"בלידה הייתה לי ממש תחושה של פגיעה מינית"

יובל לוי תמרקין, מלווה רגשית לנשים, מחנכת למיניות מיטיבה ויוצרת תוכן, לא ידעה שקיימת תופעה של אלימות מיילדותית עד שחוותה אותה בעצמה. היא מתארת יחס פוגעני מצד צוות רפואי במהלך הלידה, שכלל לדבריה בדיקה ללא הסכמתה, לחץ לשנות תנוחה והתעלמות מרצונותיה.

אלימות מיילדותית מתארת יחס בלתי הולם, משפיל או פוגעני כלפי נשים במהלך היריון, לידה או לאחריה. בין היתר, היא יכולה לכלול ביצוע בדיקות או פעולות רפואיות ללא הסבר או הסכמה, שלילת האפשרות לבחור תנוחות ותנועה, התעלמות מבקשות היולדת ושימוש בכוח שאינו נדרש מבחינה רפואית דחופה. ארגון הבריאות העולמי מכיר בתופעה, והיא עלולה להיות קשורה גם להשלכות נפשיות כמו טראומה, פוסט-טראומה ודיכאון לאחר לידה.

עבור לוי תמרקין, הלידה הראשונה הייתה אמורה להיראות אחרת. "זאת לידה ראשונה שלי", היא מספרת בשיחה עם mako. "תכננתי ללדת בבית, כל עוד יש היריון תקין והלידה היא בתוך השבועות התקינים מבחינת משרד הבריאות. עשיתי הכנות עם דולה ועם מיילדת, ממש צללתי פנימה לעולם הזה. קראתי, האזנתי לפודקאסטים. העולם של נשים וגוף של אישה זה העולם שלי. מה האפשרויות שלי, איך נכון לנשום, מה התנוחות הנכונות, איזו ברכה כדאי להביא הביתה. ממש עשיתי דוקטורט".

אלא שהתוכנית השתנתה. לאחר 24 שעות בבית, שמתוכן עשר שעות עם צירים צפופים מאוד, החליטה לוי תמרקין לנסוע לבית החולים. "המיילדת ראתה שאני רק בפתיחה חמש, ואמרתי לבן זוגי: 'בוא ניסע לבית חולים, אני צריכה אפידורל'. צריך לציין שזה בית חולים שהייתי בו כמה פעמים והצוות היה נהדר. קיבלתי עליו המלצות, הייתי שם במעקב היריון וידעתי שאני מגיעה לבית חולים מסוים, קצת יותר רחוק מהבית, אבל בחרתי בו".

בבית החולים היא בילתה 20 שעות נוספות וקיבלה אפידורל. במהלך הזמן הזה התחלפו שלוש משמרות של צוותים רפואיים. לדבריה, שתי המשמרות הראשונות היו חיוביות, והמיילדות הקפידו להתחשב ברצונה להיות בתנועה. אלא שבהמשך, לדבריה, הכל השתנה. "אחרי 16 שעות התחילה לידה פעילה. הפסקתי להרגיש את האפידורל, הרגשתי כל ציר וציר. בשלב הזה כבר קצת נחתי והיה לי כוח לפוש אחרון. המשמרת התחלפה וזה היה נורא". לדבריה, בניגוד להחלפות המשמרת הקודמות, שבהן המיילדות העבירו לצוות הבא את רצונותיה, הפעם היא הרגישה שמתעלמים ממנה. "נכנסו בסביבות שש או שבע נשים והייתה הרגשה שהן נכנסו לקפטריה. הייתי אוויר מבחינתן. הן קשקשו בינן לבין עצמן".

לדבריה, לאחר שהדולה ובן זוגה התבקשו לצאת מהחדר, נשארה איתה מיילדת אחת. לטענתה, אותה מיילדת התעקשה שתלד בתנוחה שלא התאימה לה. "הייתה לה אג'נדה מאוד ברורה איך צריכה להיות הלידה שלי ולא היה אכפת לה מה אני רוצה. היא לחצה עליי ללדת על הגב ולא רציתי". לוי תמרקין העדיפה ללדת על הצד. לדבריה, היא למדה מראש על תנוחות לידה ועל דרכי נשימה והרגישה שהתנוחה שבחרה מתאימה לה. "היא אמרה שהיא מפרקת את המיטה ומורידה את החלק התחתון, כדי שאוכל לשכב רק על הגב כמו אצל גינקולוג. גם את הנשימות שלי היא לא אהבה. למדתי נשימות מסוימות שהיו טובות לי והיא אמרה לי שאי אפשר ללדת ככה. היא אמרה שאני צריכה ללחוץ כאילו יש לי קקי".

בשלב מסוים, לדבריה, נכנסו לחדר נשות צוות נוספות. היא לא ידעה מי הן ומה תפקידן. "חלק היו מולי, חלק מאחורי. אולי מתלמדות, אולי מיילדות, אבל אף אחד לא שאל אותי אם אני מוכנה. מיילדת עשתה לי בדיקת פתיחה בלי לשאול אותי". הבדיקה, לדבריה, הייתה הרגע הקשה ביותר מבחינתה. "זה הדבר הכי כואב בעולם בצירים, וזה לא תקין להכניס ידיים לגוף שלי בלי לשאול אותי. הייתה ממש תחושה של פגיעה מינית. צעקתי עליה שתוציא את היד. הייתי במוד של מלחמה".

לוי תמרקין מתארת תחושה של אובדן שליטה במהלך הלידה. "הרגשתי שהן מפריעות לי ללדת. שהגוף שלי יודע מה הוא עושה, אני רק צריכה שלא יפריעו לו לנשום איך שאני רוצה ולעשות מה שאני צריכה".

לדבריה, הצוות לא הסביר לה מה מתרחש בחדר ולא שיתף אותה בהחלטות. "הרגשתי שאני גוף שצריך לתפעל אותו, בלי שום התחשבות שיש פה אישה שיולדת וזו חוויה לכל החיים. הייתה תחושה שאני שקופה, פרויקט שצריך לסיים אותו כמה שיותר מהר".

לאחר הלידה, לוי תמרקין שיתפה את התחושות שלה בפוסט בפייסבוק. לדבריה, התגובות שקיבלה הגיעו במהירות וכללו סיפורים של נשים נוספות. אחת מהן סיפרה על לידה בבית חולים שבה, לדבריה, הפעילו עליה לחץ פיזי, ביצעו סטריפינג ללא הסבר ואיימו עליה בוואקום אם לא תלד בתוך 20 דקות. אישה אחרת כתבה כי המיילדת אסרה עליה ללחוץ במשך 20 דקות והזהירה אותה שהדבר עלול לפגוע בתינוק. "לא חשבתי שיהיו כל כך הרבה שיתופים. זה מטורף לקרוא את התגובות", מספרת לוי תמרקין. "קיבלתי הודעות מנשים שחוו חוויות דומות בכל בתי החולים. עשרות רשמו לי גם בפרטי. זה היה מצמרר לקרוא".

לדבריה, חלק מהנשים סיפרו שהפוסט גרם להן להבין לראשונה שהן אינן אשמות במה שקרה להן. "חלק גדול יצאו עם תחושה שהן לא בסדר כי צעקו עליהן. יש כאלה שלקחו את זה איתן שנים בלי להבין שזאת לא אשמתן. היו תגובות שוברות לב". לוי תמרקין לדבריה מבקשת להציף את הנושא דווקא משום שסמכות רפואית יכולה לגרום ליולדות להניח שכל פעולה של הצוות הכרחית. "סמכות זה דבר מבלבל, במיוחד סמכות רפואית. אפשר בטעות לחשוב שככה לידה אמורה להתנהל, שהמיילדת יודעת הכי טוב איך נכון לך ללדת, שבדיקות פתיחה זה משהו שחייבים לעשות ואי אפשר לשאול בכל פעם, ושכל אחד מהצוות הרפואי יכול להיות נוכח בחדר כי זה תפקידם".

"הידע והניסיון של הצוות הרפואי חשובים, אך הם אינם אמורים לבטל את קולה של היולדת", היא אומרת, "הצוות הרפואי אמור להיות שם כדי לתמוך בנו, לשמור עלינו, להסביר לנו ולעזור לנו לקבל החלטות. לא כדי להחליף את הקול שלנו. אף שהידע והניסיון שלהם חשובים מאוד ומצילי חיים, אנחנו היחידות שחיות בתוך הגוף שלנו. אנחנו היחידות שיכולות להרגיש מה קורה בו, מה נכון לנו ומה אנחנו צריכות ברגע הזה".