שלב האודישנים של עונת העשור של "כוכב נולד, הסתיים, ומחנה האימונים באילת התחיל. זה הזמן להיכנס לתמונה ולבדוק מי מבין המתמודדים שווה נבחרת ומי יעלה על האוטובוס חזרה הביתה. מבחן מאה השניות הוא משימה נחמדה שמכניסה את הביצוע למסגרת של בית ופזמון, ואולי בית נוסף, תלוי בשיר ובמבצע, ועדיין מדובר בפרק זמן שמספיק כדי לפתח את הביצוע מצד הזמר ולעמוד על היכולות מצד השופטים.
גבריאל שרם- "אמא מדוע" (שולה חן)
לגבריאל שרם, כוכב "שיר הלייק" יש צבע קול מזרחי נחמד. הוא מסלסל קצת יותר מדי, קצת הרבה יותר מדי. שר לא רציף, לא יציב, עם הרבה עליות וירידות, ועם זאת ה'אמא הו אמא' שלו יפה. בא לי לשיר לו: 'גבריאל, השיר לך הוא עד שיש לך עוד דרך ארוכה לעבור'. השירה שלו יכולה לגעת, יכולה לעשות משהו, אבל הוא צריך עוד אלמנטים חוץ מהיכולת ליצור רגש. יש לו יכולות, אבל הוא עוד רחוק מלהראות אותן. הייתי נותן לו צ'אנס למרות שהקטע שלו היה לא מדהים. יש בו פוטנציאל אבל הוא חייב להיות מקצועי יותר.
בועז קראוזר – "זמר אהבה לים"
בועז שר לאט מדי, מתניע לאט, בהתחלה זה חצי דיבור בכלל, כמעט דקלום, השירה שלו לא מספיק עירנית וחיה, זה נשמע מת קצת. יש לו קול יפה, עבה כזה, לוקח לו זמן להיפתח ולהוציא מעצמו קול של זמר. בחלק השני של השיר הוא השתפר, וזה עדיין נשמע בוסרי מצד אחד, לא מספיק מפותח, ומצד שני זקן ולאה, הרבה יותר מגילו.
רון ביתן – "אל תכעסי" (גשר הירקון)
ביתן הוא זמר רוקנ'רול במהות שלו ובוחר כאן את הסווינג הזה, שצריך להיות ממש טוב כדי לעבור אותו חלק. הוא מתחיל טוב ואז יש לו ירידה בביצוע. גם מבחינה ווקאלית הוא לא מחזיק את זה מספיק חזק, למרות שגוון הקול שלו יפה ויש לו נגיעות טובות בכמה מקומות נכונים שבהן הקול שלו תופס לך את האוזן, עדיין הוא לא מספיק מדויק, לצערי הרב, כוכב נולד צריכה רוקרים כמוהו.
איטן גרינברג – "ניגונים"
לאיטן קול רך, ענוג ומקסים. הוא שר ואתה רואה בעיניים נוצה מחליקה על כרית וממנה אל המיטה. ואז הוא מגביר את הקול ומתחיל להביע רגש וממשיך לשיר תמים, חשוף ופגיע. זה בוסר מצד אחד, אבל איכותי מצד שני ונשאר קטן ויפה, הוא לא מגיע לשיאים שומר על המינוריות וקאמריות הטבועות בשיר.
קארין כרמלי – "ברית עולם"
הקול של קארין כרמלי הוא בדיוק בתדר הנכון, מאוד רדיופוני, היא יכולה לקריין ברדיו ולשיר פרסומות, אבל כאן היא נותנת פרשנות יפה משלה לקלאסיקה של כספי. בבית זה ברור ויפה, כשהיא עולה למעלה בהמשך יש לה חריקה קטנה של זיוף, אבל בסך הכל היא שרה טוב. היתה לה באמצע נפילונת אבל היא נסלחת. כי היא יכולה לשיר עוד הרבה יותר טוב אם רק ינחו אותה נכון ויעזרו לה להיפתח. אני הייתי מעביר אותה.
חמי בן דוד - "חדר משלי"
חמי לוקח את השיר הזה לכיוון של בלוז אישי ומאוד מעניין. מרתק לשמוע את הפרשנות שלו, ואפילו מהנה. הוא מדגיש בשיר חלקים שעד עכשיו פחות הוארו בביצוע המקורי. בהמשך הוא מעלה קצב מבלוז איטי לטמפו מהיר יותר, גם אז זה עובד מצויין, וממש בסוף הוא לוקח את זה לפולק-רוק, עם עלייה גבוהה ויפה בסוף עד לפלצט. אחלה קטע יש על הבחור הזה, אהבתי אותו מאוד.
הילה בן משה - "כמו בלדה"
לא מאמין שהילה בן משה לא עברה הלאה. הקול שלה עדיין חרוט לי בעור, היא מצמררת. הביצוע שלה ל"כמו בלדה" היה מצויין. היא חדרה לי ללב ולנשמה וגרמה לי לרצות לשמוע אותה עוד ועוד. אני חושב שההתרגשות ממש לא הפריעה לה, אאני חושב שהביצוע שלה היה מצויין ופרט לזיופונצ'יק קטן וקל וכמעט בלתי מורגש היא היתה מדהימה.
חן פרויימוביץ' -"יש לך"
הביצוע הזה מאכזב מאוד. הקול של חן לא יציב, היא לא מגיעה איתו עד הסוף לאן שצריך להגיע בשירה, וסובלת מעליות וירידות מיותרות. וכל זה עוד לפני הפזמון. בהמשך היא משתפרת, ומתחילה להראות היכלות הטובה שלה, משתפרת מרגע לרגע. כשהיא חוזרת לקול הקטן והחלש בפזמון זה בינגו, עובד נהדר. אם רק היה אפשר לשפר את הפתיחה החלשה - זה היה מושלם.
לינוי אקלה – "ישר" (דודו טסה)
בהתחלה היא שרה קטן, חצי דקלום של הבית. בפזמון היא רק מתחילה לשיר. אחרי התחלה צולעת היא נכנסת לעניין אבל נתקעת באמצע. למרות חוסר היציבות והנפילה היא נותנת ביצוע מעניין, שמעיד על היכולת והפוטנציאל הגלומים בה. היא רק צריכה שידחפו אותה למקום הנכון ואז היא מוציאה דברים החוצה כמו שצריך.
גיל נגר – "דברים שרציתי לומר"
לטעמי גיל נגר הצליח להוציא את ישי לוי מהגרון שלו. הביצוע שלו ממש לא היה יציב והוא סלסל בצורה לא משכנעת, אבל בסך הכל זה נשמע טוב. הוא זמר שעובד טוב, שיש לו כוח ויש לו פרזנס של זמר מזרחי אסלי. אני מת לשמוע אותו נותן עוד קלאסיקות ישראליות, לירון רמתי סטייל. אני הייתי מעביר אותו רק כדי להמשיך ולשמוע את הצבע הזה בשלב הבא. עם ניקיון של מניירות וסלסולים הוא היה משתפר.
שירן אסף – "גברים מקצוענים"
"יא סלאם, איזה רוקרית באטיטיוד עם ביטחון עצמי. הקול שלה מעט חושני והיא יודעת לשיר. אבל בזך הכל האודישן הזה לא היה מספיק מדויק ולא מספיק משכנע. הכוונות שלה נהדרות, אבל הביצוע שהיא נתנה לללהיט הותיק של "בלאגן" לא מספיק מקצועי ולא מספיק מהוקצע. אני אוהב את גוון הקול שלה, ואוהב את המקום שממנו היא באה ושאליו היא רוצה להגיע, אבל היא תלויה יותר מדי בבחירת שיר וכאן זה לא עבד, למרות הרצון לשחק אותה דנה ברגר 2012. אצלי היא לא עוברת.
אלה וערבה ויטנברג – "מהמרחקים"
שילוב הקולות בין האחיות יפה ויש הרמוניה טובה, אבל ההתחלה של השיר עייפה מדי. בהמשך זה נהיה עירני יותר, אבל הן עדיין לא מבריקות כמו שציפיתי מהן. בפזמון זה כבר נשמע טוב יותר ושוב הגימיק של החזקת היד אחת לשנייה הופיע (וכנראה שימשיך איתן להמשך). אלה וערבה מצליחות לדייק ולשיר כזמרת אחת לעשות קול אחת לשניה, בשלב מסוים הן נשמעות כמו זמרת אחת מוכפלת, ועדיין לא ממצות רבע מהפוטנציאל של החיבור ביניהן. גבולי מאוד.
מאור מנשה – "עד מתי" (זוהר ארגוב)
נפשי בוכה ושואל ואין לי מי שעונה - איך מאור מנשה לא ממשיך הלאה. איזה קול יפה יש לו, איזה קול אדיר. הוא גם רך כצמר גפן, מתוק כצמר גפן מתוק, מריר כלענה וחזק כנחל איתן. מאוד אהבתי את הביצוע שלו לקלאסיקה של זוהר ארגוב היה נהדר. כואב כואב כואב שהוא לא ממשיך הלאה. אני חושב שהוא מוכשר מאוד ושיש לו עתיד. אח, איזה פספוס.
רות נודלמן - "שובי לביתך"
הבחורה הזאת חביבה ביותר, יפה, יש לה קול יפה אבל, מלא במניירה מיותרת. כשמחליטים שהמניירה הזו, הכאילו רגשנית, היא בסדר ושהיא חלק ממנה - מבינים שהיא מבצעת טובה. ככל שהשיר מתקדם הקול שלה נפתח והיא מביאה עוד ועוד אלמנטים יפים לתוך הביצוע שלה. בבית השני לא רציתי שהיא תפסיק, כי סוף סוף היא התחילה לרגש אותי . עוברת אצלי בגדול.
שרון קידושין – "התיקון של חיי"
צבע הקול של שרון קידושין מקסים ומרטיט לי את הלב. יכולת ההגשה שלה מקסימה גם. יש בה משהו מיוחד, ואני מודה בזה אחרי שבאודישן הראשון לא התלהבתי ממנה. אבל כאן היא טובה, ספק חמה ספק קרירה, נעה בין טמפרטורות, באמת סוג של רונה קינן, אבל עם חיבור חזק יותר לדעתי לסגנון שירי ארץ ישראל. מעניין יהיה לשמוע אותה שרה גם סגנונות אחרים. ממש אהבתי אותה.
הדר עמרם - "שושנים עצובות"
הדר עמרם שרה קטן בלי לפתוח הרבה את הפה וזה יוצא מדויק מאוד ומקסים. גוון הקול שלה, צבע הקול שלה, שובה לב. כשהיא פותחת את הקול זה לא יוצא מירי מסיקה שיש לה נמוכים אדירים, אלא היא שרה גבוה יותר ומגיעה למקום צלול, בהיר ומאוד אנושי. מרגשת אותי היכולת שלה יותר מהשירה עצמה. היא מקסימה לחלוטין.
יונתן ישראל (מייקל ג'קסון) – "אני גיטרה"
לא יעזור, הוא לא זמר מספיק טוב. הוא לא שר מספיק מעניין ולא מספיק מדוייק. הוא לא מזייף הרבה, אבל הפתיחה של הקול שלו לא יפה, אלא צעקנית מדי, הסלסול שלו לא במקום ואז הוא פתאום נוחת קצת. הוא טועה במילים, לא שר טוב, לא בתדר הרגיל ולא כשהוא עולה ויורד במהלך הביצוע.
רוני בן עמי – "תודה" (ישי לוי)
משהו בקול שלו ובהגשה שלו כובש אותי. הוא שר סגור וזה יוצא לו יפה. יש בקול שלו עדינות יפה והסלסולים שלו מקסימים. הוא מצליח לדייק בשיר לא קל ומזכיר שאפשר לשיר שירים של מבצע גדול כמו ישי לוי מבלי לחקות אותו, אלא בדרך שונה. כזמר הוא מרגש אותי, והפוטנציאל שלו גדול בעיני.
אניטה גסין – "כמו בלדה"
אניטה התחילה קשוח, ירדה לרך, שוב קשוח. צבע הקול שלה לא הולך עם האופן שבו היא בחרה לשיר, כמו קיר מים שנשבר לגל, השירה שלה נעה ממש בגלים. אני לא אוהב את זה. זמרת אמיתית לא אמורה לגרום לך למחלת ים כשאתה עוקב אחרי הביצוע שלה. כשהיא פותחת את הקול זה נשמע צעקני והצרידות שלה ממש לא סקסית. לא התלהבתי בכלל.
אור בן ברוך – "יש לי סיכוי"
אור בן ברוך הוא פוטנציאל גדול, אולי אפילו חצי גמר פרוספקט, אבל זה היה אודישן מבלבל, משום שהיה קונטראסט גדול בין העדינות שהוא ניסה לייצר בשירה לבין הכוח של הגיטרה. בן ברוך היה כאן לא יציב בעליל, אפילו זייף מעט פעם או פעמיים. עם כל הייחוס המשפחתי והפוטנציאל זה ממש לא היה ביצוע של זמר שמתאים לנבחרת של כוכב נולד, אבל אני חושב שלבן ברוך יש יכולות גבוהות והייתי מעביר אותו כדי לראות מה יקרה איתו בהמשך.
>> דיאנה גולבי בשיר חדש וראיון: "נעלמתי בגלל השירות הצבאי שמגביל אותי מאוד"