עומרי 69 היה על גג העולם ואז פתאום קרס ונכנס לתרדמת של 41 יום

עומרי 69 סגל, הראפר והמפיק מאחורי להיטים כמו "פותחת תיק" וסינגל הפריצה של נועה קירל, "קילר", היה מוכר לאנשים כבן אדם שמעשן ג'וינטים בוקר צהריים וערב - "הולך עם ענן מסביב לראש", כהגדרתו. ואז קרה אירוע רפואי מטלטל ששינה את חייו מהקצה אל הקצה: בעקבות בעיה רפואית נדירה שטרם התבררה עד היום הוא כמעט איבד את יכולת הנשימה, הורדם והונשם ל-41 יום, נע בין חיים ומוות - עד השיקום והחזרה לפעילות. עכשיו הוא מדבר על הכל בפודקאסט של היטליסט - המצעד הרשמי של ישראל.

בארבע השנים האחרונות, סגל גר עם אשתו ושני ילדיו במיאמי. באוגוסט 2025, שבועיים אחרי שנולד בנו השני, כאב גרון "קטן" הפך בתוך שעות לקרב על החיים. "באתי אל אשתי בשבע בערב ואני אומר לה מאמי, אני לא מרגיש טוב, כואב לי הגרון... ב-4 בבוקר פתאום הרגשתי שאני לא נושם טוב. הגוף אמר לי: סע למיון".

סגל הרגיש שהגרון שלו הולך ונסגר, ובבית החולים העמיסו אותו בתרופות. "פירפרתי שם", הוא משחזר. כשניגש אליו רופא בשעות הבוקר המוקדמות בבית החולים הוא הביט אל גרונו של סגל ושם לב שהוא נושם דרך חור "כזה" - סגל מסמן באצבעותיו נקב זעיר - "כמו קשית של טרופית. זה היה הכי מפחיד".

משם, הצוות הרפואי פעל מהר, לפני שסגל הצליח להבין מה לעזאזל קורה ואיך הולכים להיראות 41 הימים הקרובים עבורו ועבור משפחתו. "עוד חצי שעה, שעה, אני מת שם על המיטה. הרופא לקח אותי לבד, בלי לחכות לשאר הצוות, אמר להם 'הוא עוד שנייה מת' וחטף אותי לחדר ניתוח". הרופא ליטף את ראשו, אמר לו "אתה צעיר, אתה תעבור את זה" - והרדים את סגל לתקופה שנמשכה 41 יום.

"חשבו שאני נרקומן ברמות הכי כבדות", מספר המוזיקאי על אותה תקופה כפי ששמע בדיעבד ממשפחתו. "37 ימים לא הפסיקו לפוצץ אותי בקטמין. אמרו לאבא שלי: הוא נרקומן, אנחנו לא מצליחים להרדים אותו עם חומרים רגילים, הוא לוקח סמים קשים. ואבא שלי אמר להם: 'מה פתאום, הוא רק מעשן קנאביס'. וזה נכון, אני בחיים לא נגעתי בשום סם, לא קוקאין, לא כלום".

משפחתו קיבלה בשורות קשות, שמצמרר לשמוע כשיושבים מול סגל היום: "אמרו לאשתי: 'תשמעי, עוד שנייה הריאות שלו קורסות סופית... אנחנו ממליצים להכניס אותו לאקמו'. אקמו זה מכונה שמוציאה לך את הדם ומחזירה לך את הדם... כל האצבעות שלי היו שחורות. אמרו לאשתי: 'האצבעות שלו עומדות ליפול'. אם הייתי קם בלי אצבעות הייתי משתגע. זה המוזיקה שלי, זה כל השליטה".

אחרי תרדמת עמוקה וארוכה הגיע השיקום. "אני למדתי ללכת מחדש, למדתי לאכול מחדש, למדתי לנשום מחדש. דברים שביום יום לא מעריכים את זה. אני עד היום מעריך את זה שאני נושם טוב, כי אני זוכר מה היה", סגל מספר.

רגע לפני שהכל קרה, סגל היה אמור לצאת לסיבוב הופעות עם אחד הראפרים הפופולריים באמריקה: NBA YoungBoy. בדיעבד, הוא מברך על ההזדמנות שפספס. "הייתי יכול למות שם פשוט. פשוט מאוד הייתי מת שם בסיבוב הזה ולא רואה את הילדים ולא את המשפחה, וכל הקשרים האלה לא מעניינים אף אחד שם. אם הייתי אומר להם 'אני לא נושם טוב', הם היו צוחקים ונותנים לי לעשן עוד ג'וינט".

"מנהל התחנה רץ ואמר: תעצרו את השידור עכשיו"

לפני שנאבק בין חיים ומוות, סגל היה דמות פרובוקטיבית במוזיקה הישראלית. כאמור, הוא חתום על סינגל הפריצה של נועה קירל, "קילר", שיצא כשכוכבת הפופ הישראלית הייתה בת 14 בלבד. השיר נפתח במחווה להפקה של סגל שרבים תפסו כחסרת טעם בהתחשב בגילה הצעיר של קירל: "מה המספר האהוב עליך? שלי 69".

"אנחנו היינו לא לגיטימיים", משחזר סגל את התגובות בכלי התקשורת המסורתיים (בדגש על תחנות הרדיו). "אמרו 'אתם לא מוזיקה'... היו אומרים שאני מדרדר את הדור ושאני הבעיה... 'אתה תיתן לילדה שלך לשמוע את השירים האלה?'". ולפעמים הצקצוקים הפכו לצרות של ממש: "אני לא אשכח שהזמינו אותי לגלגלצ, זה היה בדיוק בהתחלה של סטטיק ובן אל", משחזר סגל, "ואז אני ביצעתי את 'הטוסיק שלה קופץ'. אני לא אשכח את זה בחיים: רץ המנהל תחנה, לא יודע מי זה היה, ואמר תעצרו את השידור עכשיו... ואני אומר: המילה הכי גסה שהייתה שם זה הטוסיק שלה קופץ. זהו, אין שם שום דבר גס".

אבל, סגל שמח לציין, המוזיקה ניצחה: "עד היום הם מנגנים את זה, הם קוראים לזה קלאסיקה היום. הקדמנו את זמננו, פשוט לא היו מוכנים לקבל. אני רואה היום את מה שקורה ואני אומר לעצמי: בואנה, אני הייתי חנון בעצם".

"אני יודע שהשם שלי יותר מפורסם מהפנים"

שנה אחרי התקרית המחרידה חגג סגל את החיים בהופעה עם רון נשר במועדון הגגרין. "זו הייתה סגירת מעגל הכי מטורפת", הוא מספר. "הגענו לתל אביב ואני אגיד לך את האמת, חטפתי התקף חרדה לפני ההופעה. אני אומר לעצמי: בוא'נה עומרי, לא הופעת איזה 6 שנים... אני מפחד שאני אעמוד שם והקהל לא ידע בכלל מי אני. כאילו, מי זה? הסאונדמן?"

ואז הוא נכנס למועדון - וחששותיו התאמתו. לכאורה. "אני מגיע לשם, אף אחד לא מזהה אותי", מספר סגל. "כולם מצטלמים עם סטטיק ורון בצורה אגרסיבית. משהו מטורף. ואני שם, שותה את הערק אשכוליות שלי, רוקד עם אשתי, כאילו אני הסאונדמן... עליתי לבמה, אמרו קבלו את סיקסטי ניין, פתאום שמעתי צרחות. אני יודע שהשם שלי יותר מפורסם מהפנים". ומשם הכל השתחרר: "הייתה לי הופעה מטורפת, צרחות וברדק של החיים, ואמרתי בוא'נה איזה כיף. המוזיקה עדיין חיה".

וגם סגל עדיין חי, תודה לאל, למרות שלפני כשנה זה היה לא מובן מאליו. והחיים החדשים שלו הגיעו עם שינוי דרמטי: "אני לא מעשן יותר", הוא מספר. "הייתי מעשן אולי 20 ג'וינטים ביום, ולא ג'וינטים קטנים, ג'וינטים כאלה, מחבטים. היום בדיעבד אני כועס על עצמי. ישראל זה קופסת סיגריות אחת גדולה, כולם מעשנים. זה יישמע צבוע ממני, מאיש הסאטלה הגדול, הייתי עם ענן מסביבי, הייתי הולך עם ענן על הראש - אבל באמת שזו זכות גדולה לא לעשן ולשמור על הבריאות שלנו".