בעלי היה בהיריון יחד איתי. כשאני סבלתי מבחילות ורק חיפשתי יד תומכת שתחזיק לי את השיער, מצאתי שהוא עצמו עומד להכניס את ראשו לאסלה. כשהיה לי קרייבינג מטורף לכל אותם מאכלים משונים, הוא אמנם נסע עד הקצה השני של העיר, אבל גם היה אוכל איתי בהנאה רבה, והקינון הזה של סוף ההיריון שאופייני כל כך להריוניות? זאת לגמרי תופעה שעברה גם אצלו. למעשה, אין פינה בבית שידינו לא העבירה בה סמרטוט, אפילו המנורות בנברשת הענקית שבסלון נצצו מרוב ההברקות החוזרות של בעלי. לא שאני מתלוננת, כן? תוסיפו לזה את כאבי הגב, הצוואר התפוס, השרירים שנמתחו ואפילו מיחושי הבטן - כל אלה לא הותירו בי צל של ספק - בעלי היה בהיריון.
אצלנו לפחות זה נגמר אחרי הלידה. ואצל הגברים שלנו?
אומרים שגברים חווים יחד עם האישה את הטלטלות ההורמונאליות, הבחילות ואפילו גם מיגרנות. העניין הוא שכל אותן תופעות שעוברות עלינו, היולדות, חולפות עם צאת התינוק לעולם. אבל אצל הגברים? או לפחות אצל בעלי, הם נשארו עד היום. הנה כמה מהן לפניכם שנמשכות עד היום. שנתיים אחרי הלידה:
1. "הגלגלים של המכונית חייבים להיות ישרים בכל פעם שמחנים את הרכב" – בהיריון היה לי קשה לנהוג ורק רציתי להגיע בבטחה ממקום למקום. למי יש ראש עכשיו על יישור גלגלים?
2. "את בקבוקי המים במקרר צריך למלא עד הסוף , ממש עד לפקק". מודה, עד היום אני מתקשה להבין את ההיגיון המעוות הזה? ולמה חובה עד הפקק? מה יקרה אם נמלא רק מעט מתחת לפקק? האם זה סימן לירידת מים? (הומור של הריוניות)
3. "למה את לא סוגרת את החלונות במחשב?". בהיריון כשהייתי יושבת מול המחשב וקוראת בכל מיני אתרים ופורומים של היריון ולידה, הייתי צריכה אותם זמינים לי כל הזמן ולכן לא טרחתי לסגור את כל החלונות שפתחתי אחד אחרי השני. זה חירפן אותו כליל.
4. כשסבלתי מצרבות הדבר היחיד שהיה מציל אותי היו קוביות קרח. אותן קוביות שניתן לקנות בסופר או בתחנות דלק. היום, הרבה אחרי הלידה, בעלי עדיין ממשיך למלא את המקרר בקרח, למרות שאני אומרת לו שאין לי יותר צרבות! רגע? אולי הצרבות עברו אליו?
5. "יקירתי תעשי לי..","מאמי תביאי לי.."מותק תלחצי כאן , כואב לי..", "תעשי לי ברגליים" - סליחה חבוב, נראה לי שהתחלפנו.
היום זה ברור לי כשמש:
*ההיריון שלי נמשך תשעה חודשים אבל זה של בעלי נמשך עד היום
*מי שאומר שהיריון זה לא מחלה כנראה שלא פגש את בעלי.
"ממי, תביא לי כדורי מציצה. יש לי צרבת נוראית"
כדולה, אני נתקלת בהרבה מאוד בעלים שמפתחים כרס בירה וצריכים לשים רגל על רגל בסוף היום כאילו הם עצמם סוחבים עוד עשרים קילו. צרת רבים, נחמת יחיד? לא בטוח, אבל זה ללא ספק מצחיק. ביחד עם חברות "מאמזון", הנה עוד כמה שריטות נפוצות של בעלים בהריון:
1. "בעלי היה היסטרי יותר ממני. על כל כאב קטן שהיה לי, הוא רץ לחפש מידע באינטרנט , כתב בפורומים של נשים בהיריון ואפילו קרא את ספרי ההכנה ללידה שלי. מבחינתו הוא היה מוכן ללדת במקומי בכל רגע"
2. "בעלי חיסל לי את כל כדורי המציצה לצרבות, ואם זה לא מספיק, אז בחדרי המתנה לרופא סיפר לכל מי שרק רצה לשמוע שהוא סובל יותר ולו הכי קשה".
3. "יש לי תמונות לפני כל בדיקה, תוך כדי הבדיקה, אחרי הבדיקה ותמונה משותפת עם הרופא וכמובן עם הצילום של העובר. בעלי פשוט צילם אותי בכל הזדמנות ודאג מייד לשתף בפייסבוק. כל שבוע כולם ידעו באיזה שבוע אני, ואילו בדיקות עוד צפויות לבוא, הרבה לפניי".
4. "שמתי לב שבעלי התחיל לדבר בשפת ה'אנחנו' - אנחנו בהיריון, יש לנו בדיקה, כשנלך ללדת, נכין תיק, וכן הלאה. הכי קלישאה שיש"
5. "בעלי ללא ספק סבל מטפשת היריון. הוא כל הזמן התבלבל ושכח דברים, אבל החמור הוא שהוא אף פעם לא זכר (או הפנים) מה אסרתי עליו לספר בפני כולם, ומה כן מותר להגיד. כך יצא שכולם ידעו בדיוק מה שלא רציתי שהוא יספר"
6. "בעלי סבל יחד איתי מצרבות, אחר כך משום מקום הוא גם החליט שהוא סובל מלחץ דם נמוך. סתם כי בא לו".
7. "בעלי היה מדבר אל הבטן בלי סוף, וצועק לה לבעוט ולקפוץ".
8. "לבעלי היו את כל החשקים בהיריון שלא לא היו. כל יום היה בא אלי ואומר: ', מה, לא בא לך לאכול...?'"
9. "בכל הזדמנות שהתלוננתי על משהו: מיום שיער רע ועד כאב באוזן ימין, הוא מיד קפץ ואמר: 'אז נלך לבית חולים?'. זה התחיל ברצינות, והמשיך בצחוק. אבל ברגע האמת, כשהייתי עם צירי לחץ (שלא זיהיתי עד הרגע האחרון), הוא ישן שינה עמוקה והייתי צריכה לצווח עליו, שעכשיו, כן עכשיו, הולכים לבית חולים!"
10. "על אף שאינו פולני במוצאו, בעלי הוכיח שהריון מוציא ממנו את הגן הזה. מיד אחרי הלידה, כל מי שבא לבקר ותהה איך עברה עליי הלידה, בעלי התחיל להשתפך על העבודה הקשה של הגבר בלידה וכמה זה מעייף להחזיק לי את היד ולאחוז ברגליים בצירי לחץ. למעשה, סיפור הלידה שלי נהפך למיתוס בין החברים שבו הגבר סבל הרבה יותר".
11. "כל ההריון עבר די לידו, למען האמת. הדבר היחיד שהעסיק את בעלי היה איך לקרוא לתינוק. כל יום, הוא היה מגיע הביתה עם שם אחר שהוא חשב עליו. הוא קנה 2 ספרים, שמר במועדפים את כל אתרי השמות האפשריים. הוא היה באובססיה על זה פשוט".
12. "בעלי היה כל כך בסטרס מקצב ההשמנה שלי, שהוא פשוט נכנס לכושר שיא וירד 12 קילו. יפה לו, אבל היי - מה איתי?"
13. "בעלי פיתח רגישות יתר במהלך ההריון. הוא היה דומע לא מעט במהלך בדיקות חשובות והציג את הצד הנשי שלו באובר. בלידה, הוא כל כך בכה מהתרגשות, עד שאמרתי לו שאני מקווה שזאת הפעם האחרונה שאני רואה אותו מתייפח ככה כמו ילדה".
14. "בעלי השמין. הוא תמיד צוחק שמאז ההיריון שלי הוא לא חזר לעצמו. טוב, הוא לא צריך להתמודד עם הציצים המטורפים של אחרי. בעצם, הוא כן. בערך".
15. "בעלי תמיד היה אדם מאוד מיני ובהריון החשק המיני שלו גבר. הוא לא ראה בעיניים. חודש תשיעי, כורעת ללדת, והוא חרמן כמו שפן. חתיכת שריטה. עדיף היה לי כבר שישמין או יסבול מצרבות, כמו כל הגברים הנורמלים".
* אורית הלפגוט - "עוצמת הריפוי"- דולה, מדריכת הכנה ללידה, רפלקסולוגית ומטפלת ברפואה משלימה בהריון ולידה.
>> "או, עכשיו אני רואה שאת ג'ינג'ית אמיתית": הריוניות על משפטים חסרי טקט של רופאים
>> "הסקס הכי טוב שלי היה בהריון": הריוניות על סקס עם בטן