טיפולי הפוריות הביאו איתם עבורי לא רק תסכול, דמעות, זריקות, מצבי רוח הורמונליים בעיתיים ועוד מיני רגעים שונים ומשונים, אלא גם די הרבה אמונות טפלות.
אני חייבת לציין, שאת רוב האמונות הטפלות שלי אספתי במשך השנים בזהירות רבה: אני לא עוברת מתחת לסולם כי זה מביא מזל רע, וגם לא מעל מישהו כי הוא לא יגדל. התיק שלי, למשל, לא היה כבר חמש שנים על הריצפה, כי גיסתי אמרה לי פעם שככה לא יבוא כסף ואני מבקשת משאלה בכל פעם שנופל לי ריס, אבל כנראה שאצלי הנשירה היא בגבות ולא בריסים, אחרת אין דרך להסביר את העובדה שהמשאלה שלי להיות אמא עדיין לא התגשמה.
אני גם מבקשת משאלה עם הנרות של העוגה ביום הולדת, אבל זה רק פעם בשנה ונראה שזה לא עובד משהו.
להצמיח קרניים עוזר להיכנס להריון? הייתי מנסה גם את זה
לכן, אפילו אני מתפלאת לפעמים משלל האמונות שאספתי לי במהלך טיפולי הפוריות, וכדאי שהילד שלנו יבוא מהר, כי כבר לא נשאר לי כל כך הרבה זמן בשביל לתחזק את כל האמונות שלי, בטח שלא מספיק בשביל לאסוף כמה חדשות.
חלק מהאמונות שאימצתי מוכרות, חלקן טפלות ורובן, ככל הנראה מיותרות. אבל איכשהו, למרות הכל, הצלחתי לגרום לעצמי להאמין כמעט בכולן. אולי אלה ההורמונים שמשפיעים עליי, אבל אם היתה אמונה שלהצמיח קרניים זה עוזר להיכנס להריון, כנראה שהייתי מנסה גם אותה.
אני, איך לומר בעיני מהדירי הנשים שצצו לאחרונה בכל מהדורת חדשות, שיקסה לא קטנה, אולי אפילו האמא של כל השיקסות באשר הן. ובכל זאת, הצלחתי למצוא את עצמי לא פעם ולא פעמיים מזכירה את עזרתו של הכל יכול ומשתמשת במילים ב"עזרת השם" (לא לשווא, כמובן): "בעזרת השם - שהסבב הזה ינצח", "בעזרת השם - אני אהיה אמא","בעזרת השם - יהיו לי הרבה ביציות" ועוד כל מיני הגיגים מסוג זה.
אפילו הצטרפתי לסבב תהילים שהחזיר אותי בערך חמש עשרה שנה אחורה לשיעורי תנ"ך ולמורה עופרה. במשך חודש קראתי כל יום פסוקים שאולי יביאו איתם כמה עוברים נחמדים שהפעם יחליטו להישאר ברחם, אם לא שלי לפחות של מישהי אחרת.
בהמשך, קבעתי עם חברה, מאותגרת פיריון כמותי, ללכת לקבל ברכה מאיזה רב שגר בישוב מרוחק מכל ציביליזציה, כלומר מחוץ לתל אביב. עוד לא נסענו אבל זה לגמרי בתכנון. לשורת האמונות הללו הצטרפו, כאמור, שלל אמונות טפלות עליהן אני יכולה לכתוב תזה שלמה, אולי אפילו דוקטורט - "אמנות טפלות שמאותגרות פיריון מסגלות לעצמן".
הנסיכה עם האבן בחזיה
האמונה הראשונה שנחשפתי אליה עם כניסתי לעולם טיפולי הפוריות, היתה סגולתה של אבן רובי כאבן פיריון. דווקא יופי של אמונה כי היא מזכה אותי בתכשיט מתנה מאורי. אבל אז גיליתי שלא די באבן עצמה, משובצת על טבעת שמונה עשרה קראט לפחות בין שני יהלומים, היא גם צריכה להיות צמודה לגוף מה שמבטל את הצורך בטבעת - באסה.
האדוקות באמת שמות את אבן הרובי (כל רובי, אפילו כזו בעשרה שקלים מחנות אבנים) בחזיה במשך חמישה ימים ואם זה לא מספיק, אז בתום החמישה ימים האלו של "הנסיכה עם העדשה" או "הנסיכה עם החזיה" גם עשיתי לעצמי תה רובי שזה אומר לשפוך מים רותחים על האבן ולשתות את המים אחרי שהם מתקררים, יופי של תה רובי בטעם חול.
מלבד זה, יש לי כמובן חמסה עם המילה פיריון תלויה אי שם בין המחשב למדפסת בחדר העבודה, וגם אבן עם משפט מנצח על המדף בסלון.
ועכשיו נשלח אנרגיות חיוביות לרחם שלי
אורי הוסיף לאוסף האמונות שלנו את ה"ישיבה": כל פעם לפני שאנחנו יוצאים לעבר בית החולים, לצורך עשיית ילדים, אנחנו יושבים כמה דקות כדי לאסוף אנרגיות חיוביות אל הרחם שלי. אכלתי גם ריבת אתרוגים שאיזה דודה רחוקה מקנדה עשתה לחברה שלי בשביל לזכות אותה בילד שני, זה דווקא היה די טעים, אמנם לא עוזר לדיאטה אבל אולי לילדים כן. בינתיים זה לא עבד.
האמונה הכיפית ביותר שלי היא זו שאני המצאתי לי, שבכל פעם שאני מגיעה לבית החולים לעשות בדיקת הריון, אני באה עם פריט לבוש חדש, אמונה טפלה, אבל גם דרך נהדרת לתחזק את האהבה שלי לשופינג. רק חבל שאני אוספת כך יותר מידי בגדים שמתאימים גם להיריון, כי כל הבדיקות שעשיתי עד עכשיו היו שליליות.
אבל את האמונה ההזויה מכולן קיבלתי במתנה מאמא של אורי, יחד עם הוראות מדוייקות, כמעט כמו התרשימים של איקאה. בגדול זה אומר שאני צריכה כל יום ללטף את הראש של נזיר בודהיסטי קירח ומזוקן שמחזיק חסידה ויושב אצלי על השיש במטבח בין המיקרו לטוסטר. על הדרך, היא אמרה, אם אפשר לשלב עוד אמונה חיונית לעושר, אז למה לא, וכך יצא ששמתי את הנזיר שלי, כמובן בהוראה מפורשת בתוך צלחת חרסינה עם מטבעות כסף. כדי לגוון קצת, וכדי שהוא לא ישתעמם בין כל השקלים שמתי לו מטבעות שונים, שקל, עשר אגורות, סנט ואפילו יורו מהטיול שעשינו בקיץ לטוסקנה.
יש מעט מאוד דברים שלא עשיתי ובניהם הגשת תינוק למוהל (שמעתי שזה עוזר) וגם לישון עם חיתול של תינוק, מעניין אם צריך להיות בחיתול קקי או פיפי, כי אם זה פיפי, אז קטן עליי, אחרי כל ההורמונים שאני מזריקה לעצמי, בבטן.