"כשאיש מאמין מזלזל באדם בשל זהותו המינית הוא מעליב את הקב"ה"

לא היה לי קשה להסביר לילדים שלי למה אנחנו צועדים במצעד הגאווה בירושלים. בעולם שלהם, המושגים הללו פשוטים וטבעיים. הם מכירים ואוהבים זוגות חד-מיניים, משחקים עם הילדים שלהם ומבינים באופן אינטואיטיבי שישנם בעולם גם סוגי אנשים שנולדו בגוף שאינו תואם את המגדר שלהם. מעל הכל, הם פשוט מעדיפים לחיות בעולם שנוהג באנשים באהבה ובכבוד אנושי.

בכינוס לפני המצעד של לפני שנה, הסברתי להם שחשוב לי להיות שם גם כרב וכאיש דת, כדי שאנשים ידעו שהתורה היא גם שלהם ושהמנהיגים הרוחניים נמצאים שם כדי לתמוך בהם. סיפרתי להם שישנם רבנים שלא רק שלא יגיעו למצעד, אלא אקטיבית גורמים לאנשים להרגיש אשמה ובושה בגלל מי שהם ולעתים אף פוגעים בקהילת הלהט"ב בשם היהדות.

מכל הדברים ששוחחנו עליהם באותו יום - מורכבות מגדרית, נטייה מינית ואפילו על הכינויים המעליבים שיש מי שנוהגים לכנות את מי שמשתייך לקהילת הלהט"ב, השאלה הגדולה ביותר של ילדיי, תלמידת כיתה ג' ותלמיד כיתה א', הייתה: איך ייתכן שאדם שמייצג את הקדוש ברוך הוא מסוגל לגרום למישהו להרגיש רע לגבי האופן שבו אלוקים עצמו ברא אותו? עבורם, זו הייתה סתירה לוגית ומוסרית שלא ניתן היה ליישב.

האמת היא, שהם צודקים. במסורת הרוחנית שלנו קיימת תובנה עמוקה: הטקסטים העתיקים מלמדים אותנו שחטא ופגיעה בבן אנוש אחר אינם רק עוול חברתי, הם מהווים מעילה ופגיעה בקדוש ברוך הוא. באגדה התלמודית המפורסמת, רבי אלעזר בן שמעון פוגש אדם מכוער ושואל אותו האם כיעורו אופייני לכל בני עירו. האדם משיב לו: "לך ואמור לאומן שעשאני, כמה מכוער כלי זה שעשית". המסר הוא חד-משמעי: כאשר איש מאמין מזלזל באדם שנברא בצלם בשל זהותו המינית או המגדרית, הוא למעשה מעליב את הקדוש ברוך הוא.

במשך יותר מדי דורות, אנשים שדיברו בשם האל שללו את כבודם של רבים מברואיו. המתקפות הללו, הלבושות לעתים במחלצות של קדושה, אינן רק פגיעה בפרט; הן פגיעה ישירה באומן הראשי שיצר את כל בני האדם. ואם פגענו, חובת התיקון מוטלת עלינו. כחברה, ועבורי כאדם מאמין, עלינו לעשות הכל כדי להשיב את הכבוד האבוד. זוהי חובת התיקון שלנו כלפי אלו שפגענו בהם ולא פחות מכך - כלפי שמיים.

צעדתי במצעד הגאווה כדי להיראות, כדי לומר בקול צלול: אני עובד ה' שברא אתכם בדיוק כפי שאתם. צעדתי עבור כל אותם אנשים שנאלצו או נאלצים להסתיר את מי שהם. צעדנו למען יהדות וישראליות שמצהירה בראש מורם: לחייהם של כל ברואי האל יש ערך מוחלט. ישנן ותישארנה מחלוקות על פרשנות המצוות והאיסורים ביהדות, אבל על דבר אחד אסור שתהיה מחלוקת: חביב אדם שנברא בצלם. ברוך ה׳ שעשנו כרצונו.

הכותב, הרב הקונסרבטיבי ארי חסיד, הוא דיקן משנה בבית המדרש להכשרת רבנים ע"ש שכטר, ירושלים. הוא עלה לישראל בגיל 22 מארה״ב, שירת בצבא, נשוי לאורתודוקסית ואב לשניים, מתגורר במזכרת בתיה. מרצה ליהדות, מכשיר מנהיגות רבנית קונסרבטיבית ומוביל תוכנית מנהיגות.