המוזיקאי המוכשר ספי אפרתי ניגן עם אביב גפן, חמי רודנר, מוניקה סקס, רם אוריון (בלהקת "בתרי זוזיי") ורבים נוספים והשתתף בסדרה " תעשה לי ילד". כעת הוא מוציא את "לא רוצה לתל אביב", שיר ראשון בסגנון ג'אז-רוק-רית'ם נ' בלוז, מתוך אלבום בכורה. ספי אפרתי עצמו כתב והלחין, גיא שמי הפיק מוזיקלית.
זהו אחד משירי האהבה-שנאה הגדולים שנכתבו לעיר העברית הראשונה, פעם בכמה שנים זוכה לשיר שממש מפאר את שמה כמרכז התרבותי של ישראל. אפרתי, אינטליגנטי, בעל חוש הומור, רגיש וציני במידה, הכניס את הסיפור האישי המוכר של רווק תל אביבי בעיר הגדולה לתוך תמונה רחבה יותר, עם פרספקטיבה נאה. מוזיקלית הוא סוחב חזק לריתם נ' בלוז וג'אז רוק מסוף הסבנטיז ותחילת האייטיז, עם מבנה מורכב, גרוב בסקסופון וסגנון שיוני רכטר לא היה מתנגד אליו.
האלבום החדש הוקלט במשך כשנה בתנאי “הסגר”, בהרכב מצומצם שכלל רק את אפרתי, שמי וטכנאי ההקלטה. "הרבה מהשירים נכתבו על רקע נסיעות רבות לחו"ל , בעיקר לאירופה לצד אביב גפן ובלקפילד", אומר אפרתי. "אני חש שביקורים התכופים ביבשת ההיא הביאו לי ולשירים השראה רבה, הקברטיות, הציניות והיכולת להביט מהצד גם בהומור. באלבום הזה לא תשמעו מחשב - מוזיקה לדעתי צריכה להיכתב בידי מוזיקאים מהסוג הישן, בעלי השכלה מוזיקלית וניסיון, ולא בידי ילדים עם תוכנת מחשב שבתכלס ממחזרים את עצמם לדעת. עם השנים מצאתי את עצמי עוסק בכל מיני תחומים, תקשורת, אקדמיה, זכויות יוצרים ואפילו השתעשעי במשחק באותה סדרת טלוויזיה, אך הדבר העקבי היחיד בחיי הוא העיסוק במוזיקה".
"לא רוצה לתל אביב"
"לעיר הזאת יש נטייה להתעצבן רק משטויות, היא מטביעה אותך בים קטנות ודקויות, תל אביב זוכרת מה עשית, מי היה שם ומתי, ומחר תדקור אותך עם זה כמו כלום בין היי לביי / תל אביב, את לא לבד כאן בעולם, תל אביב, תתנהגי כמו בן אדם
אישית, בתור חבר, אומר שאני לא זוכר, בעיר הזאת צריך להיזהר עם מה שאתה בוחר לספר, בפאב, במסיבות, כרויות אוזניים על ספות, וזה חשוב לתל אביב כל כך שעתידה חשוב פחות
עכשיו זה ברור לי – אני לא רוצה לתל אביב, מרפסת בלי בית? זה לא יציב, הייתי בורח, אם בחוץ היה מי שיקשיב
תל אביב, קראתי כל הלילה ת'תסריט, תל אביב, צריך קצת עריכה, חסר לי רגע של תפנית / תל אביב, השמעתי לך את כל האלבומים, תל אביב יודעת רק כיצד למצוא את הפגמים / תל אביב, על חומותייך לא הצבתי אף שומר, רק אזכור של שמך גורם לאחרות להתמרמר / תל אביב, אולי תשחררי אותי מן האשמה?! תל אביב, בלון של מסטיק, לה אכפת רק מעצמה
עכשיו זה ברור לי – אני לא רוצה לתל אביב, מרפסת בלי בית? זה לא יציב, הייתי בורח, אם היה בחוץ מי שיקשיב
אם היה שם מישהו יציב, אז לא היה על מה להצטער, לא היה על מה להצטדק, לא היה ממה להתקיים, לא היה לאן להתקדם, לא, אין במה להתבייש. לא, אין ממה להתרגש
ולא הכל צריך להגיד, ולא על הכל צריך לדבר, תל אביב לידך, יושבת בוכה מצחוק מכל מה ששמעה, ומחר היא תספר הכל לחבריה , בבית הקפה בשיחה צפופה, נו, למצוא לתל אביב תרופה