הישראלים שרוצים לפתור את בעיית הבדידות בעולם: "90% מהאנשים ברשתות החברתיות פסיביים לחלוטין"

אלעד חפץ הוא לא איש הייטק קלאסי. החברה שהוא הקים, The HBM (תנועת בני האדם, The human being movement), והפלטפורמה שפיתחה - Meeter, מבקשת לפתור את אחת הבעיות הקשות בעולם של מסכים, רשתות חברתיות ובינה מלאכותית – הבדידות.

"החברה נפתחה מתוך כאב - של חוסר תקשורת בין אנשים, הסתכלות ממבט גזעני או אנטישמי, קושי לתקשר אחד עם השני, פחד מדחייה, מחשיפה, מאיבוד שליטה", מסביר אלעד ל-mako. "אנשים לא פונים אחד לשני בכל העולם. מתוך נקודות החוזקה שלי והרצון לתת תשומת לב לכאב הזה, הקמנו את החברה".

הוא בן 45, מכפר שמריהו, נשוי ואב לתאומות בנות 18, אשר לומדות בחינוך ביתי. הוא התחיל בתחום הביטחון, שירת כלוחם ומפקד בצנחנים ועבד כמה שנים באבטחת תעופה בשירות הביטחון.

"ב-2008, כשהבנות שלי נולדו, עזבתי את עולם הביטחון ועברתי לעולם החינוך, מתוך מחשבה שזה יעזור לי להיות הורה טוב יותר", הוא מספר. "עד היום, בני נוער זה הגיל שאני הכי אוהב בעולם. זה גיל כיפי ומטורף, יש כאלה שחושבים שאני משוגע, אבל זה הגיל המועדף עליי".

הוא עבד כמורה בתיכון ברעננה, וב-2017 יצא לשנת שבתון. באותה תקופה אמו חלתה בסרטן, הוא ליווה אותה לאורך תקופת המחלה, עד שהלכה לעולמה בסוף נובמבר 2019. "כשהתחילה הקורונה וראיתי את המצב של מערכת החינוך, הבנתי שהלמידה בזום פחות מתאימה לי. החלטתי לפנות לכיוונים אחרים", אומר חפץ.

במאי 2024 הקים את החברה, שהחלה לפעול רשמית עם צוות ומשרדים בספטמבר 2024. הפנייה הראשונה שלו הייתה לאחיינים שלו – התאומים ליעד ויובל חפץ, שהיו בני 20 אז, אחרי הצבא, והיום בני 22. שניהם צללו לעומק לתפקידים שלהם ולמדו אותם, באופן עצמאי ובקורסים באוניברסיטה - ליעד הפך למנהל השיווק של החברה, ויובל לקח על עצמו ללמוד את תחום הפיתוח.

כיום הם 7 אנשים בצוות, ביניהם תלמידים לשעבר של אלעד, שתי נשים - מיכל וטל, שמכירות את אלעד הרבה שנים והגיעו מתוך אמונה בחזון שלו, וכן עובד שיושב בקנדה.

ליעד ויובל במקור מירושלים, והיום גרים ביחד בהרצליה. השניים גדלו בלי אביהם, ואלעד, אחיה של אמם, שימש להם דמות אב לאורך השנים.

אז מה הם בעצם עושים?

המוצר שלהם, ה-Meeter (מלשון "המפגיש") מתחלק לשניים – מוצר שמתאים למפגשים פנים אל פנים, וכבר נעשה בו שימוש מוצלח בכנסים של בוגרי אוניברסיטאות למשל, ומוצר של שיחות וידיאו אחד על אחד – שכרגע הוא סגור לקהילות שמבקשות אותו.

לדברי אלעד, ההשראה הגיעה מסרטון קצר של סיימון סינק על אודות מחקרים שמצאו ש-8 דקות של שיחה עם בן אדם יכולות לשנות לחלוטין את ה-well-being שלו. "8 דקות זה הזמן המדויק - הוא ארוך מספיק כדי לייצר תקשורת אמיתית עם בן אדם, וקצר מספיק כדי שתוכל להגיד לעצמך 'טוב, יש לי 8 דקות פנויות'", הוא אומר. הכלי מציע שיחות רנדומליות שבהן המשתמש מקבל שלושה דברים: את הפרטנר לשיחה, את זמן השיחה המוגדר ואת נושא השיחה.

"שוברי הקרח שלנו מבוססים על עולמות של תקשורת מקרבת – למשל, לשתף באתגר שהתגברת עליו בשנה האחרונה, מטרה שהצבת לעצמך או חוויות מהילדות. אנחנו מתמקדים בשלושה אלמנטים: לא פוליטיקה, אלא חוויות, רגשות וזיכרונות. בהשראת הספר של צ'ארלס דוהיג, אלו הדברים שמייצרים שיחות מקרבות", אומר אלעד.

בווידאו השיחה מסתיימת אוטומטית אחרי 8 דקות, אם כי יש אפשרות להאריך אותה במעט. אם השיחה הייתה טובה ושני הצדדים מאשרים באופן הדדי שהם רוצים להחליף פרטים, רק אז נחשפים מספר הטלפון והאימייל אחד של השני, והם מקבלים הודעה על כך.

ואם מדובר במפגש פנים אל פנים? "באירועים פיזיים אנשים לרוב מגיעים ונשארים צמודים לטלפון או לכוס היין שלהם, ולא עושים את הצעד הראשון", אומר אלעד. "אנחנו פותרים בדיוק את האתגר הזה. האורחים סורקים ברקוד לייב באירוע, שמוביל אותם לאתר המותאם של מיטר, והמערכת מחברת בין המשתתפים רנדומלית על בסיס מכנה משותף. היא נותנת להם נקודת מפגש, ומשם השיחה נמשכת פנים אל פנים על בסיס הנושאים שהם מקבלים. אחד הלקוחות הראשונים שלנו היה אוניברסיטת רייכמן, וחתמנו איתם על הסכם שיתוף פעולה. במקום שהבוגרים רק יעמדו וינשנשו, הם מקבלים פלטפורמה שמייצרת נטוורקינג ממוקד ומדלגת על המכשול של הצעד הראשון".

גם החברה עצמה עורכת מפגשים חודשיים במשרדים שלה ברעננה, שבהם משתמשים במיטר, וכך הם מקבלים פידבקים מהשטח מהמשתמשים.

"בעולם של היום יש המון עומס טכנולוגי ותקשורתי, ובעיקר יש המון בדידות – אנשים מתקשים לבטא את עצמם", אומר אלעד. "לפי מודל ה-90-9-1, 90% מהאנשים ברשתות החברתיות הם פסיביים לחלוטין, 9% פעילים מעט ורק אחוז אחד באמת פעיל ויוצר תוכן. יש הבדל עצום בין 'סושיאל נטוורק' (רשת חברתית), שמגדילה את הבדידות, לבין 'סושיאל קונקט' (חיבור חברתי). המטרה היא לחבר בין אנשים, לא להגדיל את הנטוורק של הלייקים והעוקבים, אלא לייצר תקשורת אישית ביניהם".

"באינסטגרם יש רק 'היילייטס', רגעים יפים, וזה מה שיוצר ריחוק וסוג של אשליה", מוסיף ליעד. "כולם מראים שטוב להם, אבל אנשים נשארים בתוך הטלפון ולא יוצרים קשר אמיתי. ככל שהטכנולוגיה מתקדמת, המוצר שלנו דווקא משתמש בה כדי לקדם את הקשרים האנושיים".

כרגע כאמור מוצר שיחות הווידיאו שלהם לא פתוח לכל אחד, לעומת פלטפורמות כמו אומיגל (Omegle), אלא סגור לקהילות ספציפיות, למשל, חובבי טניס, דיירים בבניין ועוד. "השאלות מותאמות דינמית לארגון שלוקח את המוצר", מסביר אלעד. בין רשימת שיתופי הפעולה שכבר יצא להם, אפשר למצוא את הטכניון, עובדי מידרג, קהילת דייל קרנגי, וחברת גב-ים בחיפה – שם חיברו בין אנשים מחברות שונות הפועלות בתוך מתחם העסקים.

בנוסף, הם עבדו עם עיריות ראש העין וחיפה, עם מתחמי מגורים כמו גינדי כדי לחבר בין השכנים, וכן עם ארגון IAC בארה"ב עבור הקהילה היהודית במיאמי ועמותות כמו עמותת בוגרי 8200.

הפלטפורמה גם הונגשה לקהילה הערבית בעספיא, עם התאמה מלאה ותרגום של כלל התכנים לערבית.

החזון שלהם קדימה כולל פתיחה של הפלטפורמה למודל B2C לקהל הרחב, בין היתר כמהלך שיתמוך בעסקים קטנים. למשל, המערכת תדע להציע לזוג ששוחח בווידאו מקום פיזי למפגש ותעניק להם הטבה או קופון חינמי. שאיפה נוספת היא להביא את מיטר פיזית לבתי מלון, כך שאורחי המלון יוכלו להכיר אחד את השני בלובי למשל.

החברה מכוונת באופן מובהק גם לעולמות הדייטינג וההיכרויות, ואפילו לשוק החתונות – באמצעות יישום של 'סמארט מאץ'', למשל, שיחבר בין הצד של הכלה לצד של החתן חודש לפני האירוע. בזירה הבין-לאומית, בתחילת יוני צפויה לחברה פגישה גדולה עם ענקית הטכנולוגיה היפנית סן-סן (Sansan) לצורך פיתוח עסקי שם.

"אשתי אישה מדהימה ואשת שיחה, נעימה ומצחיקה, אבל היא לא תעשה את הצעד הראשון. כשאני עושה לה את החיבור הראשוני עם המיטר, מתחילה שיחה מדהימה. יש הרבה אנשים שכל מה שהם צריכים זה רק התיווך", אומר אלעד. "בסוף מה שאנחנו מציעים משפיע לטובה על האקו-סיסטם של אנשים, על הזוגיות שלהם, ועל ההתנהלות ביום-יום במכולת או על הכביש. זה מייצר תחושת שייכות".

אלעד מוסיף ומציין: "אגב, אשתי סווטלנה היא גם המשקיעה 'האחת והיחידה' בחברה. היא הדמות הדומיננטית מאחורי הקלעים, תומכת, מכוונת ונותנת מהניסיון הרחב והידע שלה. היא אולי לא בפרונט, אבל מעורבת בכל מה שקורה בחברה, וכמו שאני תמיד אומר: 'יש שתי ישיבות הנהלה ביום - אחת בהליכת כלבים של הבוקר ואחת בהליכת כלבים של הערב'. אפשר להגיד בפה מלא - בלעדיה - HBM לא הייתה קיימת".

איך זה לעבוד בחברה משפחתית?
אלעד: "ליעד ויובל גדלו בסביבה לא פשוטה, של אנשים קשיי יום. בשלב מסוים הם היו יכולים בקלות ללכת למקומות שרואה בחדשות, אבל הם קיבלו החלטה ללכת לכיוון אחר, לכיוון של התפתחות אישית, מימוש ייעוד, להרים את עצמם בצורה שבאה לעשות טוב בעולם. אני נהנה מזה, הם משפיעים עליי".

ליעד: "בחיים לא דמיינתי שזה יכול לקרות, זה כיף, גם פלז'ר וגם ביזנס. אני מרגיש שזו לא סתם עבודה, אלא אני בא ומשפיע על אנשים. לא למדתי שיווק באוניברסיטה – הלכתי לקורסים, קראתי ספרים והתעסקתי בהתפתחות אישית, אבל בעיקר למדתי דרך העשייה והפרקטיקה. עברתי שינוי של 180 מעלות בחיים. בחרתי ללכת לטוב, חברים שלי מתייעצים איתי, שיניתי את הסביבה שלי, קיבלתי אנשים חדשים. סגרתי דלתות, אבל נפתחו דלתות. כל מה שעברתי בחיים היה טוב מאוד בשבילי בדיעבד".

יובל מוסיף ומספר על עצמו: "את הדרך שלי התחלתי בלחימה בהנדסה קרבית, שם שירתתי לצד אחי באותה הפלוגה ויצאתי לפיקוד כמפקד D9. לאחר שנפצעתי בקרבות בעזה, מצאתי את השיקום האמיתי שלי דווקא דרך כניסה לעולם היזמות והקמת HBM. הסטארטאפ הפך לכלי הריפוי שלי. שם, מתוך עשייה פרקטית בשטח ולצד לימודי דאטה אנליסט בגוגל-רייכמן, למדתי ופיתחתי את היכולות הטכנולוגיות שלי מאפס. היום אני לומד ומתמקצע בפיתוח הטכנולוגי של החברה, ובמקביל כותב ספר על המסע האישי שעברתי - מהחזית והפציעה, ועד ליזמות שבה אני הופך רעיונות לטכנולוגיה ויוצר מציאות חדשה".