כיבוש הבופור הוא מכה לחיזבאללה - וסימן שאלה גדול לישראל

ההסלמה בצפון נובעת מהעמקת התמרון של צה"ל ומהתגובה הנרחבת של חיזבאללה לכך. צה"ל כבש את רכס הבופור והזאוטרים (כינוי לשני כפרים מצפון לליטני וממערב לבופור). מדובר בתא שטח רחב שכינויו בפי חיזבאללה הוא "המפתח הביטחוני", כנראה בשל היותו שטח מפתח חיוני להגנה מפני תמרון ישראלי צפונה ושטח נוח לשליטה על אצבע הגליל.

• אחרי 26 שנה: ישראל כבשה את הבופור בלבנון

בנוסף, ועל פי דרישת דובר צה"ל בערבית ומאמץ האש של פיקוד הצפון, נערך צה"ל להרחבת הפעולה לעבר העיר צור ולצפון עמק מרג' עיון.

מבחינה טקטית, רכס הבופור אכן מהווה שטח שולט וחשוב, והחשיבות שמעניק לו חיזבאללה מקנה לו גם ערך סמלי-אסטרטגי. אך נשאלת השאלה - מה התכלית האסטרטגית להרחבת הפעולה?

ככל הנראה ישנן ארבע תכליות לפעולה:

1. כיבוש שטח שממנו בוצעו שיגורים של רחפני נפץ, והכוונת אש לכוחותינו: זה נכון, אך יש לציין כי הירי מבוצע משטחים רבים אחרים, וכיבוש זה לא יביא להסרת האיום.
2. לחץ על מדינת לבנון להעמקת השסע שבין המדינה לארגון באופן התומך בשיחות המשא ומתן הישירות בין לבנון לישראל, המבוצעות בוושינגטון: גם זה נכון, אך יש גם ממד המשבש את השיחות, בכך שתוך כדי התנהלותן, ממשלת לבנון מושפלת למול אזרחיה נוכח הלחץ הצבאי הישראלי.
3. לחץ על איראן להתגמש במשא ומתן עם ארצות הברית: איראן מבקשת לכלול את הפסקת האש בלבנון כחלק מהסכם ההבנות מול ארצות הברית (כבר בשלב הראשון). העובדה שחיזבאללה מאבד נכסים, ומעמדו בלבנון נשחק עם הזמן, עשוי ליצור אלמנט של דחיפות באיראן. הבעיה היא שבכך ישראל קושרת בין הזירות, דבר המנוגד לעמדתה העקרונית כי התיק הלבנוני נפרד מהתיק האיראני.
4. מענה של ממשלת ישראל וצה"ל לביקורת מבית על היעדר התגובה לפעולות חיזבאללה ולהמשך האש על הצפון, והזעם והתסכול שמביא את ראשי הרשויות ותושבי הצפון למצוקה אמיתית. זו מצוקה שמחייבת פעולה. ובעקבות העובדה שישראל מוגבלת בתגובה באש, הרי תגובה בתמרון היא המוצא הזמין היחיד.

ככל הנראה, האמת היא בחיבור בין כל התכליות האלו, אך הן כולן לא מספקות פתרון ארוך טווח לבעיית חיזבאללה. גם כיבוש של כל רמת נבטיה, העיר צור וכל השטח עד הליטני לא יכריע את הארגון. מרכזי הכובד שלו מצויים בבעלבכ ובביירות. יכולת האש הרקטית ארוכת הטווח שלו פרוסה לעומק כל שטח לבנון. באשר לרחפני הנפץ, הרי שבכל מקום שיש אוכלוסייה יש פוטנציאל לייצור ולשיגור הרחפנים הקטלניים.

בעיה נוספת היא החזקת השטח שנכבש. חיזבאללה אכן חלש ולא מסוגל לעמוד בפני התמרון של צה"ל. גם אם יתנגד, וגם אם יצליח לפגוע בכוחותינו, הוא אינו מסוגל לעצור את התמרון. הבעיה מתחילה לאחר שכבשנו את השטח. החזקתו דורשת סד"כ גדול, ונסיגה ממנו אינה ריאלית לפני הבחירות בישראל. קשה לראות את ממשלת ישראל נסוגה מלבנון בתמורה להסכם הבנות עם ממשלת לבנון החלשה. כלומר, השטח שנכבש הוא נכס טקטי בטווח הקצר, אך נטל מבצעי בטווח הארוך. אלא אם כן יושג הסכם שבו בתמורה לפירוק חיזבאללה באמצעות כוח אמריקני המסייע לצבא לבנון ובפיקוח בין-לאומי, צה"ל יסוג לאחור. קשה להאמין שהסכם כזה יושג בקרוב. הנשיא האמריקני מושקע כל כולו במערכה באיראן, בבחירות האמצע ובמחשבות ותכנונים על שינוי משטר בקובה. לבנון מצויה הרחק מאחור בסדר העדיפויות שלו.

לסיכום, את המערכה בלבנון יש לנהל בתוך מסגרת אסטרטגית הקובעת כיצד יפורק חיזבאללה מנשקו. זהו תהליך ארוך, והוא כולל נכונות לסגת מלבנון בתמורה לתהליך מדיני אמין. את הרחבת התמרון יש לקיים רק כנגזרת משיקול זה, תוך התחשבות בעומס הצפוי על חיילי צה"ל ואנשי המילואים. יש לשפר את המענה נגד איום הרחפנים, להשקיע כספים בשיקום הצפון, ולהימנע מהיגררות לעומק השטח בלבנון לצורך תכליות שאינן מעשיות.

יש גם לומר את האמת לציבור: פירוק חיזבאללה מנשקו יבוצע רק משילוב של מעשה מדיני עם המאמץ הצבאי. זה ייקח המון זמן, וגם זה לא יבטל לחלוטין את איום חיזבאללה. כל עוד המשטר האיראני קיים, ורואה בקיומו של הארגון אינטרס איראני חיוני, איראן תייצר לישראל איום בזירה הצפונית.

>>> האלוף במיל' תמיר הימן הוא ראש אמ"ן לשעבר ומפקד הגיס הצפוני לשעבר. כיום עומד בראש המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS)