יש לנו שיר שאסור שייצא. הוא מרסק מדי

אושר כהן לא זכה סתם בפרס שיר השנה ב-mako היטליסט 2026, המצעד השנתי של ישראל. הזמר והיוצר מביא להיט אחרי להיט שמפרקים את הלב של הקהל הישראלי, ולצדו גם אודיה. שני האומנים חוו דרך די דומה, והם גם חברים טובים מאוד. "מעבר לקריירה ולשירים, האירועים הנקודתיים בחיים האישיים שאנחנו עברנו, היו חופפים", מספר אושר בשיחה מיוחדת לצד אודיה בסיכום השנה של היטליסט.

"אני הייתי יוצא ממשהו, היא הייתה נכנסת למשהו, היא הייתה יוצאת ממשהו, אני הייתי נכנס למשהו. כל פעם היינו שם אחד בשביל השנייה, ואין אמיתי מזה". אודיה מחזקת אותו: "בשפל ובכל מקום בחיים, תמיד עברנו איזה משהו שהוא כמעט אותו דבר באותה נקודת זמן. אושר הוא באמת כמו אחי הגדול".

השניים חושפים שיש להם שיר שכתבו יחד, וכנראה לעולם לא ייצא. "אם הוא היה יוצא, הוא היה שובר את המדינה בוודאות. הוא פשוט כאילו, הכי מרסק את הנפש שיש", מספרת אודיה. "זה שיר שהסיפור שלו מאוד מאוד עצוב, ואף אחד, מכל צדי המתרס, לא חי את הסיפור הזה היום. אנחנו לא רוצים לגעת בזה, זה סיפור שכבר מת".

"ברוך השם, אני במצב הכי מאושר בחיים שלי היום", אומר כהן, "אבל אין קשר למה שקורה באולפן, כשאני נמצא ביצירה. אותו דבר גם אודיה, שיש לה נפש של אומן. גם אם היא תהיה הכי מאושרת, היא יודעת שברגע שאנחנו נכנסים לאולפן, אנחנו צריכים להיות הנפש הכי פצועה שיש, להחזיר את כל הרעל בחיים שלנו ולהביא אותו לידי ביטוי על השולחן, להתחיל לכתוב ולעשות, כי זה כביכול מה שאנחנו מוציאים החוצה, ביצירות שלנו".

אושר עבד על "כולם גנבים" עם טל קסטיאל, שהוציא איתו גם את הלהיט הראשון שלו, "ברגעים שאת הולכת", ב-2018. "התחלנו ליצור ביחד לפני 9 שנים בערך. היה לי איזה קונטיינר כזה בראשון, מכולה בשטח פתוח, ברמה של... עברו תשע שנים, אז עכשיו אני יכול להגיד, שהיינו גונבים חשמל. ברגע שהיה נופל החשמל, היינו מחליפים לגנרטור, היית יוצא משם ורואה כבשים וטווסים. שם כתבנו את 'ברגעים שאת הולכת', זו היצירה הראשונה שעשינו ביחד".

את "ואן דאם", אודיה כתבה כשהייתה בבית אחרי הרבה זמן שלא כתבה, והרגישה שמשהו בוער בה. "הייתי במיטה, התחלתי את הבית, זה היה כזה בית אחד ארוך, ואז חילקתי אותו לשתיים. הלכתי לגל (אדם) ואמרתי לו, 'שמע, יש לי כמה שורות. לא כתבתי שיר הרבה זמן ועברו עליי הרבה דברים'. ממש הרגשתי שבא לי לדבר, אז התחלתי אותו במילים, 'סתמתי את הפה שלי בזמן האחרון'".

מאחורי כל שיר יש עבודה קשה שכוללת שעות של כתיבה, הקלטות, תיקונים, ולפעמים גם תסכול. "יש שיר שנפתר בשבועיים, ויש שיר שאתה פותר אותו גם בחודשיים וחצי פלוס, מפרק אותו לאלף חתיכות, שומע מיקס, שומע ערוצים, שומע מצילות בנפרד, תופים בנפרד, קולות בנפרד", אומר כהן. "וגם אחרי שהכל מוכן, אתה אומר לעצמך, 'יאללה, חבל שלא העלמתי שני די-בי בקולות, חבל ששם לא עשיתי משהו אחרת".

אודיה: "מגיע איזה רגע שאת לא יכולה יותר, אבל כשקהל מגיב לשיר זה תופס אותי אחרת, פתאום אני נהנית ממנו גם באוטו".

העבודה הסיזיפית היא לא הקושי היחיד בעבודה. השניים מספרים שגם הטענות להעתקות שנשמעות לא פעם מהקהל, מצליחות לערער את הביטחון שלהם ביצירה, אפילו שלרוב מדובר בסך הכל בהשראה וברפרנסים לגיטימיים. "אסור לנרמל העתקות, יש רפרנסים, זו חיה שקיימת ובועטת בעולם עוד הרבה הרבה לפנינו, ותישאר גם הרבה אחרינו. אם בא עכשיו איזשהו מפיק ונתת לו שיר מקורי משלך, אבל הוא נתן לו איזשהו צבע, הפקה של משהו שקיים בעולם, אין דבר, הכל בסדר", אומר כהן. "ההפך, זה רק עוד כלי, עוד שכבה שתגרום לך בסוף לאהוב את השיר, השילובים של הדברים השונים שינקנו".

אודיה: "אין דבר כזה חדש, אנחנו מושפעים מדברים שגדלנו עליהם. אתה יכול להביא משהו שיישמע מחודש, אבל אף אחד פה לא ממציא את הגלגל".

צפו בריאיון המלא מתוך סיכום השנה של היטליסט