"לא כל אם חייבת להניק. וזה בסדר"
יש נשים שמגיעות לחדר הלידה כשבן הזוג שלהן במילואים. אחרות חזרו הביתה עם תינוק בן יומו אל מציאות של אזעקות, חדשות וחוסר ודאות. יש מי שילדו כשהלב שלהן נמצא עם בן משפחה בחזית, ויש מי שפשוט מנסות להבין איך מתחילים את המסע שנקרא אימהות אחרי שלוש שנים של מלחמה

כמעט שלוש שנים אחרי ה-7 באוקטובר נדמה לפעמים שהתרגלנו למציאות החדשה. אבל המפגש עם נשים אחרי לידה מזכיר לי בכל פעם מחדש שלא באמת מתרגלים. בשבוע ההנקה הלאומי אני מבקשת לעצור לרגע את השיח על "מה נכון" ולהתחיל לדבר על "מה אפשרי", כי הנקה היא לא מבחן לאמהות טובה, והיא בוודאי לא תחרות. היא מסע אישי, ולכל אישה יש דרך אחרת לעבור אותו.
אני פוגשת אמהות שחוששות כי המתח "ייבש להן את החלב". אחרות מרגישות אשמה משום שההנקה אינה מצליחה כפי שדמיינו. חשוב לדעת שגם בתקופות של לחץ הגוף ממשיך בדרך כלל לייצר חלב. עם זאת, מתח, חרדה ועייפות עלולים להשפיע על שחרור החלב, להקשות על ההתחלה ולגרום לאישה להרגיש שמשהו אינו עובד. בלא מעט מקרים, ליווי מקצועי, סבלנות ותמיכה נכונה יכולים לסייע. אני אוהבת לדמות את ההנקה לגל שצריך לתפוס. לפעמים הוא מגיע מיד, ולפעמים צריך לחכות לו קצת יותר.
יום אחד הבן שלי שאל אותי למה הנקה אינה דבר פשוט. עניתי לו: "כי היא דורשת הרבה מאוד סבלנות". המשפט הזה מלווה אותי בכל מפגש עם אמא חדשה. אנחנו חיות בעולם שמציע פתרונות מיידיים, אך הנקה דורשת מאיתנו לעצור, להקשיב לגוף, להכיר את התינוק ולהבין שלא כל קושי מעיד שמשהו לא בסדר. לפעמים נדרש זמן. לפעמים נדרשת עזרה. ולפעמים הדרך שתתאים לאם ולתינוק תהיה שונה מזו שהיא תכננה.
לא כל אישה מצליחה או רוצה להניק
חשוב לומר גם את האמת: לא כל אישה מצליחה להניק ולא כל אישה בוחרת בכך. יש נשים שמתמודדות עם קושי רפואי או פיזי, ויש כאלה שהגוף והנפש שלהן אינם מסוגלים לשאת באותו רגע משימה נוספת. כשהאם מותשת, כשהנפש מוצפת, כשהבית מתנהל בצל המלחמה או כשבן הזוג אינו נמצא, גם ההנקה עלולה להפוך ממקור של קרבה לעומס כבד.
לכן תפקידן של יועצות ההנקה אינו לשכנע אישה להניק בכל מחיר. התפקיד שלנו הוא להקשיב, ללוות ולתת מידע, כלים ותמיכה, כדי שתוכל לקבל את ההחלטה המתאימה לה ולתינוק שלה, בלי רגשות אשמה ובלי שיפוטיות. כי אימהות טובה אינה נמדדת בדרך שבה התינוק ניזון. היא נמדדת באהבה, במסירות וביכולת של האם להיות פנויה לתינוק שלה וגם לעצמה.
אחרי הלידה מתחולל בגוף האישה שינוי הורמונלי משמעותי. לצד ההתרגשות והשמחה עלולות להופיע עייפות, חרדה, בכי, בדידות ותחושת הצפה. לעתים מתפתחים גם דיכאון או חרדה אחרי לידה. במציאות הישראלית של השנים האחרונות, כשהמתח המתמשך הפך לחלק מהחיים, האחריות של כולנו גדולה עוד יותר. חשוב לשאול את האם מה שלומה, להקשיב באמת לתשובה ולזהות בזמן מצבים שבהם היא זקוקה לעזרה. לפעמים שיחה אחת יכולה לפתוח דלת. במקרים אחרים נדרשים ליווי מקצועי, טיפול ותמיכה של בן הזוג או בני המשפחה. הטיפול באם חשוב לא פחות מהטיפול בתינוק.
תינוק זקוק למזון, למגע ולביטחון. אבל הוא זקוק גם לאמא שמרגישה שמישהו רואה אותה. אמא שיודעת שמותר לה לבקש עזרה, שלא מפחדת לומר שקשה לה ושמבינה שהיא אינה צריכה לעבור את התקופה הזאת לבד. אם יש מסר אחד שאני רוצה להעביר בשבוע ההנקה הלאומי, הוא זה: אל תישארי לבד.
אם בחרת להניק, או שאת מנסה ועדיין מתקשה, ובין אם החלטת שהדרך שלך תהיה אחרת. האופן שבו אנחנו מלווים אישה בימים ובשבועות הראשונים שלאחר הלידה משפיע לא רק על ההנקה שלה. הוא משפיע על הבריאות שלה, על הביטחון שלה כאם ועל המשפחה כולה.
הכותבת היא אחות, יועצת הנקה ומנהלת תחום רפואה מונעת בכללית מחוז ירושלים