טורקיה אינה איראן

בתמצית - טורקיה מגדילה את השפעתה האזורית והבין-לאומית. היא יריב אסטרטגי שצריך לנצח, אך לא במישור הצבאי. אסור להפוך את טורקיה לאויב. ההסכם עם יוון לאספקת יכולות הגנה ישראליות מהווה צעד חשוב בכיוון הנכון, אך הוא אינו מספיק, בעיקר נוכח העובדה שהוא גם מעצים את המתח הקיים ממילא.

• ההסלמה נמשכת: ארה"ב תקפה באיראן, שפתחה במתקפת נגד
• האי לארכ: אחד המרכזים האסטרטגיים החשובים ביותר של איראן

תוצאת המלחמה של ארצות הברית וישראל נגד איראן מהווה הזדמנות עבור טורקיה, שממונפת באופן מתוחכם ביותר. ההזדמנות הזו נוצרה משילוב של כמה גורמים: ראשית, ההחלשה של איראן והציר השיעי היא הזדמנות לחזק את מערכת היחסים שבין מדינות סוניות חזקות ולייצר ברית סונית עצמאית. שנית, למרות ההיחלשות של הציר השיעי, הנזק שאיראן גרמה למדינות המפרץ המחיש פגיעות המחייבת מענה עצמאי, וכלל לא ברור שארצות הברית היא מטריית הגנה מספקת. כלומר, העובדה שאיראן לא הוכרעה על ידי ארצות הברית, והסיכון שארצות הברית אינה משענת יציבה לאורך זמן, מייצרים הזדמנות למענה מקומי-עצמאי המובל על ידי טורקיה.

ניסיון ההובלה הטורקי לא מגיע בחלל ריק. טורקיה, כבר היום מעורבת צבאית ב-13 מדינות במזרח התיכון ואפריקה, ומחזיקה מעל מאה מתקנים צבאיים ברחבי המזרח התיכון. היא מעורבת בים סוף ובמפרץ הפרסי. היא מרחיבה אחיזה בצפון ישראל גם בלבנון ובעיקר בסוריה תחת שלטון א-שרע. טורקיה מעורבת גם בעזה במסגרת השותפות שלה ב"מועצת השלום", כך שממבט-על זה נראה כמו פריסה אסטרטגית המכוונת להקיף את ישראל, אך בפועל מדובר בניצול הזדמנות שמאפשר השפעה אזורית רחבה - "ניאו-עות'מאניזם".

לאחרונה נחתמה ברית הגנה חדשה במזרח התיכון בין הצמד פקיסטן-סעודיה (ברית ישנה) לבין טורקיה. ארצות הברית בירכה על כך, כנראה בשל הגישה שמובילים בממשל טראמפ אנשי ה-MAGA, הגורסת שככל שמדינות יקבלו אחריות לביטחונן מבלי המעורבות וההשקעה הכספית האמריקנית, הרי זה טוב. זאת ועוד, טראמפ רואה בארדואן בן ברית חשוב, ומעריך אותו מאוד ברמה האישית - מנהיג חזק וביצועיסט. ארדואן מנצל קרבה זו כדי לחזק את מעמדו בברית נאט"ו, ומול אירופה, שלמרות שלא קיבלה אותו לאיחוד משתדלת מאוד לרצותו בשל כושר ההיזק שהוא מחזיק מול אירופה (מהגרים).

המושגים שעבדו מול איראן יפגעו בנו מול טורקיה

ישראל של אחרי 7 באוקטובר אימצה תפיסת ביטחון חדשה, שבה אין מקום לניהול סיכונים, הסכמים בין-לאומיים אינם רלוונטיים, וכוח הזרוע והדרך הצבאית היא מדיניות החוץ הישראלית. לפיכך, ממשלת ישראל רואה בטורקיה איום. ואכן יש בסיס לדאגה - היכולות הצבאיות של טורקיה מרשימות ביותר, נוכחותה במזרח התיכון מאיימת, התבטאויות ארדואן הן הגרועות שניתן לדמיין, ולמרות זאת המסקנה שיש להכניס את טורקיה לאיום הייחוס היא שגויה. אסור להפוך את טורקיה למדינת אויב בפועל. זו תהיה טעות אסטרטגית חמורה.

הבעיה היא הסכנה של נבואה שמגשימה את עצמה. וכך זה יכול להתפתח - מאחר שישראל תציב את טורקיה כאיום ייחוס, צה"ל ייערך לתקיפת טורקיה (בצדק), כי לא די בהגנה. טורקיה תזהה את המוכנות הזאת כאיום, ובתגובה תתפוס את ישראל כאיום קיומי, מה שיגרור היערכות טורקית. ההיערכות הזאת תאותר על ידי המודיעין הישראלי, תתפרש כאישוש להערכות הקודמות, והמסקנה המתבקשת היא שטורקיה היא אויב. כך מתרחש מעגל הסלמתי מיותר לחלוטין.

טורקיה היא מדינה חברה בנאט"ו, יש לה שגרירות בישראל, היא מושפעת מאוד ממדינות המערב, מבחינת התפיסה היא אינה דומה לאיום של הציר השיעי בראשות איראן, וכל מי שעושה את ההשוואה הזו אינו מבין את גודל האיום האיראני ועושה חסד עם האיראנים.

לכן, המסקנה היא שיש לקדם בניין כוח ארוך טווח שמייצר בסיס טוב לאפשרות עתידית של איום טורקי (הכוונה היא להשקעה בתחום המודיעין, הכוח הימי, ויכולות אש למעגל שלישי שממילא רלוונטיות גם לאיראן וגם לטורקיה). ברם, יש להימנע מהצבת טורקיה כאיום ייחוס לתוכנית הרב-שנתית של צה"ל. ההבדל אולי נראה סמנטי, אך מבחינת תקציב הביטחון, שגרת האימונים, וההשפעה של הגדרה זו על התפיסה הטורקית של איום ישראלי - היא דרמטית.

• במרחק לחיצה מהפלת מטוס: הסכנה בחזית החדשה מול טורקיה | ערד ניר
• לא משחק סכום אפס: הדרך למנוע עימות ישראלי-טורקי בסוריה | פרופ' אלי פודה

לסיכום, אסור להתעלם מהאתגר הטורקי, אך יש לפעול נגדו ולנטרל אותו באופן מתוחכם. דוגמה טובה לכך היא חיזוק יחסים דיפלומטיים וקשרי ההגנה עם יוון וקפריסין, כמו גם קידום שיתוף פעולה עם הודו שרואה בחומרה את החיבור בין פקיסטן לטורקיה. אך יש לחבר זאת לאסטרטגיה רחבה יותר למזרח הים התיכון וההינדו-פסיפי (IMEC - אנרגיה, תשתיות, תחבורה ועוד). בתחום הביטחון, מלבד בניין כוח ורסטילי המייצר מענה לתרחיש המסוכן, ישראל צריכה לקיים מנגנון ריסון ההסלמה עם טורקיה על ידי שיחות ישירות של נציגים ישראליים וטורקיים. יש לחדש את הקשרים העסקיים - הפוטנציאל עדיין קיים שם, למרות החרם הטורקי. ובאשר לנושא הסורי, לא להגדיל את הקווים האדומים הישראליים באופן שמקטין את הגמישות הישראלית. כל מקרה ייבחן בנפרד ואסור לנו לשכפל את המב"ם מול ההתבססות האיראנית בסוריה למשהו דומה מול ההתבססות של טורקיה, כמו שאסור לשכפל את המושגים "ציר סוני", "מעגל האש" ועוד. זהו איום שהמאמץ המוביל שנדרש כדי לנצח אותו הוא המאמץ המדיני בסיוע מודיעין ייעודי, ולא המאמץ הצבאי.

>>> האלוף (במיל') תמיר הימן הוא ראש אמ"ן שלעבר, כיום ראש המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS)