כשהייתה בת שנה ו-9 חודשים טסנו לחופשה ביוון. כמובן שאי אפשר היה לטוס בלי נונו. באוטובוס בדרך למלון, כששיר בזרועותיי, החסרתי כמה פעימות. לאחר חיטוט מסיבי בתיק הגב שלי פניתי חיוורת לבעלי ולחשתי: "אני חוששת שנונו כבר לא איתנו". כל החיפושים והבדיקות במחלקות האבדות ומציאות של שדות התעופה וחברות הטיסה בארץ וביוון הוציאו אותי עם ידיים ריקות. כשנחתנו בארץ והגענו הביתה, קרה מה שחששנו ממנו: היא מיד פצחה בריצה אל עגלת המשחק שלה, הביטה בעגלה הריקה, הרימה אלי עיניים גדולות ושאלה: "איפה נונו?". עם גוש בגרון גמגמתי משהו על זה שהוא בדרך מיוון ויחזור בקרוב. הימים נקפו ובכל יום היא שאלה עליו שוב ושוב. התחלתי לאתר איך אפשר להשיג אותו שוב. בדקתי עם הקולגה היכן הוא נרכש, התקשרתי ל-2-3 חנויות ולבסוף נסעתי למחסני החברה, שם היה נונו וורוד בגרסה 2.0 שכנראה אכל הרבה גבינות שמנות ביוון, ועוד אחד דומה לו בדיוק – אבל בסגול. מתלבטת התקשרתי לבעלי. כשסיפרתי לו על הסגול הגיב: "ברור, נונו השתזף ביוון!". בחששות חזרתי הביתה עם נונו הסגול בידי, וסיפרתי לשיר בהתרגשות שנונו חזר לארץ! הגשתי לידיה את נונו החדש. אפשר היה לחתוך את המתח באוויר בסכין. היא תזהה שזה נונו אחר ובצבע שונה או לא? ואז היא קראה בשמחה "נונו!!!!" ואימצה אותו אל חיקה. אפשר לנשום. היום שיר בת 3 וקצת והיא מאד מחוברת לדידי הפרה (שוב, שם שהיא המציאה). אבל לנונו עדיין שמור מקום של כבוד בין בובותיה.
בשביל מה זה טוב בעצם?
בגיל 7 חודשים לערך, התינוק מתחיל להבין שהוא ישות נפרדת מאמו. לאחר שהוא מתחיל להכיר בעובדה זו, הוא עלול לפתח חרדת נטישה וחרדת זרים. הורים רבים מדווחים בגילאים אלה על בכי מפוחד של התינוק בכל פעם שהוא נשאר לבד לרגע בחדר, התעקשות להישאר רק בזרועות הוריו וניכור מכל פנים מחייכות אליו שאינם אבא או אמא. בנוסף, פעמים רבות ניכרת בגיל זה רגרסיה משמעותית בהרגלי השינה: סירוב להירדם עצמאית או יקיצות ליליות לוודא את נוכחות הוריו בחייו.
כאשר מזהים קשיים כאלה, ובמיוחד במעברים שונים, כגון כשמעוניינים להעביר תינוק מלינה משותפת למיטה משלו, או כאשר התינוק עומד להיכנס למסגרת חדשה לאחר השהייה עם אמא בחופשת הלידה, אחת ההמלצות שלי היא לסגל לתינוק חפץ מעבר. יש תינוקות / פעוטות אשר יסגלו אותו לעצמם (כפי ששיר עשתה עם נונו שלה), אולם במקרים רבים ניתן לעשות זאת בצורה יזומה עבורם. טווח הגילאים לאימוץ חפץ מעבר הינו רחב, ונע בין 4 חודשים לשנה ואפילו עד גיל 3-4 שבו הפעוט ייקשר לפתע לבובה או חפץ מסוים שיקל עליו בקשיים השונים שהוא מתמודד עמם.
החפץ הנבחר הוא למעשה ייצוג של ההורה
כפי שהסברתי לעיל, אם התינוק טרם אימץ חפץ כזה בעצמו, רצוי לבחור עבורו משהו רך ובטיחותי (כלומר בובה רכה עם עיניים שלא עלולות להתנתק חלילה וכד') ויותר מכל רצוי חפץ שגם אם יאבד יהיה ניתן בקלות לאתר עבורו מחליף. חיתול טטרה אשר אפשר לשדרג באמצעות הספגתו בחלב אם או על-ידי לינה של לילה או שניים של אמא עם החיתול (ליצירת הקישור לאמא באמצעות חוש הריח), הוא רעיון מצוין לחפץ מעבר יזום על ידי ההורים. ניתן לקחת אותו בקלות ממקום למקום ו"לייצר" אחד חלופי בכל מקום ומצב ואף לכבס מדי פעם.
כדי לסגל את החפץ לתינוק, יש לתת את החפץ לתינוק ברגעים שבהם הוא מרגיש בטוח ועם אסוציאציות חיוביות: טיול בעגלה, זמן איכות משותף עם ההורים, בעת פעילות עם משחק אהוב וכד'. לאחר מספר ימים כאלה, יש להתחיל לתת לו את החפץ בעת ההשכבה לשינה. לתינוקות מעל גיל שנה רצוי להסביר על כך במסגרת שיחה נעימה ולומר להם שהבובה שומרת עליהם בעת שהם הולכים לישון, ולספק להם את העצמאות בנגישות לחפץ ובבחירה מתי להשתמש בו ומתי לא, על-פי הצורך שלהם.
*הכותבת שרי גלזר היא יועצת שינה ומנחת הורים
>> יש לך שאלות לשרי? את מוזמנת לכתוב לנו ninemonth@mako.co.il
>> לכל הטורים של "חלומות פז"
הריון יפה לך: הצטרפי לעמוד הפייסבוק של תשעה חודשים