לפני כמה ימים נפוצה ידיעה מלחיצה שלפיה אתר NRG עומד שוב להחליף בעלות, והארכיון שלו יירד לצמיתות. מודה, נלחצתי. זה התיעוד המקוון היחיד של לא מעט טורים וכתבות שפרסמתי בעיתון מעריב בעבר הרחוק. פוסט בקשת העזרה שלי בפייסבוק זכה לשני סוגים של תגובות - כותבים אחרים שנלחצו כמוני ושאלו איך לשמר את הארכיון הזה, ואנשי טכנולוגיה שהציעו פתרונות. עד שכבר יצאה הודעת הרגעה, שלפיה הארכיון יישאר באוויר, הגיעה ידיעה חדשה: ישראבלוג ייסגר לצמיתות. והפעם זה רציני. מי שרוצה שייקח את הפוסטים שלו עד סוף השנה, כי תכף לא יהיה יותר.
אף פעם לא כתבתי בישראבלוג, אבל במובנים מסוימים, הוא חשוב יותר מעיתון. ישראבלוג היה במשך כמה שנים מכוננות בתולדות הרשת הישראלית, האתר המרכזי שבו פרסמו כותבים רבים את רשימותיהם המקוונות. גדלו שם כותבים מוכרים וגם בני נוער שאיווררו מצוקות רגעיות. אני לא אומר שכל הגיג מתבגרים שפורסם בסתיו 2003 הוא אבן דרך בכתיבה הישראלית. בלי הרוב הגדול של הכותבים והפוסטים נוכל להמשיך הלאה בחיינו. זה היה נכון גם בזמן אמת. אבל סך התוכן, הפוסטים והשיחות, מספרות סיפור תרבותי רב-משמעות.
עכשיו למחוק?
זה המקום והרגע שבו נפגשו בפעם הראשונה תוכן וטכנולוגיה, נפש וחברה. הרבה אנשים למדו על בשרם מה זה אומר לפרסם טקסט פומבי בלי מו"ל ועורך. איך להשיב לתגובות. מה עושים עם בריונות רשת. איך להתמודד עם אנונימיות. מה עושים עם כותבת שמטיפה לאנורקסיה (פרו-אנה), ואיך מתמודדים עם כותבת אחרת שכינתה את עצמה רפונזל, ריגשה קוראים רבים בכתיבתה, ובסוף התאבדה.
תת-התרבות הקטנה והשולית ששגשגה בישראבלוג, הפכה כעבור כמה שנים למיינסטרים של המיינסטרים באדיבות פייסבוק וחברות אחרות. אפשר להשוות את זה לקלטות הישנות שבהן הקלטתם את עצמכם, כילדים או כבני נוער. כמה שנים אחרי שהקלטתם – זה זבל. אבל אם היה לכם שכל לא לזרוק את זה, היום זה כבר היסטוריה שצריך לשמר. ישראבלוג, לפי זה, צריך להיכנס למוזיאון, ולהפוך למאגר מידע שמשמש חוקרים. עכשיו למחוק אותו?
קוצרים את כל האתרים
הטעות הזאת כבר נעשתה פעם. לפני 18 שנה עבדתי באתר האינטרנט החשוב הראשון בתולדות הרשת הישראלית – נטקינג. מעבר למחיצה ראיתי אנשים שבאמת הגיעו למשהו בחיים, כמו טייכר וזרחוביץ'. נטקינג הוקם ב-1995 על ידי חברת הפרסום טמיר-כהן, כעמוד זכרון וירטואלי אחרי רצח רבין. ב-1998 הפך לפורטל משגשג שלו גם רדיו מקוון. כעבור כמה שנים נסגר. למעט העמוד המאורכב הזה, לא נשאר מאחוריו שום דבר. גם לא את העמוד ההוא לזכר רבין.
מסתבר שגם בערוץ 10, הבעלים של נענע ושל ישראבלוג הכמעט-ז"ל, מודעים לכל זה, ומקווים שהדברים עוד יסתדרו בימים הקרובים. "בימיו היפים, ישראבלוג איכלס כ-50 אלף משתמשים פעילים", כתבה לי אדווה גלנטי, דוברת הערוץ. "כיום כמות המשתמשים הקבועים שלו ירדה דרסטית, ומהווה פחות מרבע אחוז מהכמות ההיא. די ברור שאין טעם להחזיק יותר שרת שעליו כמות עצומה של חומר בשביל כמות כניסות מועטה ובשביל קהילה קטנה - איכותית ואהובה ככל שתהיה. מבחינה טכנולוגית, הפלטפורמה הזו לא רק שאינה רלוונטית אל מול פייסבוק, סנאפצ'אט, אינסטגרם וכל הדרכים האחרות של אנשים להביע את עצמם - אלא גם אינה מתממשקת איתם טכנולוגית. אורך הטקסטים ברשת, ודרך הבעתם - כולם השתנו והתרחקו מהימים היפים של ישראבלוג.
"במסגרת המעבר לאפיק החדש והמיתוג החדש, ערוץ עשר השיל מעצמו כמה דברים מהעבר, ביניהם המותג נענע 10 וגם ישראבלוג. אנחנו מודעים לחשיבות של ישראבלוג עבור כותביו ועבור ההיסטוריה של האינטרנט ותוכן הגולשים בישראל, ולכן, ראשית, נתנו לגולשים כחודש לגבות את החומרים שלהם במידה וירצו לעשות זאת (וייתכן שהתקופה תוארך קצת), וכמו כן, לאחר יותר משנתיים בהן איש לא רצה לקחת על עצמו את ניהול האתר, ייתכן וכעת, עם הצבת הדדליין, המהלך ייצא לפועל; ושנית, נכנסנו מיידית למגעים עם הספריה הלאומית כדי להעביר לידיהם את הנכס הארכיוני יקר הערך. נכסי עבר שכאלה, ראוי שמקומם יהיה במוזיאון - והספריה הלאומית היא המקבילה הקרובה ביותר לכך במקרה שלנו".
ואכן, הגוף שאחראי על תיעוד כזה בישראל הוא הספרייה הלאומית. המוסד הוותיק מתעד כל דבר דפוס בעל משמעות, בערך מימי דוד המלך. שאלתי מה החלק שלהם בתיעוד האינטרנט. מסתבר שהם כבר שם, מזמן. "יש לנו מיזם מדהים שנקרא אירכוב האינטרנט הישראלי", סיפר לי ירון דויטשר, ראש אגף הדיגיטל בספרייה הלאומית. "אנחנו 'קוצרים' את כל האתרים עם co.il לפחות פעם בשנה, ואתרי חדשות עד 10 פעמים ביממה. הכל נשמר בשרתי הספרייה כך שאתה יכול היום ובעתיד לגלוש למשל בוואלה משנת 2000 במלואו. לא מדובר רק בצילומי מסך, אלא ממש בגלישה מלאה כולל הקישורים".
אילו אתרים מאורכבים? "אתרים כמו NRG, נענע, מאקו, ויינט – כן. לגבי ישראבלוג, אנחנו עדיין בודקים מה אורכב כבר ומה לא. מה שלא - ננסה למצוא פתרון דרך השרתים שלהם". איפה אני יכול לקרוא? "הבעיה היחידה שאסור לנו לפתוח את זה לגלישה מחוץ לבניין הספרייה בגלל זכויות יוצרים. אנחנו מנסים להשפיע על התקנה הזו".