הוויכוח בצמרת איראן: "כל אחד רוצה את מוג'תבא בצד שלו" | דיווח

בזמן שארצות הברית ואיראן מנסות לייצב את הסכם הביניים, מסע הלוויה של עלי ח'אמנאי הפך למפגן כוח של המשטר - עם קריאות "מוות לאמריקה", כרזות נקמה נגד ישראל ומשתתפים המניפים כרזות נגד טראמפ, אך בינתיים ללא בנו של ח'אמנאי, כפי שדווח בניו יורק טיימס. במקביל, לפי רויטרס, סבב השיחות העקיפות הסתיים ללא סימן לפריצת דרך, והתמקד דווקא בסוגיות שהיו אמורות להיפתר כבר בהסכם הזמני: פתיחת מצר הורמוז ושחרור כספים איראניים מוקפאים.

לפי הניו יורק טיימס, גם סביב נוכחותו של מוג'תבא בטקסי הלוויה מתנהל ויכוח ביטחוני. המנהיג העליון החדש ביקש להשתתף בטקס הקבורה של אביו במקדש האימאם רזא במשהד ב-9 ביולי. ואולם, לפי שני אנשי משמרות המהפכה וגורם המעורב בהכנות להלוויה, גורמי הביטחון באיראן דחו עד כה את הרעיון - מחשש שישראל תנסה להתנקש בו במהלך הטקס, או תעקוב אחר תנועותיו בחזרה למקום מחבואו.

הוויכוח בצמרת איראן

היעדרותו של מוג'תבא אינה רק שאלה ביטחונית. לפי הניו יורק טיימס, ארבעה בכירים איראנים ושני אנשי משמרות המהפכה אמרו כי הפילוג הגלוי במחנה השמרני הוא רק חלק קטן ממאבק עמוק בהרבה שמתנהל מאחורי הקלעים. לדבריהם, "כל אחד מהמחנות מנסה למשוך את המנהיג העליון החדש לצידו, להציג את עמדותיו כמשקפות את רצונו - ולהבטיח לעצמו השפעה על עתידה הפוליטי של איראן".

מקורות המעורים בשיחות המו"מ אמרו לרויטרס כי במשך יומיים דנו הצדדים בעיקר בתנועת הספינות במצר הורמוז ובשחרור כספים איראניים, בשיחות עקיפות בתיווך קטאר ופקיסטן. סוגיית הגרעין כלל לא עלתה, אף שטראמפ אמר כי "פירוזה הגרעיני של איראן מתקדם היטב", וסגנו ג'יי-די ואנס הבהיר כי הנושא יידון בהמשך. בקטאר דיווחו על "התקדמות חיובית", אך אף צד לא הודיע כי הפערים גושרו. הסבב הבא צפוי רק לאחר טקסי הלוויה והקבורה של עלי ח'אמנאי.

הקרב על הורמוז: לא רק פתיחת המצר, אלא מי שולט בו

בלב המחלוקת עומד מצר הורמוז - אחד מנתיבי השיט והאנרגיה החשובים בעולם. ההסכם הראשוני קרא לאיראן ולארצות הברית לאפשר את חידוש תנועת הספינות במצר, שדרכו עבר לפני המלחמה כחמישית מסחר הנפט והגז הטבעי הנוזלי בעולם. בפועל, לפי הדיווח, התנועה במצר חודשה רק באופן חלקי, והסטטוס של נתיב השיט עדיין אינו ברור.

שני מקורות איראניים בכירים אמרו לרויטרס כי איראן נחושה לזכות בהכרה בין-לאומית בשליטתה במצר - גם אם תיאלץ לעשות זאת בכוח. עוד דווח כי טהראן מתכוונת להתחיל לגבות אגרות מעבר מכלי שיט מאמצע אוגוסט, לאחר תקופת מעבר ללא תשלום שנקבעה בהסכם הראשוני.

המשמעות היא שהמחלוקת אינה טכנית בלבד. מבחינת ארצות הברית ובעלות בריתה, השאלה היא כיצד להבטיח חופש שיט בנתיב אסטרטגי. מבחינת איראן, מדובר במאבק על ריבונות ושליטה. "הורמוז ממשיך להיפתח מחדש, אבל באופן חלקי, לא צפוי ולא שקוף לגמרי", אמרה לרויטרס ונדנה הרי, מייסדת חברת ניתוח שוקי אנרגיה.

בימים האחרונים הציעו כמה מדינות אירופיות לסייע בפינוי מוקשים מהמצר, אך גם המהלך הזה נתקל בקשיים. שר ההגנה הגרמני בוריס פיסטוריוס אמר כי אינו צופה שגרמניה תשתתף במשימה, בין היתר בשל חוסר נכונות איראנית לשתף פעולה עם מדינות אחרות. במקביל, סגן שר החוץ האיראני לעניינים משפטיים ובין-לאומיים, קאזם ע'ריבאבאדי, הזהיר את בריטניה וצרפת מפני נוכחות צבאית במצר ואמר כי "מצר הורמוז אינו במה להפגנת כוח צבאי של מעצמות חוץ-אזוריות".

הכסף הקפוא: מבחן האמון של טהראן

סוגיה נוספת שעלתה בדוחא היא שחרור כספים איראניים מוקפאים. לפי הדיווחים, איראן דורשת ערבויות לשחרור 6 מיליארד דולר, כחלק מהצעדים שאמורים לבסס את הסכם הביניים. מבחינת טהראן, מדובר במבחן מוחשי לרצינות האמריקנית. מבחינת וושינגטון, שחרור הכספים נתפס כחלק ממארג רחב יותר של התחייבויות איראניות.

לכן גם הסעיף הזה, שנראה לכאורה כלכלי, הפך למוקש מדיני. איראן רוצה תוצאה מיידית שתוכל להציג כהישג פנימי אחרי חודשים של מלחמה, סנקציות ולחץ אזורי. האמריקנים, מנגד, מבקשים לוודא שההקלה הכלכלית לא תינתן בלי התקדמות בסוגיות הביטחוניות הרחבות יותר.

טראמפ, בין דיפלומטיה לאיום צבאי

ברקע השיחות בדוחא, בוושינגטון נמשך הוויכוח סביב המשך הדרך מול איראן. לפי דיווח בוול סטריט ג'ורנל, טראמפ קיים בימים האחרונים כמה דיונים עם שר ההגנה ועם יו"ר המטות המשולבים, ובהם עלתה האפשרות לנטוש את המסלול הדיפלומטי ולחדש את התקיפות בקנה מידה מלא כדי "לסיים את העבודה".

לפי הדיווח, טראמפ טרם קיבל החלטה סופית, ובשלב הזה הוא מעדיף לאפשר למשא ומתן להימשך - גם מעבר לדדליין של 18 באוגוסט. עם זאת, הוא עדיין משאיר על השולחן אפשרות לתקיפות נקודתיות במקרה שאיראן תפר את מזכר ההבנות. כך נוצר מצב שבו השיחות בדוחא מתנהלות במקביל לאיום אמריקני מתמשך: ניסיון לייצב את הסכם הביינים, אבל בלי לוותר על פעילות צבאית.

לבנון וסעודיה: ההסכם נשחק גם מחוץ לחדר השיחות

לפי דיווח בעיתון הלבנוני אל-אח'באר, המזוהה עם חיזבאללה, גם הפסקת האש בלבנון נותרה אחת מנקודות המחלוקת בין הצדדים. הסוגיה הלבנונית מסבכת את ההסכם הזמני משום שהיא מחברת בין המו"מ האמריקני-איראני לבין הזירה הישראלית-לבנונית: נסיגה ישראלית, מעמד חיזבאללה, והיכולת של וושינגטון לאכוף את ההבנות בשטח.

במקביל, גם סעודיה הפכה לחלק מהתמונה. לפי דיווח, ריאד סירבה לאפשר לארצות הברית להשתמש בבסיסיה ובמרחב האווירי שלה במסגרת "פרויקט חירות", מבצע אמריקני שנועד ללוות אוניות מסחר במצר הורמוז. בסעודיה חששו שהמבצע יצית מחדש את המלחמה ויחשוף את מדינות המפרץ לפגיעה איראנית נוספת. הסירוב הסעודי אילץ את הממשל האמריקני לעצור את המבצע זמן קצר אחרי שהחל, והעמיק את המתיחות בין וושינגטון לריאד.

הלוויה בטהראן: מפגן כוח וקריאות לנקמה

העיכוב בלוח הזמנים הדיפלומטי קשור גם למסע הלוויה של ח'אמנאי, שהפך בימים האחרונים למפגן כוח פוליטי ואזורי של המשטר האיראני. לפי הניו יורק טיימס, במהלך הבוקר נשמעו בקהל קריאות "מוות לאמריקה" ו"קללת האל על ישראל", לצד כרזות שקראו לנקמה. חלק מהמשתתפים הצטלמו עם כרזות נגד טראמפ - תמונה שממחישה את הפער בין חדרי המשא ומתן בדוחא לבין הרחוב הפוליטי בטהראן.

לטקסים הגיעו גם שורה ארוכה של בכירים וגורמים רשמיים זרים. בין המשתתפים שדווח עליהם: ראש ממשלת ארמניה, מפקד צבא פקיסטן, נציגים מקטאר, עיראק, סין ורוסיה, וכן אנשי חיזבאללה, המיליציות הפרו-איראניות בעיראק ונציגים פלסטיניים. בעבור טהראן, ההלוויה אינה רק אירוע אבל, אלא ניסיון להציג רציפות, לכידות והרתעה - דווקא בזמן שבו המו"מ עם ארצות הברית מדשדש.

ברויטרס דווח כי מפקד איראני בכיר הזהיר את ארצות הברית וישראל מפני כל תקיפה במהלך תקופת הלוויה, ואמר כי כל איום או תוקפנות ייענו ב"תגובה קשה". גם האזהרות האלה משתלבות במסר שמנסה טהראן להעביר: איראן מוכנה להמשיך בשיחות, אך אינה מתכוונת להצטייר כמי שנכנסה אליהן מעמדת חולשה.

הסכם ביניים - בלי כללי משחק

כך, הפערים בדוחא אינם אירוע מבודד. הם משקפים שחיקה של הסכם הביניים משלושה כיוונים במקביל: הקרב על השליטה בהורמוז, המחלוקת הפוליטית והביטחונית בוושינגטון סביב המשך הדרך מול איראן, והמערך האזורי המורכב - מסעודיה ולבנון ועד מסע הלוויה בטהראן, שהפך למפגן כוח ולקריאות נקמה.

בשלב הזה, גם אם השיחות נמשכות, ההסכם הזמני רחוק מלהיות יציב. הצדדים עדיין מנסים לנהל את ההפוגה, אך מתקשים להסכים על הכללים שאמורים להחזיק אותה בחיים.