פוסט טראומה ופסטיגל. החיים של עידו מלכה

עם שיר חדש ("טפטופים") שזכה למאות אלפי צפיות ביוטיוב ועשרות אלפי האזנות בספוטיפיי, עידו מלכה משתף טיפ שתמיד עוזר לו כשזה מגיע למוזיקה שלו: "זה עוזר לי עד היום - כשאני רוצה להוציא שיר אני לוקח אותו יחד עם עוד כמה סקיצות שיש לי, ומשמיע לחברים הטובים. אנשים שהם רק מאזינים", הוא מסביר בראיון לפודקאסט mako היטליסט. "כל אחד מקבל דף ועט, והוא צריך לרשום מה דעתו על כל שיר ואז למקם אותו בסקאלה. השיר החדש היה בין ארבעה שנורא רציתי להוציא באותה תקופה, ואז חברים שלי אוטומטית כולם בלי יוצא מן הכלל בחרו בו למקום הראשון וכתבו לי: 'הוא חייב לצאת מחר בבוקר'".

הגישה הזו מתחברת למה שמלכה מנסה לעשות באולפן עכשיו: פחות מניירות, יותר אמת. "אני משתדל לכתוב על מה שאני עובר בחיים, כי משיר לשיר אתה משפר את את הגרסה של עצמך. אתה מבין איך לכתוב יותר טוב. הקהל אוהב אמת. שנייה של חוסר אותנטיות והם קלטו את זה, ולא רק שזה לא נראה טוב - זה גורם להם לחוסר אמון מולך. מההתחלה אמרתי שאני רוצה לכתוב על מה שקורה אצלי בחיים, ובעיקר בשנתיים האחרונות, עם המילואים והכל, כמו הרבה אנשים במדינה הזאת עוברים: סחרחורות וטלטלות. אבל אני מנסה להנגיש את זה".

וכשמלכה מדבר על סחרחורות וטלטלות, הוא לא מגזים. "היו לי סיטואציות שאני מתעורר בלילה לפני סבב המילואים השני בעזה, ממש עם פלאשבקים בראש של הכל. זה כאילו היו היו יורדות לי דמעות אבל לא עם בכי. דמעות שאני יושב בשקט במיטה, ואני לא רוצה להלחיץ את יובל (רפאל) כי גם ככה היא עברה מעל ומעבר. אני יושב כאילו צורח עם עצמי שמישהו יעזור לי לצאת מהסיטואציה הזאת. לא בא לי להיות בקונפליקט, על מה אני צריך לוותר - על הקריירה שלי או על המילואים. אלו היו לילות קשים ממש, רק אני ואלוהים".

הזוגיות עם יובל רפאל באה כמו ברכה למלכה: השניים, כזכור, הכירו בעונה של "הכוכב הבא לאירוויזיון" בה רפאל זכתה. למרות האושר המשותף, להיות שני זמרים אמביציוזיים בתחילת דרכם מגיע גם עם קשיים. "להיות באותו מקצוע ביחד, בדיוק בשלב ששנינו נמצאים בו, זה דבר שהוא לא פשוט", מלכה מודה. "פשוט נהיה לפעמים סלט בין האישי למקצועי, מכל מיני דברים שנכנסים, ואז זה יכול ליצור ויכוחים - לא אגיד ריבים - על דברים מסוימים. אני יכול לתת לך סיטואציה: חזרתי לפני שבוע וחצי, היה לי יום עמוס מאוד, בדיוק ביום שהוצאתי את השיר - ראיונות ברדיו, סשנים, תיקונים, טיקטוק, בלאגנים. אני חוזר ב-11 בלילה, היה לה סשן מטורף באותו יום, שיר מטורף שהיא עשתה, ואני חוזר הביתה גמור. היא באה להשמיע לי את השיר, ולא הייתי פנוי לזה רגשית לשמוע מוזיקה, כי זה עבודה בשבילי. אז לרגע זה ביאס אותה", הוא מדגים.

להיות אושרי כהן

מלכה זכה להצלחה גדולה על במת הפסטיגל האחרון, הצלחה שמבחינתו התבטאה גם בהתרגשות האדירה שלו ושל משפחתו על קבלת הבמה הזו: "היה לנו נוהל, אני, אמא שלי ושתי האחיות שלי: הולכים לפסטיגל כל שנה מאז שאני בן 4. אני זוכר את זה את האוהלים האלה מהלבנים שיש בתוכם את כל הפופקורן ואת החוברות ואת הכוכבים, את התפוח המסוכר, ואני זוכר כמה זה הלהיב אותי, זוכר איך ראיתי את אושרי כהן ובכיתי לאמא שלי אני רוצה להיות הוא".

אושרי כהן יש רק אחד, אבל עידו מלכה זכה במשהו אחר: להיות עידו מלכה בפסטיגל. הוא כינס את המשפחה כדי לספר על החדשות שהטריפו אותו. "אני עומד מולם ואני עושה להן: 'תקשיבו, היום מותר לי לספר משהו שאני כבר יודע שבועיים. אני הולך להגשים לנו חלום לכולם פה, ואני הולך להופיע בפסטיגל. אחותי הקטנה ואמא שלי בהו בי איזה 5 דקות, הן לא עיכלו את המשפט שאמרתי".

אבל יחד עם הבשורה המשמחת, חדרה דאגה לליבו של הזמר בן ה-28. "זה היה ממש דקה לפני שנכנסתי לעזה בפעם השנייה. הפעם הראשונה הייתה ממש חודש אחרי שהתחילה המלחמה, זה היה בלאגן מטורף. רגע אחד אתה צוחק עם החברים, שנייה אחר כך מודיעים שהאמר שלנו עלה על מטען ויש ארבעה פצועים קשה. זה מה שזכרתי משם. פחדתי נורא, לא על זה שאני נכנס שוב, אלא על איך הנפש שלי תתפקד בפסטיגל, במקום שאני אמור להגשים בו חלום ולהיות הכי טוב".

ברכה מהחבר שנפל

המלחמה בעזה גבתה ממלכה מחיר אישי כבד: חבר ילדותו, רס"ר במיל' יואב לוי ז"ל, נהרג באסון קריסת המבנים ברצועת עזה, בו נפלו 21 לוחמי מילואים. "כל החיים שלו היו מוזיקה וכל התכלית שלו הייתה מוזיקה", הוא מספר על חברו. "ביום הזיכרון האחרון זה ממש הציף אותי, גם דיברתי על זה עם יובל קצת... אני יודע שאם זה היה תלוי בו הוא היה אוסר עליי לשבת בבית ולהתאבל על זה, הוא היה אומר לי ללכת ולעשות מוזיקה ולעוף על החיים".

שבועיים לפני יום הזיכרון, חלם מלכה חלום על חברו שנפל: "הגעתי לאיזה מקום ופתאום אני בא לקום, והוא מושיט לי את היד ומחייך אליי, ממש חיוך ענק, והוא לבוש כולו בלבן. ואז הוא אומר לי 'הכל טוב, תן בראש', והולך משם. במקומו באו לעזור לי שתי בנות, ואני לא רואה אותו יותר, אני מחפש אותו והוא כבר לא שם. כאילו הוא נתן לי איזו ברכה כזאת".