התפקיד החדש של עידן רול: "היו הצעות לחזור, אבל אני מסופק"

בשנים האחרונות מערכת בריאות הנפש בישראל מתקשה לעמוד בקצב. עוד לפני 7 באוקטובר התמודדו המטפלים עם מחסור בכוח אדם, זמני המתנה ארוכים ועומס הולך וגובר, אבל המלחמה והשלכותיה הוסיפו למעגל המבקשים סיוע אלפי לוחמים, מפונים, בני משפחות שכולות, נפגעי טראומה ואזרחים שנחשפו לזוועות של אותה שבת שחורה.

בשנת 2025 טופלו במרפאות בריאות הנפש של קופות החולים כ-435 אלף בני אדם - עלייה של כ-30% בתוך שלוש שנים בלבד. מול הביקוש הגובר, במערכת מבינים שכוח האדם לבדו לא יצליח לסגור את הפער. כעת יש מי שמנסים לגייס למשימה כוח מסוג אחר: תעשיית ההייטק הישראלית.

השבוע הושק קול קורא חדש המזמין משרדי ממשלה, רשויות מקומיות, בתי חולים, עמותות וארגונים חברתיים הפועלים בתחום בריאות הנפש להציג את האתגרים המרכזיים שאיתם הם מתמודדים, במטרה לפתח עבורם פתרונות טכנולוגיים שיוכלו לשפר את השירות, לייעל תהליכים ולהרחיב את המענה למטופלים. היוזמה מגיעה על רקע נתונים נוספים הממחישים את עומק המשבר: בשנת 2025 נרשמו כ-3.5 מיליון מגעים טיפוליים במערך המרפאתי לבריאות הנפש, בעוד מוקדי הסיוע המקוונים והטלפוניים קלטו כ-550 אלף פניות.

מאחורי המהלך עומד Code for Israel, ארגון שהוקם על ידי יסמין לוקץ', משקיעת הון סיכון ויזמת חברתית, מייסדת Code for Israel, ֿICON ויוזמת מיזם "תו מילואים", אשר מנוהל כיום על ידי חבר הכנסת וסגן שר החוץ לשעבר עידן רול, שמשמש כמנכ"ל בארגון. הארגון פועל מתוך ניסיון לקחת את היכולות, הידע ושיטות העבודה של תעשיית ההייטק ולהעביר אותן למקומות שבהם הן נדרשות במיוחד. כיום פועלים במסגרתו יותר מ-1,200 מתנדבים מעולמות הפיתוח, הדאטה, המוצר, העיצוב והטכנולוגיה, שהשלימו יחד למעלה מ-100 פרויקטים ויותר מ-90 אלף שעות התנדבות.

"יסמין לוקץ' הסתכלה על ההייטק הישראלי, ושאלה שאלה מאוד פשוטה: 'אנחנו יודעים לבנות חברות ענק, אנחנו יודעים לייצר חדשנות, אקזיטים וטכנולוגיות שמשנות שווקים שלמים. למה היכולות האלה לא זולגות בצורה מספקת גם למגזר הציבורי ולמגזר החברתי'?", אומר רול בשיחה עם mako ומסביר: "זאת בדיוק המטרה של Code for Israel. לקחת את הכישרון הזה, את המתודולוגיות של ההייטק ואת צורות העבודה הייחודיות שלו ולעשות להן אימפלמנטציה במקומות שבהם הן יכולות לשנות חיים".

לדבריו, אחד הדברים שהכי בלטו לו כשהצטרף לארגון היה הפער בין הצרכים האדירים בשטח לבין היכולת של גופים ציבוריים וחברתיים לקבל פתרונות טכנולוגיים. "יש לנו יותר מ-1,200 מומחים בכירים מכל התחומים - מדאטה סיינטיסטים ומפתחים ועד מנהלי מוצר ואנשי UX. אנחנו מחפשים כל הזמן את המקומות שבהם טכנולוגיה יכולה להיות מכפיל כוח אמיתי. לפעמים זה אומר להגיע להרבה יותר אנשים באותו תקציב, לפעמים זה אומר לייעל תהליכים ולפעמים זה אומר לתת שירות שפשוט אי אפשר לתת בלי טכנולוגיה".

אלא שבניגוד לחברות תוכנה או לסטארטאפים, ב-Code for Israel מתעקשים שלא להגיע עם פתרון מוכן מראש. "אנחנו לא עובדים במודל של ספק ולקוח", מסביר רול. "אנחנו עובדים במודל שנקרא Partner Design. אנחנו לא באים למכור פתרון או לבנות משהו שמישהו חושב שהוא צריך. אנחנו יושבים עם הארגון, עם מי שחי את הכאב בשטח, ומנסים להבין מה באמת הבעיה. אחר כך אנחנו מאפיינים יחד את הפתרון. השותפים שלנו נמצאים איתנו לאורך כל הדרך, מהאפיון דרך הפיתוח ועד הבדיקות. ככה הסיכוי שנבנה משהו שבאמת פותר את הבעיה הרבה יותר גבוה".

כדי להמחיש את הגישה הזאת הוא חוזר לאחד הפרויקטים המשמעותיים שביצע הארגון מול עיריית ירושלים. "לפני כשנתיים וחצי פנו אלינו מאגף הנוער בעירייה וביקשו עזרה בזיהוי סימני מצוקה נפשית ואובדנות בקרב בני נוער. הם חיפשו דרך להגיע דווקא לאלה שלא מגיעים לבית הספר, שלא פונים לרווחה ושלא מבקשים עזרה. היום זה נשמע כמעט מובן מאליו, אבל חשוב לזכור שזה היה הרבה לפני שכל העולם התחיל לדבר על ChatGPT ועל כלי AI. בנינו יחד איתם מערכת שסורקת רשתות חברתיות ומזהה סימני מצוקה על בסיס מתודולוגיה שפותחה בעירייה".

לדבריו, התוצאות היו דרמטיות. "אנחנו יודעים היום להגיד שמספר ההתערבויות המוקדמות של אגף הנוער גדל פי שישה. בסוף היו שם מפתחים שביום-יום עובדים בחברות טכנולוגיה, ופתאום הם מצאו את עצמם עובדים על משהו שמציל חיים. זה מבחינתי הסיפור של Code for Israel. לקחת את אותם אנשים שבשגרה שלהם בונים מוצרים מסחריים ולהפנות את היכולות שלהם לאתגרים חברתיים".

הקול הקורא החדש הוא למעשה ניסיון לקחת את המודל הזה ולהפעיל אותו בהיקף רחב יותר. עד 16 ביולי יכולים גופים הפועלים בתחום בריאות הנפש להגיש את האתגרים שאיתם הם מתמודדים, ולאחר מכן יבחר הארגון מספר יוזמות שיקבלו ליווי מלא, החל ממיפוי הצורך ועד לפיתוח והטמעת הפתרון.

"כשנכנסתי לתפקיד הסתכלתי על כל מה שעשינו לאורך השנים, ואמרתי לעצמי שיש כאן שאלה גדולה יותר", מספר רול. "עשינו יותר ממאה פרויקטים מוצלחים, אבל איך מייצרים שינוי מערכתי? איך לא נשארים רק עם הצלחות נקודתיות? כי בסוף אי אפשר לפתור את האתגרים הגדולים של המדינה רק מזירה אחת".

לדבריו, זו בדיוק הסיבה שהמהלך הנוכחי נבנה מלכתחילה בשיתוף גופים רבים. "הממשלה מחזיקה בתקציבים אבל גם בבירוקרטיה. הפילנתרופיה יכולה לזוז מהר אבל יש לה מגבלות. העמותות מכירות הכי טוב את השטח, אבל לא תמיד יש להן את היכולות הטכנולוגיות. אנחנו מנסים להביא את כולם לשולחן אחד. עובדים עם משרדי ממשלה, עם רשויות מקומיות, עם ארגוני גג ועם גורמים פילנתרופיים, ויחד מנסים למפות את הפערים ולמצוא את המקומות שבהם טכנולוגיה יכולה לעשות את ההבדל".

כששואלים אותו אם טכנולוגיה באמת יכולה להתמודד עם משבר שמקורו בין היתר במחסור בכוח אדם ובתקציבים, הוא משוכנע שהתשובה חיובית. "קודם כל צריך להגיד ביושר - המשבר אמיתי ועמוק. רואים אותו אצל לוחמים, אצל נפגעי טראומה, אצל משפחות, אצל צעירים ואצל מבוגרים. אבל טכנולוגיה יכולה לעזור בכל אחד מהמקומות האלה. אם אתה יכול להגיע לעשרה אנשים במקום לאחד באותו תקציב, חסכת כסף. אם אתה יכול לקצר בירוקרטיה ולייעל תהליכים, חסכת זמן ומשאבים. ואם אתה יכול לזהות מצוקה לפני שאדם בכלל פונה לקבל עזרה, יצרת שכבת הגנה חדשה שלא הייתה קיימת קודם".

אחת הדוגמאות שהוא נותן נוגעת דווקא לאוכלוסיות שלא תמיד מגיעות לטיפול. "אנחנו יודעים שיש קבוצות שפונות פחות לקבלת עזרה. אנחנו יודעים שיש אנשים שמתמודדים עם פוסט טראומה ולא תמיד מבינים עד כמה המצב שלהם חמור. השאלה היא מה עושים עם האנשים שלא מגיעים אליך. כאן טכנולוגיה יכולה להיות זו שמזהה סימני מצוקה, מתריעה ומחברת אותם לגורמים המתאימים".

הדברים הללו מקבלים מבחינתו משמעות נוספת בכל הקשור לפצועי צה"ל ולמערכת השיקום. ימים ספורים לפני הריאיון שלח הארגון מכתב רשמי לאגף השיקום במשרד הביטחון והציע להעמיד לרשותו סיוע טכנולוגי והתנדבותי במטרה לחזק את השירות הדיגיטלי עבור פצועים ונכי צה"ל. במכתב מציע הארגון לסייע באפיון, פיתוח והטמעה של כלים דיגיטליים שיסייעו להפחתת העומס על עובדי האגף ולשיפור השירות.

"אנחנו רואים עכשיו שגם הודיעו שאין תקצוב של משרד האוצר לאגף השיקום של משרד הביטחון, וזה בעיניי פשוט שערורייה", אומר רול. "לוחמים ולוחמות נפצעו, ועכשיו אין יכולת לעזור להם להתמודד נפשית במצב הקיים. זה פשוט מטורף בעיניי שצריך להילחם על תקצוב לאגף השיקום. לכן פניתי אליהם באופן רשמי. אנחנו יודעים לעזור בהתייעלות, אנחנו יודעים לעזור בשירות ואנחנו יודעים לעזור להגיע ליותר אנשים".

הוא סבור שהמלחמה המחישה בצורה חדה יותר מאי פעם את החשיבות של שיתוף פעולה בין מגזרים שונים. "אני חושב שאחרי 7 באוקטובר כולנו הבנו טוב יותר את הכוח של החברה האזרחית. הראשונים שהיו בשטח היו עמותות, מתנדבים וגורמים פילנתרופיים. הם ידעו לזוז מהר, בלי מכרזים ובלי בירוקרטיה. עכשיו השאלה היא איך לוקחים את היכולת הזאת ומחברים אותה לממשלה, לרשויות המקומיות ולהייטק. אם כל אחד עובד לבד, השינוי יהיה מוגבל. אם כולם עובדים יחד, פתאום אפשר לעשות דברים אחרת".

רול מדבר על המודל הזה כמעט כתפיסת עולם. "כשאתה מחבר ממשלה, רשויות מקומיות, פילנתרופיה, חברה אזרחית והייטק, אתה מכסה את כל הספקטרום. הממשלה מביאה את התקציבים ואת היכולת לפעול בהיקפים גדולים. החברה האזרחית מביאה את ההיכרות עם השטח. הפילנתרופיה מביאה גמישות ומהירות. ההייטק מביא חדשנות ויכולות ביצוע. בעיניי זה המודל שיכול להניע שינוי אמיתי בישראל".

חלק מהגישה הזאת בא לידי ביטוי גם בכלי חדש שפיתח הארגון במיוחד עבור הקול הקורא הנוכחי. מדובר בעוזר AI שנועד לסייע לארגונים להגדיר בצורה מדויקת יותר את האתגרים שהם מבקשים לפתור. לדברי רול, הרעיון נולד לאחר שבארגון ניתחו כמעט 900 פניות והגשות קודמות וגילו שחלק מהגופים מתקשים בכלל לנסח את הצורך הטכנולוגי שלהם.

"גילינו שיש לא מעט ארגונים שיודעים שיש להם בעיה, אבל לא תמיד יודעים להסביר אותה בצורה שתאפשר למצוא לה פתרון", הוא מספר. "לקחנו כמעט 900 הגשות קודמות, ניתחנו אותן באמצעות כלי AI ובנינו תהליך חדש. היום הארגון יכול לנהל שיחה פשוטה עם העוזר, להבין טוב יותר מה האתגר שלו, למי הוא אמור לעזור, איפה הפערים ומה באמת צריך. בסוף הוא מקבל תמונה הרבה יותר ברורה של הצורך שלו".

"למרות שעזב את הפוליטיקה, השיח על שינוי מערכתי מחזיר אותו לא פעם לשנים שבהן ישב בכנסת ובממשלה. כשהוא נשאל אם הוא מתגעגע, במיוחד על רקע הבחירות שבפתח, הוא מספר שקיבל גם הצעות לחזור לזירה. "היו גם הצעות לחזור בבחירות האלה מכל מיני כיוונים", הוא אומר. "אבל אני מאוד מסופק איפה שאני נמצא. אני מאוד נהנה ואני מרגיש שאני מצליח לעשות דברים פה".

לדבריו, המעבר ל-Code for Israel נולד גם מתוך תחושת תסכול מהקצב שבו מתרחשים שינויים במערכת הציבורית. "באתי לפה כדי להגשים יעדים וחלומות שהתקשיתי להגשים בגלל חומות הבירוקרטיה של הממשלה", הוא אומר. "זה תסכל אותי שלא תמיד אפשר לממש אותם. כאן אני מנסה לעשות את אותם הדברים באמצעות כוח אזרחי, חברתי והייטקיסטי".

ובכל זאת, הוא לא סוגר את הדלת. "אני חושב שנבחר ציבור תמיד נשאר נבחר ציבור", הוא אומר. "איך שאני מסתכל על המדינה, איך שאני מדבר עם אנשים ואיך שאני עונה לאנשים שפונים אליי ברחוב, זה לא נעלם. יכול להיות שבעתיד, כשהילדים יגדלו קצת, אחזור לזירה הזאת. אני לא פוסל. אבל כרגע אני מרגיש שיש המון מה לעשות איפה שאני נמצא".

בינתיים, לפחות מבחינתו, המשימה הדחופה נמצאת במקום אחר. לא במסדרונות הכנסת אלא בניסיון למצוא דרכים חדשות להתמודד עם אחת הבעיות הגדולות ביותר שניצבות כיום בפני החברה הישראלית. "כוח האדם הקיים פשוט לא מסוגל להגיע לכל מי שזקוק לעזרה", הוא אומר. "אם נדע לרתום נכון את הטכנולוגיה, אפשר לתת למערכת המטפלת את חליפת המגן הדיגיטלית שהיא כל כך זקוקה לה".