מצאו מטרה חדשה: סטלה לפטי על המוקד של האנטישמיים

סטלה לפטי, מוזיקאית יהודייה משיקגו, הפכה בימים האחרונים למטרה של תגובות אנטישמיות ברשתות סביב הדיון על המוזיקה שלה. הביקורת על לפטי התחילה מטענות על קרדיטים בכתיבה, "נפו בייבי" ודמיון לשירים של נואה קהאן, The Chicks, בלייק שלטון ואוליביה רודריגו, אבל חלק מהתגובות כבר עברו להשתמש בזהות היהודית שלה כעלבון.

הדיון סביב סטלה לפטי כנפו בייבי נשען על הרקע המשפחתי שממנו צמחה בתוך תעשיית המוזיקה הבריטית. כבתם של ג'וליאן לפטי, מפיק ואיש סאונד מנוסה בסצנת האינדי והרוק האלטרנטיבי בלונדון, ושל רוזנה לפטי, יוצרת ואומנית חזותית, היא גדלה עם גישה ישירה לציוד הקלטה, קשרים באולפנים מקומיים והבנה מוקדמת של מנגנוני התעשייה.

השיח סביב הבריונות לא עבר מתחת לרדאר גם בתקשורת האמריקאית. במאמר שהתפרסם בתחילת החודש בווראיטי, תחת הכותרת "איך Boston של סטלה לפטי הפך ללהיט ענק ולשק חבטות גדול", נכתב: "זה גם קצת מפחיד לראות איך חלק מהסנטימנט שם בחוץ הפך אפל הרבה מעבר למה שאמור להיות מקובל אפילו במעגלים עוקצניים. אם מישהו רוצה לקרוא לה Stella Thefty, בסדר. אבל סגירת מעגלים סביב מי ומה צריכים להיות חלק ממוזיקת קאנטרי היא תוצר לוואי מצער של הרקע של הזמרת או של בעיות הקרדיט. ואם באמת יורדים למחילת הארנב של התגובות על המחלוקת, נתקלים בעולם של אנטישמיות שהוא באמת מפחיד, גם אם צפוי. נשאיר את זה בזה".

"קשה להתעלם מהמספר המדאיג של תגובות שמשתמשות במורשת היהודית של לפטי כעלבון", נכתב במאמר שפורסם ב-Holler, מגזין שמתמחה במוזיקת קאנטרי תחת הכותרת "סטלה לפטי סופגת שנאה בגלל אבא שלה, נואה קהאן, The Chicks ועכשיו אוליביה רודריגו - וזה הלך רחוק מדי". לפי המאמר, כל קליפ של לפטי שרה שיר חדש מתקבל ב"שטף של תגובות פוגעניות ומשפילות", כשחלקן מכנות אותה Stella Thefty ואחרות מציגות כל הישג שלה כמתנה שנקנתה על ידי "אבא" וכהוכחה לכך שהיא "industry-plant".

פעיל ההסברה חן מזיג תיאר איך משתמשים בוויקיפדיה בצורה מניפולטיבית: "עמוד הוויקיפדיה שלה נערך באופן כוזב כך שייאמר שהיא שירתה בצה"ל, טקטיקה שאנשים רבים משתמשים בה כדי להצדיק את ההטרדה שלהם", הסביר. "אין לי דעה על המוזיקה שלה, זה לא משנה. מה שמשנה הוא שאנשים עושים בריונות כלפי אדם ומשתמשים בזהות היהודית שלה נגדה".

האנטישמיות היא כנראה הסיבה שתוקפים אותה, ובמקרה הזה ניצלו מצאו פרצה להתנחל עליה: טענות להעתקת שירים. המקרה המרכזי הוא Boston: מאזינים טענו שהוא נשמע דומה מאוד ל-Stick Season של נואה קהאן, וצוות של קהאן פנה אליה בטענה שיש דמיון. לפטי נתנה לקהאן קרדיט כתיבה והוא מופיע ברשימת הכותבים, אבל אמרה בריאיון: "כשכתבתי את השיר לא חשבתי על Noah Kahan בכלל". הביקורת עליה התחזקה אחרי שמאזינים מצאו סרטונים ישנים שבהם ביצעה קאברים רבים לשיר שלו.

ב-Summer You Were Mine נטען לדמיון ברור ל-There’s Your Trouble של The Chicks, במקרה שהוגדר כאינטרפולציה - שימוש במלודיה או בחלק מהשיר המקורי. בתחילה הכותבים המקוריים לא הופיעו בקרדיטים בסטרימינג, אבל הלייבל הסביר שמדובר בטעות של הפלטפורמות, בהן Spotify ו-Apple Music, ושהקרדיטים תוקנו. לפי ההסבר הזה, ההרשאה הייתה קיימת מראש.

ב-Why Wouldn’t We מאזינים טוענים לדמיון ל-I’ll Name the Dogs של בלייק שלטון וגם לכמה שירים אחרים. במקרה הזה לא נוסף קרדיט ולא פורסמה תגובה רשמית מלפטי או מצוותו של שלטון. סביב Misery, השיר החדש ביותר שהוזכר בדיון, מעריצים טוענים לדמיון ל-A Million Dreams מהסרט "האומן הגדול מכולם", וגם שם מדובר בדיון ברשתות בלבד, בלי תביעה, בלי קרדיט נוסף ובלי תגובה רשמית. המקרה היחיד שבו ניתן קרדיט רשמי הוא Boston, שבו קהאן מופיע ככותב. בשאר המקרים מדובר בעיקר בטענות של מעריצים על דמיון, ובמקרה של The Chicks הקרדיטים תוקנו אחרי מה שהלייבל הגדיר כטעות טכנית.