לא משחק סכום אפס: הדרך למנוע עימות ישראלי-טורקי בסוריה

שיחה בין ראש מוסד מכהן לשר חוץ סורי אינה עניין של מה בכך. כמה ימים לאחר שקיימו שיחת טלפון, השניים קיימו שיחת וידאו כדי לנסות ולהרגיע את הרוחות בעקבות תקיפה של ישראל בבסיס חיל האוויר אבו א-צ'הור שבצפון-מערב סוריה. לטענת ישראל, טורקיה התכוונה להציב במקום מכ"ם, כטב"מים ובהמשך גם מערכות הגנה אווירית ואנשי צבא. דמשק ואנקרה הכחישו כי קיים תכנון לנוכחות טורקיה קבועה בבסיס.

• הערכה בישראל: הניסיון הטורקי להתבסס בנמל התעופה בסוריה - נבלם

התקרית משקפת את החשש הגובר בישראל מפני מעורבות הולכת וגוברת של טורקיה בסוריה. אכן, אנקרה הפכה לאחת השותפות החשובות ביותר של השלטון הסורי החדש. היא מסייעת בבנייתו מחדש של הצבא הסורי, מכשירה קצינים וחיילים ומשקיעה בתשתיות, ובכך היא מבקשת לתרגם את מעורבותה ארוכת השנים בסוריה לכדי השפעה אזורית. מנקודת מבטה של ישראל, הצבת מכ"ם ומערכות הגנה אווירית מתקדמות מתוצרת טורקית עלולה לצמצם את חופש הפעולה של חיל האוויר בסוריה ובלבנון, וכן ולהקשות על פעילות נגד התבססות איראנית מחודשת או העברת אמצעי לחימה לחיזבאללה.

אין כמובן לבטל חששות אלה. המעורבות הצבאית הטורקית בסוריה היא ממשית והיא מתחוללת במקביל להידרדרות חריפה ביחסי טורקיה וישראל. ישראל אינה יכולה להישאר אדישה לאפשרות שכוח אזורי הנוקט כלפיה גישה עוינת יציב בסוריה יכולות צבאיות מתקדמות. ואולם, גם חששות מוצדקים עלולים להוביל לחישוב שגוי ולתגובה מופרזת שעלולה להוביל להידרדרות בלתי רצויה. בישראל רווחת ההנחה לפיה המשטר הסורי החדש הכפיף עצמו לאינטרסים ולמאוויו של ארדואן, אך הדבר רחוק מלשקף את המציאות.

סוריה מעוניינת בגיוון הקשרים

השפעתה של טורקיה על דמשק היא גדולה, אך אינה בלתי מוגבלת. הנשיא אחמד א-שרע מקפיד לטפח קשרים עם ארצות הברית, עם מדינות המפרץ ועם שחקנים אזוריים ובין-לאומיים נוספים, בין היתר כדי להימנע מתלות מוגזמת באנקרה. סוריה אומנם זקוקה לסיוע של טורקיה, אך אין משמעות הדבר שהיא מעוניינת להפוך למדינת חסותה.

למעשה, נכונותה של דמשק לקיים מגעים עם ישראל מעידה על רצונה לגוון את קשריה ולשמר מרחב פעולה עצמאי. יתרה מזו, העובדה שלא הכחישה את המגעים בין המדינות מלמדת, כי היא אינה רואה בקשר עם ישראל דבר פסול או אי-לגיטימי שיש להסתירו.

ישראל צריכה אפוא להימנע מלפרש כל שיתוף פעולה צבאי בין טורקיה לסוריה כהוכחה לכך שהאחרונה הופכת לבסיס קדמי של ארדואן. גישה כזאת, הרואה את יחסי המדינות במונחים של משחק סכום אפס, עלולה לייצר דווקא הסלמה. יש חשיבות עילאית להפרדה בין קיומו של איום אמיתי ובין מניפולציה פוליטית. הבעיה היא שמרבית הציבור אינו חשוף למידע מודיעיני, ולכן הוא אינו מסוגל לעשות אבחנה בין השניים.

מעבר לסוגיה הפוליטית, התקיפה בסוריה משקפת סתירה במדיניות הישראלית. הממשלה הנוכחית אינה בהכרח מעוניינת בחיזוק השלטון המרכזי בסוריה, וזאת מתוך הנחה שסוריה חלשה ומפוצלת מעניקה לישראל חופש פעולה רב יותר ומונעת חזרתו של איום מצפון. בטווח הקצר, חולשה סורית מוגבלת מקנה לישראל יתרונות טקטיים, והיא גם אפשרה כיבושם של שטחים נוספים תחת מעטה ביטחוני.

ואולם, האינטרס ארוך-הטווח הוא בקיומה של מדינה סורית יציבה עם משטר המהווה כתובת ברורה, שולטת בשטחה, מרסנת ארגונים חמושים, נאבקת ברשתות הברחה ומונעת מאיראן ומחיזבאללה לבנות מחדש את נוכחותם. כל אלה יושגו רק אם המשטר הסורי יתייצב וצבאו יהיה חזק מספיק על מנת להגן על איומים מבפנים ומבחוץ. ישראל לא תצא נשכרת מאי סדר מתמשך או משלטון סורי התלוי לחלוטין בטורקיה לצורך הישרדותו.

המנגנון שישלים את המו"מ עם סוריה

המשבר סביב תקיפת הבסיס ממחיש גם את הסכנה הטמונה בפעולה ללא מנגנונים מוסכמים לאימות מידע ולתקשורת, שהרי גם צעדים הגנתיים או פעולות מנע עלולים להתפרש על ידי הצד האחר כהכנה לתוקפנות.

מאז עלה א-שרע לשלטון, הוחלפו לא מעט מסרים בין ישראל וסוריה, אם באופן ישיר ואם באמצעות ארצות הברית. התקיימו גם מפגשים לקידומו של הסכם ביטחוני, אולם אלה נעצרו על ידי ישראל, כך לפחות טוענים הסורים.

מכאן אפוא שניתן להקים מנגנון משולש או מרובע ישראלי-סורי-טורקי-אמריקני שתפקידו יהיה למנוע חיכוך צבאי, לתת התרעה מוקדמת על פריסות ותרגילים, להבהיר קווים אדומים ובכלל לנהל משברים. וושינגטון תוכל גם לסייע באימות מידע שנוי במחלוקת ולספק ערבויות לשלושת הצדדים. ערוצי התקשורת הקיימים בין ישראל לטורקיה והדיאלוג המתפתח בין ישראל לסוריה מלמדים כי היסודות למנגנון כזה כבר קיימים.

מסגרת זו צריכה להשלים, ולא להחליף, את המשא ומתן ישראל וסוריה על הסדרי ביטחון, ייצוב דרום סוריה וקביעת כללי התנהלות הדדיים. שלום או נורמליזציה עם סוריה אינם נראים באופק, אולם הסכם אי-לוחמה נמצא בהחלט בהישג-יד.

סוריה אינה חייבת להפוך לזירה שבה ישראל וטורקיה מנהלות את היריבות הרחבה ביניהן. ההחלטה לשוב לדיאלוג לאחר התקיפה באבו א-צ'הור הוכיחה שהסלמה אינה גזירת גורל. האתגר כעת הוא להפוך דיפלומטיית משברים מאולתרת למנגנון תיאום יציב ומתמשך. יתרה מזו, לנוכח הבריתות החדשות הנרקמות באזור, למשל "הסכם מכה" בין סעודיה, פקיסטן וטורקיה, דווקא מהלך ישראלי בסוריה - אם במסגרת בניית מסגרת תיאום ואם חתימת הסכם אי-התקפה - עשוי להראות על גמישות ויצירתיות בהיערכויות האזוריות בתקופה שלאחר 7 באוקטובר.

>>> פרופ' אלי פודה מלמד בחוג ללימודי האיסלאם והמזרח התיכון באוניברסיטה העברית וחבר הוועד המנהל של מיתווים; מר איתן ישי הוא דוקטורנט באוניברסיטה העברית המתמחה בלבנון ומשמש כראש תחום המזרח התיכון וצפון אפריקה במכון מיתווים