגע הזה הגיע כשדיברתי עם חברה על כך. לחברה הזו לא היה שום רקע או הבנה בנושא, אבל היא באמת ניסתה להבין את הכאב שלי. ואז היא אמרה משהו שטלטל אותי: "אני אוהבת להיות אישה. אם הייתי נולדת כזכר אז הייתי נהיית טרנסית. למה לחיות במין שלא מתאים לך? במיוחד כשהיום אנחנו בתקופה נדירה בהיסטוריה שבה ניתן לשנות זאת?".

באותו רגע ידעתי שאם יש דרך לחיות כאישה, איך אפשר להצדיק שלא לעשות זאת? נכון שיש המון פחדים - ובאמת, חלק גדול מהאנשים שהכרתי ניתקו איתי קשר בגלל התהליך - אבל אם הדרך היחידה שלי לשמור על השפיות שלי היא לעבור את התהליך הזה, למה לא לעשות אותו? ככל שקראתי יותר על התהליך הרפואי, הבנתי שאני פשוט לא אוכל לחיות בלי לעבור אותו.

ואז הגיע 7 באוקטובר. אני מהעוטף, בדיוק סיימתי שימור פוריות, ובזמן שהייתי במקלט כשבחוץ מתחוללת תופת, לא הצלחתי שלא לחשוב על איך היו יכולים להראות חיי אם הייתי מצליחה להתחיל את התהליך עליו חלמתי. במהלך אותם ימים לא התפנינו ונשארנו במושב כדי לחלק מזון ותרופות לזקוקים לכך, אלו היו ימים מורכבים בהם הלאומי, הקהילתי והאישי היו קשים מנשוא.

הרגע הראשון מאז שהחלה המלחמה שבו החרדות שלי עצרו היה כשקיבלתי מייל מד"ר גל כהן, הגינקולוגית מבי"ח מאיר שמלווה אותי בטיפול האנדוקרינולוגי, שבו היא יידעה אותי שאפשר לקבוע תור להתחלת תהליך הורמונלי.

היחס בביה"ח מאיר היה מכיל - הרגשתי אכפתיות, הרגשתי שרואים בי אדם. בייעוץ לקראת הניתוח, הפלסטיקאי לא היסס וקרא למנתחת אף אוזן גרון להצטרף לפגישה באופן ספונטני כדי לתת חוות דעת נוספת. הם ישבו יחד, דנו באסטרטגיות הטובות ביותר עבורי, והקשיבו לכל השאלות שלי וגם לשאלות הרבות של אמא שלי, שהביעה דאגה רבה מהתהליך.

היה לי חשוב לדעת הכל, ומה שבאמת קנה אותי הייתה הכנות. כשדיברנו על ניתוח להורדת קו מצח, המנתח אמר לי ביושר שזה ניתוח קשה והציע לי לבדוק אלטרנטיבה של השתלת שיער באזור אחר, כי זה עשוי להתאים לי יותר. הרגשתי שהם באמת מחפשים את מה שהכי נכון עבורי.

הניתוח בוצע על ידי צוות מומחים נרחב, הכולל את ד״ר ביאדר בלאל - סגן מנהל המחלקה לכירורגיה פלסטית וראש הצוות לניתוחי התאמה מגדרית, ד״ר מרקוס הראל - מנהל שירות ניתוחי אף במרכז הרפואי מאיר, ד״ר דן גוטמן - מומחה לניתוחי ראש וצוואר ממחלקת אף-אוזן-גרון וד״ר נועם קסטל - מתמחה בכירורגיה פלסטית ואסתטית.

הפחד הגדול שלי היה שהניתוח הראשון יהיה גם האחרון - שמשהו ישתבש ולא אוכל להמשיך בשיקום של הפנים שלי. אבל הצוות נתן לי ביטחון. יום אחרי הניתוח - אף ושיוף גרוגרת - המנתחת של השלב הבא כבר באה לבקר אותי. התחושה הזו, שמישהו מלווה אותך בתוך התהליך הכי רגיש שיש, נתנה לי תקווה.

הרגע שבו הורידו את הגבס היה מטלטל. הכנתי את עצמי לדיכאון או לחרטה, כמו שקראתי באינטרנט, אבל כשראיתי את עצמי במראה פשוט שאלתי: "מה השתנה? הפנים שלי לא תמיד נראו ככה?" הסביבה ממש לא הבינה את השאלה הזו כי היה ברור שהפנים שלי אף פעם לא נראו כך, אבל בתוך המוח שלי - אלו היו הפנים שתמיד היו אמורות להיות לי. הניתוח פשוט קילף את הזרות והחזיר לי את עצמי.

המסר שלי לכל מי ששוקלת נישוי פנים הוא פשוט: אל תקשיבו לסביבה שאומרת לכן שאתן "לא צריכות" את זה. אם המוח והנפש שלכן מרגישים שצריך לתקן - מגיע לכן לתקן. מגיע לכן להרגיש שהפנים שלכן שייכות לכן, לא רק כי התרגלתן אליהן, אלא כי הן שייכות למי שתמיד הייתן אמורות להיות. הטיפול הזה לא היה קוסמטיקה - עבורי הוא היה הצלת חיים.

כיצד עובד ניתוחי נישוי פנים?

ד"ר נועם קסטל, מתמחה בכירורגיה פלסטית ואסתטית במרכז הרפואי מאיר מסבירה: "ניתוחי התאמה מגדרית, ובפרט ניתוחי נישוי פנים, דורשים תכנון קפדני ותיאום ציפיות מעמיק מול המטופלות. בניגוד לפרוצדורות פלסטיות אחרות המתמקדות בשיפור האסתטיקה והתפקוד, בנישוי פנים בנוסף לתוצאה האסתטית והתפקודית אנו משנים מאפייני פנים ממגדר אחד לאחר. תהליך זה יכול לכלול התערבות בעצמות המצח והלסתות, ניתוח אף, הרמת גבות והשטחת הגרוגרת בנוסף לניתוחים משלימים. הטיפול מבוסס על שיתוף פעולה רב-תחומי בין מחלקות כירורגיה פלסטית, כירורגיית פה ולסת, ואף אוזן גרון".