ישראל כובשת את הבופור ומפסידה את העולם הערבי
ההסלמה הממושכת והצהרות הרהב של שרי הקואליציה על התנחלויות בלבנון ומחיקת כפרים מזינות את תיאוריות הקונספירציה הקשות ביותר במזרח התיכון - ומעניקות לחיזבאללה את גלגל ההצלה שהוא זקוק לו כדי להציג את עצמו מחדש כ"מגן המולדת" • פרשנות
מאז 2016 מדינות המפרץ הערביות מגדירות את חיזבאללה בתור ארגון טרור. גם בבירות ערביות אחרות לא רוחשים לשלוחת הטרור האיראנית בלב לבנון שום אהדה או כבוד. ועדיין, שתי מדינות ערביות חשובות מאוד, סעודיה ומצרים, הוציאו בימים אחרונים הודעות חריפות נגד מה שהגדירו כהפרה ישראלית של הריבונות הלבנונית והתרחבות המבצע הצבאי בדרום לבנון. שתי המדינות הודיעו על תמיכה במדינה הלבנונית: בהודעה הסעודית נכתב במפורש שבריאד תומכים בזכות הבלעדית של המדינה הלבנונית לשאת נשק וקוראים ליישום של הסכמי טאיף משנת 1989 שסיימו את מלחמה האזרחים בלבנון.
הפעם לא מדובר בגינוי שגרתי, ובשנים האחרונות יש הרבה מאלה. המנהיגים של המדינות הערביות מודאגים ממה שקורה בעזה ובגדה, ובמיוחד בירושלים, סביב אל-אקצא. בבירות ערב רגישים מאוד לנושא הריבונות ונראה שכל אחד יכול בקלות לדמיין את עצמו או את שכניו במצב דומה. בחודש יוני 1982, הפלישה הישראלית ללבנון, השליטה הממושכת באדמה הלבנונית והאירועים האלימים שהרעידו את אדמת לבנון גרמו להתקררות ניכרת ביחסים בין קהיר לירושלים. זה קרה בחלוף שלוש שנים אחרי החתימה על הסכמי שלום בין שתי המדינות, והמצרים ראו את עצמם נבגדים במיוחד.
המצב גם שונה וגם דומה. כן, גם הערבים יודעים היטב שממשלת לבנון, למרות כוונותיה הטובות, עדיין לא מסוגלת לפרז את חיזבאללה. הם גם יודעים שכאשר הצפון הישראלי בוער, גם הדרום הלבנוני לא יישן בשקט. יחד עם זאת, הם גם רואים היטב את המהלך הישראלי להקמה מחדש את רצועת הביטחון בשטח של לבנון, המחיקה הסיסטמטית של הכפרים בדרום לבנון, ההצהרות ההזויות של השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר על כך שישראל צריכה להקים התנחלויות בשטחה של לבנון ואת הניסיונות הנושנים של קבוצות קיצוניות שחוצות את הגבול ללבנון ומשרטטות תוכניות ליישובים חדשים.
בישראל כרגע מתעלמים מדברי רהב של בן גביר ושותפיו לקואליציה, שממשיכים לחלום גם על שיבה לעזה במסגרת של "תקופה של נס" אותה כולנו חווים מאז הטבח 7 באוקטובר, אך במדינות ערב עוסקים בכך ברצינות מוחלטת. אחרי הכול, פעם, לפני כ-50 שנים גם ההתנחלויות הראשונות בגדה המערבית וברצועת עזה החלו בדיוק כך ורבים התייחסו אליהם כאל קוריוז ולא כמדיניות ארוכת טווח. כאשר מוסיפים לסיפור גם את ההבטחות החוזרות על עצמן של בכירי ישראל לשמר לטווח הארוך גם את הנוכחות הישראלית בדרום סוריה, במזרח התיכון מגיעים למסקנה שישראל איננה מעוניינת רק בביטחון, אלא גם בהרחבה של שטחה - בפעם הראשונה מאז 1967 ו-1973. כל זה מתלבש טוב-טוב על בסיס רחב של תאוריות קשר על "ישראל הגדולה", שהתפשטו במזרח התיכון עוד לפני קום המדינה ושממשיכות לעמוד במרכז תשומת הלב הציבורית במדינות ערב גם בימים אלה. כל פעם שסמוטריץ' מצטלם עם מפה שאין עליה את הממלכה הירדנית ההאשמית ובן גביר קורא ליישב את דרום לבנון, הם מזינים את הקונספירציות הפרועות ביותר שכל חוקר של המזרח התיכון מכיר היטב.
במדינות ערביות המתונות גם מודאגים מכך שהמהלך הישראלי בדרום לבנון יחליש את ממשלת לבנון וייתן לגיטימציה מחודשת לחיזבאללה. ארגון הטרור השיעי בנה את עצמו בשנות הנוכחות הישראלית בדרום לבנון בתור "ההתנגדות הלגיטימית שמגינה על המולדת הלבנונית". מאז שישראל יצאה לבנון בשנת 2000 חלפו 26 שנים, ולבנונים רבים החלו לשאול את עצמם: מדוע חיזבאללה עדיין מחזיק בנשק בניגוד להסכמי טאיף שנחתמו בשנת 1989 וסיימו את מלחמת האזרחים, וכללו בתוכם את ההתחייבות המפורשת לפירוק מנשק של כל המיליציות החמושות. השבוע כמה חברי פרלמנט מטעם חיזבאללה הכריזו שבעקבות ההסלמה הביטחונית והניסיון הישראלי "להשתלט מחדש על עמדות לבנון" אין טעם בפירוז של חיזבאללה וכי הארגון מחויב ל"הגנה על המולדת", בדיוק כמו בעבר. לא כולם יקנו את השקרים האלה, ודאי לא מיד וחברי הפרלמנט המתנגדים לחיזבאללה מיד האשימו את הארגון הפרו-איראני בכך שפעולותיו הם אלה שאפשרו לישראל לתקוף את לבנון ולהשתלט על חלק מאדמותיה. יחד עם זאת, ברור שאם המצב הנ"ל יימשך לאורך זמן, לממשלה הלבנונית יהיה קשה הרבה יותר לתקוע טריז בקרב העדה השיעית ולהעביר לפחות חלק מהאוכלוסייה הזאת לצידה, נגד חיזבאללה.
המצב בלבנון רגיש מאוד. כל צעד חייב להישקל היטב, כל שגיאה עלולה לשנות את היוצרות במדינה שמזמן הפכה למגרש המשחקים של איראן, סוריה, ישראל ומדינות נוספות. אסור לישראל לטעות: הנפת הדגל מעל מבצר הבופור לא תחזיר ביטחון לתושבי הצפון, שחיים כרגע בתוך סיוט מתמשך. רק בנייה עקבית של מוסדות המדינה הלבנונית - אותה אלטרנטיבה שלטונית המדוברת - משולבת בהחלשה סיסטמטית של חיזבאללה דרך פעולות שחלקן צבאיות, חלקן כלכליות וחלקן פוליטיות וחברתיות, בתיאום עם מדינות ערב שרוצות גם הן לראות את לבנון חופשיה מהשפעה והבחישה האיראנית, תשנה את המצב מהיסוד. במקום סיסמאות הגיע הזמן להתמקד בתהליכים ועבודה מאומצת שיובילו את לבנון ואת ישראל לשינוי מציאות ממשי. היעדר המדיניות בשלב הנוכחי מאיימת גם על אפשרות לשפר את המצב בלבנון וגם על שיתוף פעולה אזורי אמיתי עם מדינות שרוצות לראות בישראל שותפה, ולא סוכן כאוס.
>>> קסניה סבטלובה היא מומחית לעולם הערבי, חברת כנסת לשעבר, מנכ"לית עמותת ROPES לשיתוף פעולה אזורי וחברה בקואליציה לביטחון אזורי