"אין דיג'ייז מחו"ל, אז למה לא לתת את הכסף לאומנים ישראלים?"

אושרי כהן, שחזר מטור מוצלח בארצות הברית שכלל גם תקרית לא נעימה בה הוא וסוכנו הותקפו ופרצו להם לרכב, הופיע אתמול (שבת) באירוע טובורג ביט במלון השרון הרצליה. "פרצו לנו לרכב של הסוכן שלי, לקחו לי את התיק עם האוזניות וה־USB ואת כל הדברים", הוא משחזר בשיחה עם mako מאחורי הקלעים. "זה קרה רגע לפני שעליתי לבמה. הייתי צריך לחזור בחזרה, לשים את המוזיקה על ה־USB ולהגיע שוב למועדון".

זה קרה בגלל שאתה ישראלי?
"קשה לי להגיד את זה בוודאות, ואני לא רוצה להצהיר כל מיני הצהרות. אבל אתה יודע איך אומרים - זה די ברור. אני לא רוצה לשים על זה יותר מדי אור כי לא מגיע להם. חוויתי בעיקר אהבה מעבר למקרה הספציפי הזה".

"אני גר בלוס אנג'לס כבר תקופה, אני על הקו הרבה שנים, אבל עכשיו עברנו בגלל ענייני עבודה", הוא מספר. "חלק מזה זה המוזיקה: היה לי סיבוב הופעות מאוד גדול, ניגנתי בניו יורק, לוס אנג'לס, מיאמי, יוסטון. זה כיף בשבילי לפגוש קהל שהוא לא ישראלי".

מה ההבדל בין קהל ישראלי לאמריקאי?
"הקהל הישראלי רוצה ניצחונות - הוא רוצה ברייקים ארוכים וחזקים ודרופ של קיק-באס כזה חזק. לעומת האמריקאים שהם יותר צ'יל, הם יותר מחפשים לעצור את הזמן. יש להם יותר סבלנות. ואני קצת יותר אוהב את זה. בשנים האחרונות אני מנסה לא לתת לקהל מה שהוא רוצה, אלא שיבוא לשמוע משהו אחר".

"היה לי מאוד לא נעים לקרוא את זה. אני חושב שבתקופה כזאת צריך לחפש את הביחד ולא את ההפרדה. אני גם קצת חושב שזה האלגוריתם שמחפש מריבות, את הקונפליקט, כי זה מה שמביא לייקים וצפיות. אני לא באמת חושב שהמצב עד כדי כך גרוע. המעמד של האומן הישראלי תמיד היה נמוך. עכשיו, כשאין דיג'ייז מחו"ל ויש 50 אלף דולר פנויים - למה לא לתת את זה לאומנים ישראלים? הקהל מגיע בהמוניו לשמוע מוזיקה אלקטרונית ישראלית. אז למה להמשיך לדחוק את האומן הזה?"

יש מי שטוענים שזו סוג של ניצול - להעלות מחירים דווקא עכשיו.
"לנצל את זה ולהעלות מחירים זה כבר לשפוט את הסיטואציה. אני לא חושב שצריך לקרוא לזה ניצול. להעלות מחירים זה בסדר, כי כל אומן לגופו. אומנים שחמש שנים בתעשייה או עשר שנים בתעשייה - אם עכשיו הם מעלים מחיר, זה בסדר, אי אפשר כל החיים לקחת את אותו מחיר".

"כשמוזיקאים באים אליי ל'הרמוניז' ומבקשים ממני שכר גבוה, אני לא כועס על זה", הוא אומר. "אני מבין אותם. אני אומר - סבבה, לפני שנתיים היית במחיר הזה, היום אתה כבר במחיר כזה, כי התפתחת, כי גדלת, כי ישבת באולפן ועשית מוזיקה. אם אני יכול לשלם את זה אני אשלם, אם לא - אני אקח מישהו אחר. זה בסדר גמור".

כהן עומד מאחורי מותג המסיבות המצליח "הרמוניז", שמשלב בין מוזיקה לוולנס - דבר שהפך כיום לפופולרי במיוחד בקרב בליינים. "לפני שלוש ומשהו שנים הייתה לנו איזה הזיה שחשבנו לנכון לחבר את עולם הוולנס עם המוזיקה. זאת אומרת, סדנאות של מדיטציה, יוגה וכל הדברים שקשורים לווילנס, ביחד עם מסיבה שקורית כל הזמן. לא ידענו איך אפשר לחבר דבר כזה, כי מסיבה מזוהה עם דווקא אלכוהול וסמים ובלאגן, וחשבנו - למה לא לחבר את זה ביחד? הצלחנו ברמה כזאת שזו הפכה להיות ממש תנועה חדשה".

היום קמים עוד ועוד אירועים כאלה. זה לא מפריע?
"אני שמח שזה קורה, כי זה אומר שעשינו משהו טוב. אנחנו המקוריים - אנחנו החומוס המקורי, ויש הרבה חומוסים".

מה הצעד הבא?
"אנחנו רוצים לעשות את זה בעולם. אני עובד עכשיו על ההרמוניז ארצות הברית. יש עוד הרמוניז כנראה באיביזה שאנחנו מדברים עליו. והמטרה היא לא לגדול, אלא להתפתח, לחזק את הקהילה. כי ההרמוניז זה מעבר למסיבות, זה קהילה, תרבות ולהצליח לקיים אותה. אני חושב שהיא מביאה הרבה מאוד אור לעולם, במיוחד בסיטואציה שאנחנו נמצאים בה".

לצד הקריירה שלו כדיג'יי, כהן מחזיק גם קריירה מרשימה כשחקן ואף כתב וביים יצירות. כשהוא נשאל על הניסיון לשלב בין הקריירות עונה כהן: "בא לי להגיד שאחד לא מפריע לשני וזה קל אם אתה אוהב משהו - אבל זה קשה, מאוד קשה. יחסית לדיג'ייז אחרים או אומנים אחרים, אני תמיד מאחורה במובן הזה שהם כל יום באולפן, עובדים, מתעסקים רק בזה, ואני לא. יש לי עוד שתי קריירות - שחקן ובמאי. אני עושה סרטים, כותב סרטים. אבל, אני תמיד אומר לעצמי שהכל בזמן שלו".

אין לך קול פנימי שאומר לך לוותר על אחת הקריירות?
"לפעמים יש את הקול הזה, אבל אני לא מקשיב לו. הוא בא ממקום לא חיובי, ממקום של פחדים וחוסר ביטחון. אני פשוט אומר - יש מספיק זמן להכל. עברו כל כך הרבה שנים, הגענו להיום, מאות אנשים באים לשמוע את המוזיקה שלי. גם אם זה לקח לי 15 שנה או אם זה היה לוקח שנתיים - זה לא משנה, כל עוד עשיתי את הדרך. ולפעמים דרך ארוכה היא אפילו יותר מעניינת".