לטוב ולרע, שימשה סוריה כזירת האימונים וההתכוננות למימוש תוכניתו השאפתנית של פוטין. שם נערכו הניסויים בכ-320 (!) סוגי נשק חדישים. מצד שני, שם התרגלו הכוחות הרוסיים להילחם באויב עם חימוש מיושן ועלוב, ללא חיל אוויר שיאתגר אותם. הם התרגלו להשתמש ב"חיל רגלים" שהורכב משאריות הדיביזיות של אסד וערב רב של מיליציות, כולל אלה שבחסות אירן. הרוסים נמנעו מלהסתבך בקרבות על הקרקע, ולכן לא הציבו יחידות לוחמות, למעט גדודים של המשטרה הצבאית הרוסית עם חיילים מצ'צ'ניה ואינגושטיה - שתי רפובליקות בקווקז. בכל זאת, לא פחות מ-70 אלף אנשי צבא רוסים שהו בסוריה לתקופות שונות. כלומר: הם שדרגו את הציוד והתמחו בהפצצת ריכוזי אוכלוסייה, אבל לא רעננו את כושר התמרון והלחימה. זה משתקף בביצועים שלהם עד כה.
מלחמת רוסיה אוקראינה - סיקור N12:
- חידת הפעלת הכוח הרוסי: למה התקפות הצבא נחלשו?
- פגישת בנט-פוטין | בגרמניה מצהירים: לנו ולישראל מטרה משותפת
- כמו בימי ברית המועצות: כך נראה הקרב על התודעה ברוסיה
- אחרי 10 ימים: התעלומות הגדולות של המלחמה
אגב, הרוסים החלו בימים אלה לגייס שכירי חרב סורים להילחם בקרב הצפוי על אודסה, ממש כפי שהם מפעילים מבלארוס את הלוחמים הצ'צ'נים - ה"קאדירובסקי" - על שמו של רמזאן קאדירוב, משרת ותיק של פוטין.
שר ההגנה סרגיי שויגו, המנצח על הפלישה לאוקראינה, התפאר שבסוריה נוסו כל כלי הנשק החדשים שפיתחה התעשייה הצבאית הרוסית, "למעט אלה הפשוטים להפעלה". סגנו, יורי בוריסוב, הסביר ש"הייתה לנו ההזדמנות לבדוק את כל הכלים וללמוד עד כמה הם יעילים". הוא גילה שאחדות ממערכות הנשק המתקדם הוצאו מהשירות אחרי שלא עמדו בציפיות. בקרמלין כל כך התמוגגו מן ההצלחה בסוריה עד ששיגרו ברכבת תצוגת נשק שנלקח כשלל בסוריה. התצוגה עברה מסע של שבועות ואלפי קילומטרים דרך ערים רבות מסנט-פטרסבורג שעל חופי הים הבלטי, ועד ולאדיווסטוק לחופי האוקיינוס השקט.
הנה כמה מהכלים שעברו בהצלחה, מבחינתם, את הניסויים בסוריה: המטוס החמקן SU-57, שנועד להיות התשובה ל-F-35 האמריקני ונמצא גם בישראל, מפציצי "טופולב TU-22" ו-"טופולב TU-160", מסוקי תקיפה שהגיעו הישר מן המפעל ברוסטוב ושימשו לחיפוי על שיירות בדיוק כמו עכשיו באוקראינה, מל"טים למיניהם שתמיד נמצאים לעשרות בסוריה, הטנקים החדישים מדגם אוראן-9 ואפילו הטיל המשוכלל ביותר שלהם (שמסוגל לשאת ראש נפץ גרעיני) מדגם "קינזאל".
הרמטכ"ל הרוסי, ואלרי גראסימוב, דיבר בגלוי על כך שסוריה שימשה חזרה כללית למבצע מוגבל של שיגור כוחות אל מעבר לגבולותיה של אימא רוסיה. להבנתו, הלקח העיקרי שלמדו אנשיו היה בחיזוק מערכות הפיקוד, השליטה והמודיעין, וכן בחתירה ליטול את "ניהול ההתמודדות" מידי היריב. מאז 2017 הדפיס הצבא הרוסי תריסרי ספרי הדרכה על בסיס ההתנסות בסוריה. מאות קצינים ששירתו שם נשלחו ללמד באקדמיות הצבאיות. הצבא הרוסי פשוט התאהב בחוויה שעבר אצל שכנתנו הצפונית.
אולם, כמו שחזה מראש המומחה האמריקני מייסון קלארק, הייתה כאן הגזמה רבתי: ערכו של הניסיון שנצבר בסוריה היה מלכתחילה מוגבל ושטחי, והתנאים שם אינם דומים לזירות אחרות. לא פחות חשוב מכך: הרוסים נדבקו, או לפחות הכירו מקרוב, את התרבות הקלוקלת של הקצונה הסורית שנרקבה מכבר משחיתות.
הצבא הרוסי לא אמר עדיין את מילתו האחרונה באוקראינה, אבל האמונה שעבר השבחה בסוריה מתפוגגת.