אם יש משהו שהישראלים אוהבים יותר מלהתלונן על איך שהעולם שופט אותם זה להיכנס להורים טריים לתוך החיים, ספציפית לאמהות, ולשפוט אותן.
את מניקה? את יודעת שאנחנו גדלנו יופי על תמ"ל למרות שחלב אם זה הכי טוב לתינוק שלך, אבל לא עד גיל מאוחר מדי שלא יהיה תלותי, ואל תתני לו לאכול יותר מדי שלא ישמין, מה זה הוא נורא רזה התינוק שלך אולי תתני לו קצת לאכול? את בטוחה שהוא ישן מספיק? כי נראה לי שהוא ישן יותר מדי. תתני לו לבכות זה בונה אופי אבל לא יותר מדי כי זה יגרום לו לתסביכים, ותביאי לו כבר אח, או שניים, תשאירי אותו לבד לתקופה שתיהנו ממנו, תחזרי לעבוד, תצאי מוקדם מהעבודה, בתקופתי לא חזרנו לעבוד עד שהם היו בני שנה וחשוב מאוד שיכנס לגן בדיוק בגיל 8 חודשים אחרת יש חרדת זרים וזה עושה להם טראומה.
כי אם הטפה לאימהות צעירות הייתה ספורט אולימפי ישראל הייתה מעצמת מדליות ואם מדובר באמא ידוענית, ועוד כזו שבואו נודה על האמת – מוציאה לכולנו את העיניים בלי לדפוק חשבון – מה טוב.
הפעם על המוקד: הבחירה של האמא הטרייה מאיה ורטהיימר לעשות הליך של חינוך שינה לביתה בת הארבעה וחצי חודשים. "את כבר בחינוך שינה? זה מוקדם מאוד לגיל הזה", אמרו למאיה נלי תגר ולירון ויצמן בראיון שהעניקה להן ברדיו תל אביב. מאיה השיבה: "כן, מתברר שאפשר לתרגל את השיטה כבר מגיל שלושה חודשים", ועם ישראל התפלץ. כי אם יש משהו שעם ישראל אוהב יותר מלהיכנס לאמהות ידועניות טריות לחיים זה לגדף אותן באלימות חסרת פרופורציה כשהן עושות משהו שלא נראה לו.
אבל אתם יודעים מה? אתם טועים. לא כי אימון שינה הוא משהו שחובה להתחיל בגיל 3 חודשים, גם לא כי הדבר הטוב ביותר לילדים זה לינה משותפת על הבטן של ההורה עד גיל שנתיים וחצי – אלא פשוט כי זה לא עניינכם.
משימה משוגעת
לפני עשרה חודשים לערך ילדתי את ביתי הבכורה ונזרקתי היישר לתוך הג'ונגל המטורלל שהוא הורות ראשונית. מאותו רגע נדמה שהחיים שלי הפכו לנחלת הכלל. כמעט ולא עובר יום בו אני לא שומעת מאדם אקראי ברחוב, ממגיב רנדומאלי באינטרנט, מסבא בעל חזות מטרידה באוטובוס או מקרוב משפחה שפעם אחרונה שהוא ראה תינוק הייתה אי שם בשנות ה-80 מה עלי לעשות. איכשהו נדמה שלא רק שכולם יודעים לגדל את התינוקת שלי טוב ממני, כולם גם משוכנעים ששאלתי אותם, העברתי להם תשלום בביט על האוצר הבלום שהוא הידע המוחלט שלהם ואני יושבת בשקיקה עם מחברת ועט לשמוע את כל הרעיונות שיש להם לגבי הילדה שלי, הרחם שלי, הציצים שלי והתא המשפחתי שלי.
עם ישראל אוהב ילדים. בעיקר כשהם של אחרים. וכל אחד בטוח שהוא יודע לחנך, לגדל, להאכיל, להלביש, לטפל, להרדים ולשחק איתם יותר טוב מכל אחד אחר. במיוחד יותר טוב מאמא שלהם. אבל זה פשוט לא נכון. כל תא משפחתי הוא תא ייחודי, עם הדינאמיקה, האופי, ההיסטוריה, המשקעים והצרכים שלו ואין מי שיודעים את הדברים הללו טוב מההורים שעומדים בראש התא הזה. כן, אני יודעת שזה רעיון חדשני אבל גם אבא טרי לתינוקת בת 3 חודשים יודע טוב יותר מה התינוקת שלו צריכה מסבא וותיק עם 50 נכדים. אם אמא לא נתנה לתינוק שלה, שבוכה באוטובוס, מוצץ כדי שיירגע, זה כנראה כי היא יודעת שזה לא באמת יעזור, לעמוד מעליהם ולהגיד לה "תני לו מוצץ" לא יעזור, זה סתם מעיק.
הדבר האחרון שאנחנו צריכות להתמודד איתו זה דעות לא רלוונטיות של זרים מוחלטים שעזרתם לא התבקשה. רוצים לעזור להורים טריים? תביאו לנו אוכל, תעשו לנו כביסה, תנקו לנו את הבית
גם מאיה ורטהיימר החליטה שמה שנכון לה, לביתה ולמשפחתה הוא להתחיל אימון שינה בגיל ארבעה וחצי חודשים. העובדה שמגיבה 22 בטוחה שמדובר בהתעללות נוראית שמצדיקה פנייה לשירותי הרווחה מעידה בעיקר על זה שמגיבה 22 צריכה ללכת לשתות מים ואולי גם קצת לישון בעצמה. מאיה ואסף, רק הם, יודעים מה טוב להם ולמשפחתם.
גידול ילדים, במיוחד ילד ראשון ובמיוחד בשנה הראשונה לחייו היא משימה מאתגרת. אמרתי מאתגרת? סליחה, זה כנראה חוסר השינה מדבר במקומי, התכוונתי מטורללת, משוגעת, הזויה – הדבר האחרון שאנחנו צריכות להתמודד איתו זה דעות לא רלוונטיות של זרים מוחלטים שעזרתם לא התבקשה. רוצים לעזור להורים טריים? תביאו לנו אוכל, תעשו לנו כביסה, תנקו לנו את הבית, תוציאו לנו את הכלב. רק בבקשה, תהיו בשקט כשאתם עושים את זה. כואב לנו הראש ולא ישנו כל הלילה.