אני לא קמצן. אני אמנם מקפיד להיות עם האצבע על הדופק בכל מה שנוגע להוצאות המשפחתיות, אבל אני גם יודע לפרגן לאשתי המהממת ולי איזה פינוק קטן מדי פעם, כשמתפנים כמה מאות שקלים בהתנהלות החודשית.
אבל זה נגמר. זה נגמר בלי התראה מוקדמת. זה נגמר ביום שבו התחיל המירוץ ללידה. זה נגמר עוד לפני שהתינוק יצא לאוויר העולם, וכבר אתה צריך לקבל החלטות כלכליות הרות גורל, כשלא תמיד ניצבות בפניך חלופות אמיתיות.
רק מהלחץ אתם שולפים את כרטיס האשראי
הכירו את תעשיית הבדיקות בהריון: מסחטת הכספים הרגשית מתחילה עוד בבדיקות הגנטיות שקודמות, כשמסבירים לכם על הבדיקות שמשרד הבריאות וקופת החולים מחייבים ומסבסדים, ואז מציגים בפניכם עוד שורה ארוכה של בדיקות ש"כדאי" ו"מומלץ" לעשות, במחיר מבצע של 80 שקל האחת (אחרי הנחה).
ואתם, זוג צעיר בהריונו הראשון, מה אתם מבינים. רק מהלחץ אתם שולפים את כרטיס האשראי ומגהצים כ-1500 שקלים. ברכותיי. תגיד שלום לצימר שאליו רצית לקחת את המהממת ליום הולדתה.
בפגישה הראשונה עם רופא הנשים הוא מעניק לכם טבלה מסודרת עם כל רשימת הבדיקות השונות שניתן לבצע במהלך ההריון. אתה מתוודע שם לסדרת מונחים שלא היה לך מושג לגביהם כמו "חלבון עוברי" (חשבת שזה קשור להכנת אומלט), "העמסת סוכר" (חשבת שזה קשור להכנת עוגה), "סקירת מערכות" (חשבת שזה מה שעושה החבר ההייטקיסט שלך), "שקיפות עורפית" (חשבת שזה משפט שאומרות היום מורות בכיתה במקום "עיניים בגב").
ליד כל אחת מהן נכתב בעמודה נפרדת אם הבדיקה היא חלק מסל הבריאות או שיש לבצע אותה באופן פרטי. אין שום חובה לבצע את הבדיקות הפרטיות, וזה כמובן לא אומר שאתם לא אוהבים את העובר שלכם, מזניחים את בריאותו, ובגדול - חרא של הורים לעתיד.
בזמן שאתה מנסה לחשב בראשך כמה תוכניות חיסכון תצטרך לשבור בחודשים הקרובים, הרופא כבר מלביש קונדום על מכשיר האולטרסאונד הפולשני ומבקש מהמהממת להתמקם בפוזיציה. בהיותך סטרייט אתה לא מצליח להבין איזה גבר ייתן למשהו בהיקף כזה – ובכל היקף - בכלל להתקרב לו לאיזשהו פתח באיזור החלציים. ובדיוק ברגע הזה אתה שומע את הצליל הקסום ביותר בעולם – הדופק של העובר שלך. להתרגשות הזאת, אתה יודע, אין מחיר (זו בדיקה בחינם, אם לא ציינתי).
"תרצו להרחיב את הבדיקה תמורת 200 שקלים בלבד?"
זה המקום לציין שעשיתי מאמץ להצטרף לכל התורים, הבדיקות, והדקירות, במיוחד אחרי שבפעם היחידה שבה לא יכולתי להגיע, המהממת נפגשה עם אחות הריון, נקרא לה "גילה", שניצלה את ההזדמנות שבן הזוג לא נמצא, כדי ליידע שרבים מתגרשים במהלך ההריון, למשל כי האישה עומדת בפני שינויים בגוף, עלייה במשקל, מצבי רוח, וירידה בביטחון העצמי. וכדי להוכיח את הנקודה אמרה גילה-אחות-הריון שהמהממת עלתה חצי קילו יותר מדי, ובאופן מיידי ירד לה הביטחון העצמי.
הסקירה המוקדמת – שבודקת בין היתר אם לעובר יש את כל האצבעות - כבר לא כלולה בסל הבריאות. קיבלנו כמה הצעות מחיר ובחרנו ברופא שגם זכה לכמה המלצות נלהבות. בשלב הזה עוד לא היה טעם לדיון, אחרי הכל זו הפעם הראשונה שאתה מתחיל לראות צורה של בנאדם, ובכל זאת אתה רוצה לדעת אם יש טעם להתאמן על השיר "עשר אצבעות לי יש". מבלי להתווכח אתה שולף מכיסך 800 שקלים במזומן (מאוחר יותר תגלה שמדובר במחיר מצוין, כזה שתוכל להשוויץ איתו לחבר'ה). ברכותיי. תגיד שלום לתיקון המזגן של האוטו. מילא, בקיץ תמיד אפשר לנסוע עם חלונות פתוחים, ובחורף פשוט להתלבש כמו שצריך.
מעבר לתשלום שאתה יודע שאתה הולך להוציא, לחלק מהבדיקות מתווסף אלמנט ההפתעה. למשל, כשאתם מגיעים לבדיקת החלבון העוברי, מילאתם את שלל הטפסים בזמן שהמתנתם בתור, ורגע לפני שהאחות דוקרת, היא מרימה מבט ושואלת אם אתם רוצים להרחיב את הבדיקה, משהו שאף אחד לא הזהיר אתכם מפניו, שכרוך בעוד 200 שקל שלא נערכתם אליהם מבעוד מועד. אבל בסדר, אתם לא באמת חייבים ללכת למסעדה ליום הנישואין.
בדיקת מי שפיר? כמה זה עולה?
הדילמה הגדולה ביותר מגיעה כשצריך לקבל החלטה אם לבצע דיקור מי שפיר. למה לא? כי לפי הסטטיסטיקה שהצטברה מהבדיקות עד כה, הסיכוי למום בעובר עומד על משהו כמו 1:10,000, כי קיים סיכון להריונית ולעובר בבדיקה הזו, וכי כשזוגתך צעירה מ-35 - מדובר בבדיקה היקרה ביותר בתהליך, כמה אלפי שקלים (לאו דווקא בסדר הנימוקים הזה), ולכן אין סיבה אמיתית לבצע את הבדיקה.
למה כן? כי אם חלילה קורה ואתה הוא האחד מהעשרת אלפים - הסטטיסטיקה חסרת חשיבות, כי בטווח הארוך תוציא הרבה יותר כסף כדי לטפל בילד שנולד עם מום, וכי אתה לא באמת חייב לעשות מנוי למכבי בעונה הבאה.
לרופאים כמובן אסור להמליץ או לא להמליץ על הבדיקה, אבל החברים עשו וגם החברים שלהם, ומרוב הלחץ החברתי אתם מחליטים ללכת על זה. כאן כבר מורגשים באמת פערי המעמדות בין אלה שיכולים להרשות לעצמם לבין אלה שלא. העם דורש צדק שפירי.
אחרי שהבנו את הפרינציפ בסקירה הראשונה, אמרנו שחבל לבזבז סתם עוד כסף, וקבענו תור לסקירה המאוחרת המסובסדת בקופת החולים. יחי ההבדל. אם הבדיקה הפרטית נערכת בחדר נעים וידידותי ועם ג'ל מחומם ומפנק עבור האולטרסאונד, הרי שבקופת החולים – כמו בקופת החולים - חדר הבדיקות קר ומנוכר, כמו הג'ל.
"מה שנבדק, נמצא תקין"
כשאמרנו לרופא שעשינו את הסקירה המוקדמת באופן פרטי, הוא היה הגון מספיק לומר שבבדיקה הנוכחית לא עוברים על כל הפרמטרים שהיו עוברים עליהם לו היינו עושים בפרטי גם הפעם, כי כדי לשרת את כלל האוכלוסיה שמגיעה בשיטת הסרט הנע בודקים רק דברים מסויימים שנקבעו מראש ע"י משרד הבריאות.
כששאלנו בסוף הבדיקה אם הכל בסדר, הוא יכול היה רק להגיד שמה שנבדק – תקין. האם דברים שהיו תקינים בסקירה הראשונה ולא נבדקו הפעם נשארו תקינים, שאלנו? הוא לא יכול להתחייב על זה כי דברים יכולים להשתנות, גם למשל במשהו שקשור בגדילת המוח. סה"כ סיטואציה מאוד מרגיעה.
אני יכול להמשיך אבל נראה לי שהסוגייה ברורה: הילד עולה לך יותר מדי כסף, עוד לפני שהוא נולד. מי בכלל יכול לחשוב עכשיו על מטפלת או פעוטון, גן, צהרון, בית ספר, חוגים... בקיצור, יש סיכוי סביר שעד שהילד יגדל, להוריו כבר לא יהיה שקל לשלם לו את שכר הלימוד באוניברסיטה.
נו טוב, חינוך זה אובר-רייטד. היום יש את הקטע הזה שאתה יכול ללמוד לדוקטורט גם בלי תעודת בגרות ותואר ראשון. אולי הוא לא יהיה רופא, אבל העיקר שיהיה בריא.