המופע של נועה קירל מושלם מדי

שרון כהן עובד בתעשיית המוזיקה הישראלית כבר עשרים שנה. הוא ראה הכל ושמע הכל, אבל לא תמיד יכול להגיד את מה שהוא חושב דווקא בגלל המיקום המקצועי שלו. שכנענו אותו לכתוב עבורנו ביקורות הופעה ונתנו לו פתח להגיד את מה שהוא באמת חושב על כולם. אה, וזה לא באמת השם שלו, אז אל תטרחו

הכל מהודק בהופעה של נועה קירל. הרקדנים זזים כמו שעון שיווצרי. המצלמות מכוונות כמו בסופרבול האמריקאי. הקול שלה לא מפספס באף תו. הנצנצים על הבגד מכוונים היטב לתאורה, שבזווית המדוייקת הופכת אותם לכוכבים. ההופעה של נועה קירל בלייב פארק ראשון לציון זה כנראה המופע שעשוי הכי טוב בישראל. אבל מרוב שהוא עשוי הוא מרגיש קצת לא חי. עשוי מדי. מתכונת מדי. חו"ל מדי, מנותק.

הקהל של נועה קירל כבר יודע לאן הוא מגיע. עשרות אלפי האנשים המורכבים מילדות, נערות, צעירות וגברים צעירים שבטוחים בגבריות שלהם, מכירים היטב את הסטנדרטים שנועה מעלה בכל הופעה שלה. במטרה הקבועה שלה להראות התפתחות וגדילה - המסכים הפעם גדולים יותר, הרקדנים מגוונים ומהירים יותר, התפאורה עשירה ומושקעת יותר. וכך היה. בקושי יש רגעים מאכזבים בימתית במופע הזה.

"בריידזילה", להיט החתונות הענק שבשיאו הגיע למקום השני בהיטליסט - מצעד המוזיקה הרשמי של ישראל, פתח את המופע. על הבמה קונסטרוקציה שמורכבת מכמה מפלסים, הלהקה והרקדנים מפוזרים עליה עם צי חצוצרנים שרוקדים לפי הפתיחה. היא עולה על הקט-ווק בשמלת כלה קצפתית, שברגע הדרופ נתלשת והופכת לשמלת נצנצים. לא זכור לי שראיתי נאמבר כזה בישראל. כן כן, עד כדי כך.

זה ממשיך לכמה שירים על שולחן ארוך ומסביבו הרקדנים, סביר להניח שהרעיון הושאל מהופעות של אריאנה גרנדה אבל זה בסדר גמור, כמי שעיניו צפו גם במקור - זה לא נופל ממנו. "אתה, אני, אולי", שיר לא מאוד בולט ברפטואר שלה, הפך לנאמבר ווגאסי כיפי ומלהיב. "קילר", להיט הפריצה, מקבל מש-אפ עם החצוצרות של פיפת' הרמוני. סצינת השולחן נגמרת עם הסינגל האחרון, "הכי יפה כשטעים לך" כשמסביבה חברות וחברים אוכלים ונהנים. היא מסיימת את הנאמבר כשהיא לוקחת ביס מהמגנום. המומנט הזה, בו היא לוקחת ביס, עיניה נפתחות בהנאה והיא אומרת למצלמה "אמאלה", הוא זהה למה שראיתי בסרטונים מהמופע הראשון. הוא מבויים לחלוטין. וזה בדיוק כמו שרואים סרטונים מהטור של בד באני, רוזליה, וכמובן היסטורית של מי שהמציאה את השיטה - ביונסה. האירוע הוא הנדסת מכונות מדוייקת ומרשימה, שואו שאין בו מקום לאלתור ולו הקטן ביותר. במובן הזה זה ברור, אין בארץ מתחרים לנועה קירל.

השאלה היא כמה זה רלוונטי לקהל הישראלי. התשובה הגיעה כשעדן בן זקן עלתה לבמה. עדן בן זקן היא כנראה ההיפך הגמור מנועה קירל. אפשר רק לדמיין שההכנות של נועה קירל למופע הזה הן מחנה אימונים מפרך. עדן, לפי ניחוש שלי, לא הגיעה אפילו לבאלנס (לא שמעו אותה כל כך טוב) ואמרה "יהיה בסדר". כשעדן ונועה שרות יחד את הדואט החדש "אני משקרת?" עדן באיזשהו שלב כמעט נקרעת מצחוק. אוי, הנה, בן אדם! נועה יורדת מהבמה ומשאירה אותה לשיר את ההמנון הלאומי "רולקס וקסקט". בלי רקדנים, בלי כאמור הרבה ווליום לשירה, והקהל שואג. ההופעה חיה. אבל אנחנו באנו לצפות בסרט של נועה קירל. והוא סרט מלא סצינות ועניין.

"אם אתה גבר", אחד השירים הטובים שלה, מקבל נאמבר על כסא מלכות ורקדנים מסתובבים סביבה. לא רק שזו כוריאוגרפיה מושלמת, יש לה ממש "שיח" עם רקדן אחד שביחד יוצרים אינטראקציה פיזית בצורת מאבקי כוחות חכמים, כמו למשל שהוא מחזיק לה לעיתים את המיקרופון. "ראש הממשלה" זה נאמבר אדיר עם להקת מתופפות שמשתלטות על הבמה. "או לה פופה" החדש והטוב מקבל נאמבר עם מטריות ווידאו ארט צרפתי, ב"טרילילי טרללה" היא אשכרה עולה ורוקדת על טרמפולינה. הטירוף הזה שהבחורה הזו יודעת להחזיק פיזית את כל האירוע, בזמן שהיא שרה ללא הפסקה, הוא לא הגיוני. גם אם אוטו-טיון עוזר לה לדייק בשירה (והוא עוזר), יש לה יכולות של מפלצת. רמת הסיבולת לב-ריאה שלה מנצחת את של בן הזוג הספורטאי.

לדניאל פרץ אגב מגיע הרבה מאוד נקודות על הרגע האמיתי של הערב. לפני שנועה שרה את בלדת החתונה שלהם, "כל מה שאני רוצה", היא מציגה את העובדה שהוא פה הערב וכמה זה מרגש. היא מתחילה לשיר לו והמצלמה עליו. דניאל כזה חמוד, רואים שהוא מאוהב בה עד כלות. היא מעלה אותו על הבמה והעיניים שלו נוצצות. הוא תופס אותה במותניים ברגע שנראה טיפה אינטימי מדי, שאולי קצת מביך אותה אפילו, במן אווירה של "אתה מגזים פה ליד כולם", וזה הוציא ממנה אנושיות ורומנטיקה אמיתית.

בסריית הבלדות שלה "תן לי סימן" ו"מגיבור לאויב", שירים שהיא עשתה לצד גיטריסט (אבנר טואג) באווירה אקוסטית. היה סוף סוף רגע ששמעו את הקהל שר איתה. ב"יש בי אהבה" היא ירדה לקהל לתת לו כיפים וחיבוקים לאורך הנאמבר, דומה למה שבד באני עושה בטור בנוכחי שלו. האפקט יפה והמעריצים משתגעים כמובן. וכן, זה מרגש לראות פרצופים של אנשים בשורה ראשונה לא מאמינים מי נגעה בהם עכשיו. חבל שהשיר מתחבר בסוף ל-Umbrella של ריהאנה. למה, למעשה? מה הקשר בין "יש בי אהבה" למטרייה?

וזו אכן הנקודה החלשה של המופע - העיבודים העמוסים. זה טרנד כבר ותיק שבהופעות בישראל משלבים להיטים בינלאומיים בכל שיר שני. זה יכול להיות נחמד לפעמים אבל המינון צריך לרדת משמעותית. בהופעה הזו שילבו קטעים משירים של מייקל ג'קסון, מיסי אליוט, אריאנה גרנדה, ביונסה, טכנוטרוניק, ריהאנה כאמור ועוד ועוד ועוד. אפשר לשחרר, באנו לשמוע את נועה קירל. חוץ מזה משהו בכמות כלי הנגינה או משהו בניסיון לחכות עיבודי מנורה של המוזיקה המזרחית (שמלאת כלים וברייקים) קצת הוריד מהשירים. "פאוץ'" זה נאמבר לא נורמלי שמתחיל בבימוי מצלמות שהיה יכול להביא לנו זכייה באירוויזיון, ורקדנים שמובילים אותה במן כס הודי על הכתפיים, אבל אז משהו באנרגיה של השיר לא מפוצץ כמו במקור. גם העיבוד של "מיליון דולר" הוציא קצת את הכיף מהשיר.

אחרי החריקה בהופעה של יום חמישי, ניכר שכל הגורמים הסיקו את המסקנות, כי הלייב פארק המחודש עושה רושם של המקום הכי טוב להופעות חוץ כרגע. המסכים עצומים בגודלם, הסאונד נשמע מעולה. הגענו 5 דקות לפני שקירל עלתה (אז לא ברור אורך התורים) אבל המיקומים של הבר והתחנות אוכל הממוחשבות, לפחות בגולדן, היו מעולים ותיקתקו בקצב הגיוני. מלבד הפקקים הקצת בלתי נמנעים, הסדרי החניה היו הגיוניים, ולמרות שהגענו ברגע האחרון חנינו במרחק הליכה סביר ובחינם. אל מול המתחרה שלו פארק הירקון הוא מנצח בכל הפרמטרים. האמנים הגדולים שהבינו כבר שהקהל סובל מכל רגע בדשא התל אביבי, מחפשים אלטרנטיבות כמו אצטדיון רמת גן, אולי כדאי שידעו שהלייב פארק נותן לקהל חוויית משתמש מעולה.

עוד שני אירוחים גדולים היו במופע הזה, הראשון של אמיליה אטיאס מ"כמעט מלאכים". ביחד הן ביצעו שירים בספרדית מהסדרה - לבנות ה-20 פלוס בקהל זה היה רגע נוסטלגי של אושר. זה ממש לא הזיז להן שאטיאס זייפנית ועלתה עם גיטרה לא מחוברת, עליה היא עושה בכאילו שהיא מנגנת. זה פתאום הרגיש כמו חובבנות חיננית. האירוח השני הוא של כוכבי הסדרה "כפולה" כמו ריף נאמן ועומר דרור. לבנות ה-13 מינוס זה היה רגע נוסטלגי של אושר. זה לא הזיז להן שהשחקנים כמובן מופיעים בפלייבק שירה מלא.

המופע של נועה קירל הוא ספקטקל שאין כמותו. היא עובדת מאוד מאוד קשה ומשקיעה את חייה, והרבה מאוד כסף, כדי שהקהל יהנה. אין אדם אחד שיצא מהמופע הזה ולא הרגיש שהשקיעו בו. המעמד שלה, בתור הסטארית שמחזיקה במופעים שעשויים הכי וואו בישראל, נשאר בשנה הזו. אולי במקום הניסיון לשמר ולהגדיל, ובמקום לדייק עוד את המצלמות והרקדנים, היא צריכה לצאת מהמירוץ הזה ולשחרר קצת. לחיות. מקסימום היא תקרע מצחוק באמצע השיר, אנחנו עדיין נאהב אותה, אפילו יותר ממה שהיא חושבת.