מנצלים את המלחמה? הדיג׳ייז הישראלים הקפיצו מחירים: "הקהל לא מעניין אותם"

מאז תחילת המלחמה סצנת חיי הלילה בישראל מתמודדת עם מציאות חדשה: סצנה שבעבר התבססה על שמות בינלאומיים נותרה מבודדת כמעט לחלוטין, והסצנה נשענת כיום על אומנים מקומיים בלבד. בתוך המציאות הזו, בתקופה שדווקא דורשת סולידריות, מחירי הדיג'ייז בסצנת ההאוס והטכנו זינקו - ובחלק מהמקרים אף הכפילו את עצמם.

"לפני המלחמה היית סוגר גיג של דיג'יי מוביל לאירוע גדול ב-20 אלף, והיום אותם דיג'ייז מבקשים 30 ו-40" מספר י', מפיק מסיבות שבחר להישאר בעילום שם."זו עלייה של כמעט 100% בתוך שנתיים. ברגע שאין אומנים מחו"ל ואנחנו חייבים לתת לקהל תוכן, הדיג'ייז הבינו שיש להם ביקוש עצום - והם הקפיצו את המחירים בצורה משוגעת. זה קורה לא רק אצל איי-ליסטים. דיג'ייז שלפני המלחמה היו צריכים להילחם על המקום שלהם מבינים שכרגע הם יכולים לסחוט מהמפיקים מה שהם רוצים - ודורשים עשרות אלפי שקלים".

מ', מפיק אירועים ופסטיבלים גדולים, מתאר תמונה דומה: "המחירים של האומנים המקומיים קפצו בעשרות אחוזים בשנתיים האחרונות, בחלק מהמקרים כמעט הכפילו את עצמם. זה תוצאה ישירה של מחסור באומנים מחו"ל והיצע מוגבל בשוק. אין לנו ממש ברירה - כדי שהקהל יקבל חוויה ברמה גבוהה חייבים להביא את השמות החזקים. כשאין אלטרנטיבה מחו"ל, המקומיים הופכים להיות האופציה היחידה. מבחינתנו זה או לשלם או לוותר על האירוע".

המשמעות בשטח היא לא רק עלות אלא גם פגיעה ישירה בקהל הבליינים. בסופי שבוע רגילים לא מעט מסיבות כבר נושקות ל-150-200 שקלים לכרטיס במועדונים, ובחגים המחירים מטפסים לאזור ה-400-500 שקלים - וכל זה, חשוב להזכיר, בלי תוכן מחו"ל בכלל. "כן, חלק מהעלויות האלה בהחלט מתגלגלות למחיר הכרטיס", אומר מ'. "מעבר לזה, יש פגיעה עקיפה - תקציב שהיה מיועד לתאורה, תפאורה או אלמנטים אחרים עובר לכיסוי העלויות של האומן. אנחנו עדיין דואגים להפקה ברמה גבוהה, אבל זה כן מצמצם לנו את מרחב התמרון. לפעמים אנחנו מוצאים את עצמנו בוחרים בין להביא עוד לייזרים לבמה או לשלם לדיג'יי".

לדברי מפיקים נוספים, מדובר לא רק בכסף אלא גם בגישה: "דיג'ייז מרשים לעצמם להפר חוזה ולעשות מה שהם רוצים. הקהל לא מעניין אותם. אם אתה נכנס לעימות מול הסוכן - הוא ישרוף אותך מול כל האומנים שלו. זה לא נאמר במפורש, אבל כולם מבינים את זה. זו התנהלות הזויה שמתאפשרת רק כי אין לנו ברירה - הם מנצלים את המצב". חלק מהבעיה, הם מסבירים, נובע מהריכוזיות: "בסצנת הטכנו יש ריכוזיות של סוכנויות בודדות ששולטות בשוק - וזה חונק את כולם".

ועדיין, היו גם מי שבחרו להישאר הוגנים. "אשר סוויסה מאוד פופולרי, אבל נשאר הוגן ומבין את המצב המסובך של הסצנה כאן. הלוואי ויותר אנשים היו מתנהגים כמוהו", מספרים לנו.

כאמור, השילוב בין דרישות השכר החדשות לבין העלויות המטורפות של אבטחה ומשטרת ישראל גורם לכך שההשקעה בתוכן אחר של האירוע - תפאורה, תאורה, חוויית במה - הולכת ונפגעת. "בסוף התקציב נשחק, והקהל משלם יותר על כרטיס אבל מקבל פחות חוויה מסביב", אומר מפיק אחר. "זה מתסכל, כי אנחנו יודעים מה הסטנדרט שהקהל מצפה לו, אבל כשכל שקל הולך לאומן - קשה לייצר חוויה שלמה כמו שהייתה לפני המלחמה".

בצד השני של המפה, סצנת הטראנס - שזוכה בישראל גם להרבה יותר פופולריות - נראית יציבה בהרבה. "שם העלייה הרבה יותר סבירה - 10 עד 15 אחוזים במקרה הקיצוני", אומרים המפיקים. "זה הגיוני, כי גם הפופולריות של הטראנס עלתה, אבל זה נעשה בצורה הרבה יותר הוגנת. התחושה היא שהאומנים שם מבינים את החשיבות של לשמור על הקהל ושומרים על פרופורציות".

מ' בכל זאת מנסה לשמור על אופטימיות ולצייר אופק: "אנחנו מנסים למצוא פתרונות - שיתופי פעולה בין מפיקים כדי להתחלק בעלויות, השקעה באומנים צעירים שיצמחו להיות השמות הגדולים הבאים, וגם יצירת חוויות חדשות שמבוססות על קונספט, תפאורה ולוקיישנים ולא רק על ליינאפ. בסוף אנחנו צריכים לוודא שהקהל מקבל מוצר טוב ולגרות לו את סף הריגוש כל פעם מחדש".

לדברי י', התמונה ברורה: ברגע שדיג'ייז מחו"ל יחזרו לישראל, הדלתות ייסגרו בפני רבים מהאומנים המקומיים שניצלו את התקופה. "יש לא מעט הפקות שכבר עכשיו קיבלו החלטה לא להזמין יותר את מי שהגזים. ברגע שיחזרו השמות מחו"ל - אנחנו ניתן להם את הבמות. זה חבל, כי אנחנו באמת אוהבים את הדיג'ייז הישראלים, אבל במקום לנצל את ההזדמנות ולחזק את המעמד שלהם כאן וגם לעזור לסצנה שהם חלק ממנה בשעה אולי הכי קשה שלה - הם הלכו על המהלך החזירי של להקפיץ מחירים. בסוף, כשהאופציה להביא חו"ל תחזור, אנחנו נזכור את זה".