לא רוצה לדבר פוליטיקה, אבל בטח אכשל. ואם אני אחזיק מעמד, אז הטוקבקים כבר ידרדרו אותי לשם. 

השבוע זה היה הקשקוש של בר מצווה לכלב שתדלק את מדורת הפחד והבורות נגד היהדות המתקדמת. רוב בתי הכנסת הרפורמים והקונסרבטיביים בכלל מתנגדים לטקסים האלה ולא עורכים אותם. אבל מה זה משנה. העיקר שהבורות והשנאה נדבקות ומתרחבות. 

לפני שבועיים היה זה הרב גלעד קריב קובע מזוזה, שעוררה סערה קטנה. "לא יאומן", התאבל ישראל כהן, פרשן של הרדיו החרדי "קול ברמה". "הרב גלעד קריב, מספר 4 במפלגת העבודה קובע מזוזה במטה המפלגה לצד היו"ר מרב מיכאלי. במפלגת העבודה של פעם היו מביאים רבנים חרדים לקבוע מזוזה, עכשיו מביאים רפורמים. עצוב".

לא, אחי, לא עצוב. שמח. למה שמפלגת העבודה תביא רב חרדי, כשיש לה רב מעולה משלה? כשאורתודוקסים מתארים את הרפורמים והקונסרבטיביים, קשה לדעת אם הבורות גוברת אצלם על השנאה או להיפך. כי כשנוברים קצת פנימה, מגלים לא רק שתנועות היהדות המתקדמת מלאות בהגות ופילוסופיה, ושהן מייצגות את רוב יהדות אמריקה. הן מתאימות לעמדות של חלקים גדולים מאיתנו, היהודים בישראל, הרבה יותר מהאורתודוקסים. 

כולם חידשו, תמיד

בואו נשים את זה על השולחן: כולם עשו רפורמות ביהדות לאורך ההיסטוריה, וכולם מבצעים פשרות והתאמות. אין הרי אפילו אדם אחד שחי נטו לפי התורה: הזמנים מתחלפים ואיתן תפיסות העולם. בתורה לא כתוב שגברים צריכים ללבוש שחור וללמוד במקום לעבוד. זה חידוש, והוא במקרה גם אנטי-יהודי. גם שעון השבת והגוי של שבת הן המצאות אנושיות. ואגב הבר מצווה הדבילי לכלבים - גם לא כתוב שצריך להתעלל בתרנגול אומלל ולסובב אותו מעל הראש. גם זה היה פעם חידוש, שרבים נסוגים ממנו עכשיו. 

רבים מחפשים לחיות חיים מודרניים והומניים, שרוח ומסורת היהדות משתלבת בהם, ולא סותרת אותם. לא רוצים לבחור ביניהן, אלא לשלב. כי ברור לנו שנשים צריכות להינות משוויון זכויות מוחלט בניגוד לתורה, גם החרדים מבינים את זה יותר ויותר. להט"בים ראויים לשוויון זכויות מוחלט, ודתיים או חרדים לא סוקלים אותם כמו שספר ויקרא מצווה, למעט מקרים טרגיים בודדים כמו רצח שירה בנקי ז"ל. בפסח שעבר קיימו רבים סדר פסח בזום, כי המשפחה חשובה יותר מלהפעיל או לא להפעיל איזה מחשב ביום חג. 

בית הכנסת שאני לא נכנס אליו 

אז למה הציבור הרחב לא החליף עדיין את אי הנוחות ואי התאימות התמידית בין היהדות והיומיום? קודם כל, הרגלים. אבל החרדים כלשון מאזניים פוליטית הצליחו לא רק להשתלט על הציבוריות היהודית, אלא גם על השיחה. הם משתדלים למתג את היריבים שלהם - הרפורמים - כתינוקות שנשבו, נוצרים בעור של יהודי. זה לא רק עניין דתי - הם מפחדים מאובדן ההגמוניה, הכוח, השליטה והמשרות. אל תקשיבו להם. דברו בעצמכם עם רב רפורמי. לכו לתפילה קונסרבטיבית. תרשו לעצמכם להתחדש. 

"בית הכנסת שאליו אני לא נכנס הוא אורתודוקסי", אמר פעם שלמה אבינרי - אמירה שהדתיים והחרדים נצמדו אליה בששון. ברור: נוח להם לשבת שם לבד, ולקבל משם החלטות על החיים של כולנו. הנה נוסחה אחרת - אם בית הכנסת הזה היה רפורמי או קונסרבטיבי, יש סיכוי גדול יותר שכן היית נכנס אליו, יושב עם כל המשפחה יחד, ומרגיש באמת חלק מכל הדבר הגדול הזה. 

>> לטור הקודם של דרור גלוברמן: "מי הדליף?"
>> בזמן שעבדתם: וידאוקאסט המדיה והטכנולוגיה של דרור גלוברמן ודני פלד