ב-6 באוקטובר as1one להקת הבנים הישראלית-פלסטינית, שהוקמה לפני כשנה אחרי אודישנים ארוכים מאוד, וסגירת עסקה בפרמאונט לסדרה תיעודית, סוף סוף נחתה בארצות הברית לטובת הקלטות הבכורה שלה. הבוקר מתפרסמת כתבת שער (במגזין הדיגיטלי) מקיפה מאוד בבילבורד. הכתב ליווה אותם ברגע שבו חברי הלהקה, שמורכבת כאמור מיהודים וערבים מישראל, גילו על המתקפה של חמאס בארץ.
"בעוד שכל אחד מהם ידע שהם נרשמים למיזם חוצה גבולות מעצם זה שהם מצטרפים ללהקה שמורכבת מפלסטינים וישראלים, הם לא יכלו לשער שמסר האחדות שלהם ייבחן בצורה כה אינטנסיבית עוד לפני שהם בכלל הוציאו מוזיקה כלשהי", ציינה העיתונאית קייטי ביין. אוהד עטיה, אסיל פרח, ניב לוין, נדב פיליפס, נטע רוזנבלט וצדיק אבו דוגוש היו אמורים באותו יום להסתובב בלוס אנג'לס כי הם נחתו מספר שעות קודם לכן, אבל האירוע כמובן בוטל. יום למחרת הם נכנסו לסשן הקלטות יוצא דופן.
"הרגעים הכי קשים שהיו בסשן הזה, היו כשגיליתי ששני חברים שלי נרצחו", סיפר בראיון נטע והוסיף: "ניב גילה שחברים שלו נרצחו, כולנו שמענו דברים נוראיים במהלך הסשן הזה, בלי לדבר על זה שיש עכשיו מלחמה". אבל בכל זאת הם הצליחו ליצור, אולי בגלל שדווקא עכשיו יש להם משמעות מוכוונת מלמעלה, מהמציאות.
"מה אם רק היינו עוצרים את העולם, מחזיקים את הטלפונים, מפנים כלפי הלב, קח אותי הביתה, אנחנו לא בנויים לזה, אנחנו לא בנויים לעוד, התוצאה לא מעניינת, תראה לי איך זה יהיה כשנעצור את העולם". ביין מתארת את השיר כ"המנון שמזכיר מבחינה ווקלית את תקופת הזוהר של הבקסטריט בויז שעוסק בסכסוך הישראלי-פלסטיני". איזה משוגע זה לקבל חיבוקים מחברים פלסטינים כשהחברים הישראלים שלי מתים. זה הסיפור שלנו", שיתף לין.
נדב ניסה לתאר את התחושות, להיות רחוק מהבית, להקליט שירים (הם הספיקו לעבוד על 7 שירים בחודש האחרון), לפתח קריירה בזמן שבארץ מתחוללת סערה: "אין דרך לתאר עד כמה רע אתה מרגיש. האינסטינקט הראשוני הוא לחזור הביתה ולהיות עם החברים והמשפחה. ואז אחרי כמה ימים, אתה מבין שלא תוכל לתרום לעולם בדרך טובה יותר מאשר מה שאנחנו עושים, וזה פשוט מעצים את המטרה שלנו. אסל מוסיף: "אנחנו לא רוצים להיות פוליטיים, אנחנו רק רוצים להיות בעד בני אדם".