הבופור הוא לא "סלע קיומנו" - אבל הייתה סיבה טובה לכבוש אותו

בשבוע הזה, בסוף חודש מאי לפני 26 שנים, יצא צה"ל מלבנון והחייל האחרון עזב את מוצב הבופור. השתלטות הכוחות, עליה הודיע צה"ל הבוקר (ראשון), משמעותה היא שצה"ל חוזר - אחרי 26 שנה - שוב אל רכס הבופור. המהלך הנוכחי מתלכד הפעם גם עם התאריך העברי של האזכרות למלחמת שלום הגליל, שפרצה ב-1982; אז נכבש הבופור לראשונה על ידי סיירת גולני, ושישה לוחמים נפלו בקרב. בעצם, בקרב ההוא, הפך "הבופור" לסמל.

גם אז, מרכס הבופור נורה ירי לעבר הגליל, והיה צורך לכבוש אותו כדי לעצור את האש. מהאזור הזה ירו על הגליל גם הפעם, ולא בכדי נבחרה סיירת גולני לכבוש את הבופור בשנית - הלוחמים ביצעו את המשימה בהצלחה. המחיר הפעם היה חלל מסיירת גבעתי, שנפל מפגיעת רחפן בשולי הלחימה, בפריפריה של הקרב הספציפי לכיבוש הבופור. מעבר לאירוע הכואב הזה, לא נרשמה התנגדות רבה במהלך המבצע.

המשמעות הטקטית והמערך התת-קרקעי

חשוב להבהיר: הבופור לא נכבש על ידי צה"ל רק משום שמדובר בסמל. למרות הצטלבות התאריכים, הוא נכבש מכיוון שיש לו חשיבות טקטית כפולה: גם במרחב רכס הבופור ורמת נבטיה, שממנו ירה חיזבאללה לעבר הגליל, והיה צורך לצמצם את האש מאזור זה. וגם בגלל שמדובר בלב המערך של חטיבת "באדר" של חיזבאללה, הממוקמת מצפון לליטני. המפקדות של החטיבה, מעל ומתחת לקרקע, ניהלו את הלחימה ואת הירי לצפון בימים האחרונים. כל המרחבים הללו לא טופלו עד היום, ולא ניתן לעשות זאת באמצעות תקיפות מהאוויר בלבד; באזור קיימים מתחמים תת-קרקעיים גדולים שיש צורך להגיע אליהם.

תוצאה נוספת של המהלך היא האפשרות שהוא ייצר לחץ על המנהלים את המשא ומתן מטעם ממשלת לבנון, ובכך יקדם את האינטרסים של ישראל בהקשר של ההסכם המתגבש. לכל הצדדים ברור כעת כי חיזבאללה לא הוחלש במידה מספקת שתביא לפירוקו באמצעות כלי דיפלומטי בלבד.

התוכנית המשך ומגבלות הדרג המדיני

מבחינת צה"ל, ישנן תוכניות המשך מוכנות. הצבא כבר הכין מהלכים מבצעיים נוספים, הן בגזרה זו והן באזורים אחרים, במטרה להגביר את הלחץ על חיזבאללה ועל מדינת לבנון. כל זה מתרחש תחת המגבלות שמטיל הממשל האמריקני על החלטות הדרג המדיני בישראל. לצה"ל יש תוכניות מגירה לגביית מחיר ולתקיפה בביירות, אך נכון לעכשיו הדרג המדיני אינו מאשר אותן.

משום כך, היכולת של צה"ל להשפיע באמצעות מהלכים צבאיים נותרת מוגבלת יחסית, כל עוד לא ניתן חופש פעולה מלא. זוהי אחריותה של הממשלה מול הממשל בארצות הברית להבהיר כי ישנם מקומות שבהם אין ברירה אחרת, וכי יש לאפשר לצה"ל לפעול. גם לדעת הממשלה, מהלכים מסוג זה עשויים דווקא לקדם את ההסכם מול לבנון - הסכם שחיזבאללה מנסה לחבל בו. לכולם ברור כי עם איום חיזבאללה יש להתמודד באופן יסודי.

וישנה עוד נקודה חשובה: הבופור אינו "סלע קיומנו", גם אם יהיו מי שינסו להציגו ככזה, וכיבושו לא יפתור את כל בעיותיה של ישראל בדרום לבנון. מדובר במהלך צבאי-טקטי חשוב, אך לא מעבר לכך, והיציאה אליו לא נבעה רק מן העובדה שמדובר בסמל היסטורי. ברגע שהצורך המבצעי יחלוף, אין סיבה לצה"ל להישאר בבופור - שכן מהר מאוד חיילינו יהפכו למטרות נוחות לחיזבאללה.