שלמה ארצי - "אושר כפול"

אין תמונה
"אושר כפול", שלמה ארצי
קשה לחשוב על מוצר מוזיקה ישראלי שמתאים יותר כמתנה לחגים מ"אושר כפול", המארז החדש שהוציא לשוק שלמה ארצי. החיבור הוא פשוט - אלבום ההופעות החיות המשולש "עונת ההופעות", שיצא לפני כשנה ומסכם את הופעותיו של ארצי בקיסריה ובזאפה בשנים האחרונות עד לאלבום האחרון, ואליו מוצמד אותו אלבום, "אושר אקספרס", שכולל 12 שירים חדשים, מתוכם 6 להיטים. מצד אחד יש כאן את מיטב הרפרטואר של ארצי כשהוא מוגש בגרסאות הופעה שהקהל מכיר ואוהב יחד עם אלבום חדש ומצויין, מצד שני קשה לחשוב על מישהו שאוהב את ארצי ולא מחזיק ממילא בשניהם (שני האלבומים הגיעו לפלטינה כפולה). כלומר, המארז המיוחד הזה מיועד לאלה שהם לא מעריצים, שיכולים להתחיל מכאן את ההיכרות שלהם עם הפנומן.

 

אהוד בנאי - "באופק אחר"

אין תמונה
"אופק אחר". אהוד בנאי
הנה פנינה אמיתית. אהוד בנאי הוציא אלבום חדש וכפול בשם "באופק אחר" שכולל גרסאות מחודשות למיטב שיריו, שהוקלטו בליווי פסנתר ורביעיית כלי מיתר, בעיבודים של עמי רייס ("כנסיית השכל"). הפרויקט יצא לדרך בהופעה בפסטיבל הפסנתר 2011, בערב בלתי נשכח. הוא כולל ביצועים לשירים קלאסיים מרפרטואר הרוק של בנאי כמו "עיר מקלט", "עבודה שחורה", "דוד ושאול", "עיירה בדרום", "איש ציפור", "עגל הזהב" ו"נגעת בצמרות העצים" וכן שיר חדש בשם "הסביבה, הזמן והמצב" ובלדה אירית מתורגמת לעברית בשם "על דרך שיר". כל מי שאוהב את אהוד בנאי או אוהב מוזיקה ישראלית בכלל ראוי שיחזיק את האלבום הזה אצלו בבית.

 

גידי גוב - "האלבום הראשון", הוצאה מחודשת

אין תמונה
"האלבום הראשון" בהוצאה מחודשת. גידי גוב
גידי גוב, אחד האמנים האהובים בישראל, הוציא מחדש את אלבומו הראשון שיצא בשנת 1978 במהדורה כפולה. מדובר בפריט חובה עבור אוהבי גידי גוב וחובבבי מוזיקה ישראלית בכלל. המהדורה כוללת את האלבום המקורי שעיבד והפיק יוני רכטר, עם להיטים קלאסיים כמו "בואי נשאר", "העיקר זה הרומנטיקה", "בלעדייך", "שלוש בלילה בעיר", "זמר לספינה (שקיעה נוגה)" ו-"סורו מני". אבל הדובדבן האמיתי הוא דיסק הבונוס ובו שמונה שירים שהוקלטו בין השנים 1975-1978, חמישה מתוכם רואים אור לראשונה: ביצוע נדיר של גוב ל"סוס עץ" שמקביל לביצוע המוכר של אריק איינשטיין, הביצוע המוקלט הראשון ל"שירי סוף הדרך" עם שלישיית "קצת אחרת" (שם טוב לוי, שלמה גרוניך ושלמה יידוב), השירים "על שפת האגם", "פנס הזכרונות" ו"המוות בקצות מחשבותיי", "כשצלצלת רעד קולך" (בלחן של אבנר קנר, שונה מהלחן המוכר של חנן יובל), השיר "נשבעתי עיני" אותו ביצע גוב בפסטיבל הזמר המזרחי תשל"ו ושיר הנושא מהסרט "מסע אלונקות".  אל שמונת השירים מצורפות גרסאות שונות לשלושה משירי האלבום המקורי: "שלוש בלילה", "זמר לספינה" ו"סורו מני".

 

עברי לידר -  "מישהו פעם"

עברי לידר פרומו
"מישהו פעם". עברי לידר | צילום: רונן אקרמן
עברי לידר מעיד על עצמו שהאלבומים שלו הם פעם אקוסטיים ופעם אלקטרוניים. הפעם המטוטלת נעצרה על אלבום אקוסטי נהדר, שהופק על ידי יועד נבו, ומלבד שיר הנושא שלו שהפך ללהיט גדול, כולל גם שיר מחאה אחד - "מזל טוב ישראל" עם מוקי, אבל בעיקר שירים יפים שבהם לידר חוזר ומכניס אותנו לעולמו. הוא שר על "יאן" החבר הגרמני שלו, לוקח "תרמיל" ושם בן חלומות ומחברת שירים, מחכה שיגיע "קוסם" (באדיבות עמיר לב), ושר על הקמת משפחה ב"תמונה משפחתית" ועל אישה שהוא מביט בה מהצד ב"אסתר אוכלת פחמימה". לידר הוא מיוצרי הפופ המעניינים בארץ ואלבום חדש שלו הוא פריט שלא רק המעריצים האוטומטיים צריכים להחזיק בבית. סיפור החיים שלו ממשיך להיות מרתק וכל עוד הוא משתף אותנו בו - שווה להאזין לו.

 

דודו טסה - "סחרחורת"

אין תמונה
"סחרחורת". דודו טסה
סביב דודו טסה נוצר בשנים האחרונות קונצנזוס. מדובר במוזיקאי הכי מפורגן ברוק המקומי מצד התקשורת, המבקרים, הרדיו וקולגות, בתהליך שמזכיר את מה שעבר על אהוד בנאי לפני שני עשורים ועל ברי סחרוף לפני עשור - שני יוצרים שטסה מושפע מהם וכמוהם גם הוא קודם כל גיטריסט ויוצר שירים ורק אחר כך זמר מבצע. נדמה שכל מה שטסה יוציא יגרום לאנשים להשתחוות אליו, עד כדי מופע במצדה ודואט מקסים עם שלמה ארצי, לא פחות. "סחרחורת" של טסה על תשעת שיריו הוא אלבום הרוק הישראלי הכי טוב שאתם יכולים לפנק את עצמכם איתו בחג הזה, ובכלל בשנה האחרונה. מי שמאזין לרדיו ימצא כאן להיטי פלייליסט כמו "עם חלומות כאלה", "צריך" ו"יש בינינו בית". מי שמחפש עוד עומק יתחבר לשיר הפותח "לא מרגיש טוב", ל"ביום שבגין מת" בו חושף טסה את הפחד שחש כשהתפרקה המשפחה שלו, "כמעט" החזק, "ערב שבת" הכואב ו"נגן לי" הפיוטי. אלבום מעולה.

 

חני דינור, "עד מתי"

חני דינור
"עד מתי". חני דינור | צילום: אילן בשור

חני דינור היא מה שפעם נהגו לכנות "זמרת-יוצרת" ובעידן הרייטינג הנוכחי הפכה ל"זמרת-יוצרת איכותית". אלבומה השלישי "עד מתי" כולל כמה שירים יפהפיים וכמה שיתופי פעולה מעניינים. הקול שלה, נעים, רך וצלול, יקסום לכם בשירים כמו "סירת נייר", "עיר של זרים" (שעוסק בכאב אישי), "פינה יש לה" הנשי, "אחרי 30 זה יופי" עם עדנה גורן שמדבר על התבגרות ו"שיר משמר, שיר הנשמרת" עם מיכה ביטון שמחבק אהבה ומשפחתיות. פנינה נוספת באלבום היא הביצוע ל"אני לא יודע" של יהודה פוליקר שדינור הפכה ל"אני לא יודעת". ואחרי מסע פנימה והחוצה מה שמומלץ הוא "עכשיו לנשום".
>> האלבום למכירה בבנדקאמפ או בהופעות (לא נמכר בחנויות המוזיקה).

 

שירי מימון - "שלג בשרב"

אין תמונה
"שלב בשרב". שירי מימון
יש אנשים שחיכו הרבה זמן לאלבום חדש של שירי מימון ונדמה ש"שלג בשרב" הוא דיסק שיכול להביא את מימון חזרה למרכז המפה. מדובר בזמרת פופ-מיינסטרים שפונה בקלות לקהל רחב עם אלבום שכוחו בפשטותו, בעזרת ההפקה המוזיקלית של תומר בירן, ניהול הרפרטואר של יעקב גלעד וגלריית יוצרים שמתחילה בקובי אפללו, ממשיכה באיה כורם ורמי קלינשטיין ומסתיימת בעידן רייכל - קשה לפספס. מי שאוהב את מימון הזמרת ימצא כאן מפגנים ווקאליים נאים בבלדות, פתיחות קול חזקות בשני שירים קצביים ("לזרוק זהב", "לאישה שהייתה") ויכולות מרשימות באמת בשיר הכי יפה והכי חזק באלבום, "אולי אני בך", בו מימון מגיעה שוב לשיאה. מי שמחפש דיסק יפה להשמיע ברקע, עם קול נשי רך ופסנתר - גם הוא יאהב את האלבום הזה, כי יש פה כאמור כמה שירים שמתאהבים בהם בהאזנה שנייה ושלישית ("דילמה" למשל). קשה לומר שמימון מבריקה כאן בטירוף, או פורצת גבולות מעבר למה שעשתה בעבר, אבל עם להיטים כמו "שלג בשרב" ו"מחכה שתשוב" ועוד כמה שירים טובים, כולל כאלה שמדגדגים פופ אתני ורגשות אמיתיים ("אשאר אותך לספר", אותו כתבה בעצמה) יש לה בהחלט מה למכור.

 

דין דין אביב - "האוסף"

דין דין אביב פרומו
"האוסף". דין דין אביב | צילום: רן בירן
הנה עוד זמרת מיינסטרים ישראלית נפלאה, אבל כזו שהביאה את המיינסטרים אליה. דין דין אביב, נסיכת עידן מוזיקת העולם בפופ המקומי, מוציאה אוסף להיטים, שכולל את מיטב הלהיטים שלה מצמד אלבומי הסולו, למשל שירים כמו "מוכרת לי מפעם", "סודותיי" ו"ספרי לי אהובה", ומשלל ההרכבים, שיתופי הפעולה והפרויקטים בהם השתתפה - "אם תלך" ו"יש בי עוד כוח" מהפרויקט של עידן רייכל, "נועדנו" עם גלעד שגב, "שיר לאהבה (יחד לב אל לב)" בלהקת גאיה, "ועוד יום" ו"חולמת" עם מוש בן ארי, "מסע" עם אברהם טל, "משמעויות" עם יעל נעים, "שובי" עם סגיב כהן, "יום בא לי" עם ארקדי דוכין ו"ביום אושרך" עם אמה עליזה אביב. מה יש לומר, מתנה מושלמת לראש השנה, מצד מישהי שמעידה על עצמה: "אני לא דוסית, השם הראה לי את הדרך".

 

הראל מויאל - כמו שמרגיש הלב"

אין תמונה
"כמו שמרגיש הלב". הראל מויאל
הראל מויאל באלבומו הרביעי "כמו שמרגיש הלב", חוזר למקום הטבעי שלו באמצע הדרך של המוזיקה הישראלית, בדיסק שכולל את הרוק-פולק האקוסטי שמויאל ביסס עליו את הקריירה, עם נגיעות אתניות, אלקטרוניות ואפילו יווניות. מויאל עצמו אחראי למרבית הטקסטים, הלחנים והעיבודים. יש לו כאן להיטי רדיו כמו "סמי" האהוד בנאיי, "שבת בחלון" המשפחתי "מה עובר בלב שלך" הרומנטי ו"אל תאחר לבוא" עם הגוון האמביינטי, דואט עם הזמרת היווניה גליקריה ללהיט "לבדי", קאבר מקסים ל"ספינת הזכרונות" ("את עדיין זוכרת") היווני של נתנאלה, ואפילו שירים שכמו נכתבו על החוף בתאילנד בצילומי "הישרדות" כמו "אחד שתאהבי". אלבום טוב, לא יומרני, שסולל למויאל שביל חדש ללב של הקהל.

 

לירז צ'רכי - "רק לך מותר"

אין תמונה
"רק לך מותר". לירז צ'רכי
במונחים של שוק המוזיקה הישראלי התזזיתי "רק לך מותר", האלבום השני של לירז צ'רכי מוגדר כמען אלבום קאמבק. אחרי שעשתה חיל כשחקנית צ'רכי חוזרת למרכז המוזיקה הישראלית עם שורת שירים יפים שיצרו שמות בולטים כמו אהובה עוזרי, גלעד כהנא, סגיב כהן, דן תורן, רמי קלינשטיין, קובי אוז, דקלה, איה כורם ויוני פוליקר. פוליקר גם עיבד והפיק מוזיקלית, והצליח למקם את צ'רכי מבחינת סגנון במקום טוב באמצע, אי שם בין מירי מסיקה, גלי עטרי והדודה ריטה. לירז צ'רכי של האלבום הזה היא זמרת פופ ישראלית מן המניין ששרה שירים אתניים (פרסיים, יווניים) מדליקים כמו "מקנאה" ו"הסוף שלא נגמר", בלדות רומנטיות כמו "אל תסרגי לו סוודר", "רק לך מותר" ו"לבסוף איתך". הזמן יגיד אם האלבום הזה קרב את צ'רכי חזרה ללב הקהל. ה עצמה יש את כל התכונות הנדרשות כדי להצמיח קריירה אמיתית של זמרת מרגשת.

 

אסי ישראלוף - "מסע עם פסנתר"

אסי ישראלוף פרומו
"מסע עם פסנתר". אסי ישראלוף | צילום: עידו איז'ק
תופעת השחקנים והבדרנים שרוצים להיות גם מוזיקאים וזמרים יכולה להיות לפעמים מנג'סת, אבל המקרה של אסי ישראלוף חריג בכל קנה מידה. ראשית, קשה לחשוב שישראלוף המוכשר יכול לנג'ס במשהו, שנית, הוא יצר אלבום יפה, נגיש, נעים, שאפש ונעים להתחבר אליו. לא מדובר ביצרת מופת, אבל באסופת שירים ברורה וחביבה שכיף להאזין לה. מה שיפה במיוחד הוא שישראלוף, שלא בדיוק נולד למשפחת קליידרמן ולא למד פסנתר בילדותו באמת עשה מסע מוזיקלי אוטודידקטי שנמשך כמה שנים, ובמהלכו למד לנגן, להלחין, לכתוב ולשיר. התוצאה מלבבת, וכוללת בלדות כמו "מתי כבר נדבר", וקטעים רוגשים יותר כמו האר אנד בי של "אני קורא לך" והדיסקו הרך של "תעזבי אותי" (שהלחן שלו מזכיר את "אסף אמדורסקי" של קרח תשע). הטעם וטביעות האצבע של המפיק המוזיקלי פיטר רוט ומי שטרם ראה את ישראלוף על הבמה, מומלץ לו לעשות כן, כחוייה משלימה.

 

 יזהר אשדות - "עניין של הרגל"

יזהר אשדות, עטיפת אלבום
"עניין של הרגל". יזהר אשדות | צילום: אריאל ואן סטרטן
יזהר אשדות לא יעיד על עצמו, אבל הוא אחד המוזיקאים הגדולים והחשובים בפופ רוק המקומי בשלושת העשורים האחרונים. אחרי שהיה כוכב רוק בלהקת "תיסלם" וביסס את קריירת הסולו עם כמה להיטים שנכנסו לקלאסיקה המקומית, האלבום החדש שלו "עניין של הרגל" הוא אלבום בוגר, עמוק, מעורר מחשבה ומחייב האזנה מרוכזת. אשדות מתחבר כאן חזק לבת זוגו אלונה קמחי, שהתבססה על משוררים קודמים ויצרה כמה טקסטים ליריים מהיפים בקריירה של אשדות, כמו למשל "זוהר" שפותח את האלבום, "אל אש בהירה" שמבוצע בדואט עם אפרת גוש ו"אטלנטיס" הואלסי. "התוכי פלובר" מעניק חוייה בניחוח צרפתי. ניחוח צרפתי-ספרדי יש גם ב"רגע", הדואט המקסים עם רונה קינן. "עניין של הרגל" הוא שיר מחאה על חייל בצבא כיבוש. לצד כל אלה טחב אשדות לאלבום שירים פחות יפים כמו "ערב בלי טלפון", להיט רדיו שנשמע מעושה, מבוגר ובורגני מדי, ויש לך מזל שאת בלונדינית", שיר קליל שאשדות לא מצליח להעניק לו את הטאץ' הנכון. "שמש סתיו" שכתה יהלי סובול הוא שיר אופטימי שמבוצע קודר מדי. האלבום מסתיים בביצוע בומבסטי מדי של אמיר דדון ואשדות ל"תן לי קצת ממך" בהופעה.

 

 שבק ס', "פרה פרה"

אין תמונה
"פרה פרה". שבק ס
שבק ס' היתה להקה ונשארה להקה מצוינת שנשפטת בטעות בהשוואה לאלבומים קודמים שלה (אף מוזיקאי או זמר לא ראוי לכך) ולאיזורים אליהם הלך ההיפ הופ בעשור האחרון. מוקי, חמי, מירו, נימי, פילוני ושאר החברים נשארו בשלהם, באיזורים בהם הם מצטיינים - ועל כך צריך להעריך אותם. "פרה פרה" הוא אלבום שמחבר את כל מה ששבק ס תמיד עשו טוב - ראפ מחאתי לפנים ("לשבט: לקום!", "זה שוד"), היפ הופ אגרסיבי מחובר לרוק כבד ("משיח" "מה פתאום"), התלהבות אין קץ ("פרה פרה", "ברוך הבא להופעה"), המנוני מסיבה והשתטות ("חמרמורת") ושירי שופוני יא נאס ("מה פתאום"). מה שיפה הוא ששבק ס', אלה שפתחו את הדלת וסימנו את הדרך לדג נחש, נשמעים בלפחות שני שירים באלבום הזה ("זה שוד", "תפוס ת'רגע") כמי שמושפעים עצמם מהדג, וגם בשיר "אוטוטו שם" יש משהו דג נחשי. ככה זה כששתי להקות ההיפ הופ הכי חזקות שהיו בארץ גדלו בצילו של אותו מפיק מוזיקלי, יוסי פיין, שחזר באלבום הזה לתת עם השבק בראש.

 

התקווה 6, "קול ישראל"

אין תמונה
"קול ישראל". התקווה 6
גם התקווה 6  היא להקה שראויה להערכה גדולה על הדרך שהיא עושה. "קול ישראל" הוא האלבום הרביעי שלה והוא כולל, עדיין, רגאיי לסוגיו, זניו ורבדיו. התקווה 6, בהנהגתו של עומרי גליקמן, חידדה כאן את המסרים שלה ואת ההתייחסות למצב הישראלי ולגורל עם ישראל. לפחות חצי מהאלבום עוסק במה שקורה בארץ: שיר הנושא "קול ישראל" שפותח את הדיסק, "הדור הזה שלנו" הנפלא ו"מגן דוד" שעושים חשבון נפש,  "9 עד 5" שמתחבר גם הוא למחאה החברתית, הירושימה, נגסאקי, תל אביב" האפוקליפטי, ואפילו "Saturday Night Revolution". לצדם, איך לא, גליקמן שר על אהבה, כמו ב"כשהיית" עם המילים של מאיר אריאל וב"היא", ועל אמונה, כמו ב"Jah's Wish" (בי, בך, בנו)". אחרי אלבום שרובו תכוף, לחוץ, בקצב גבוה, מגיעים הקתרזיס וסגירת המעגל עם אותה ישראל בגמות קאבר ל"הרר הירוק התמיד" שכתב יורם טהרלב ובו מתארחת רוחמה רז המקסימה. אלבום שיש בו הרבה אמת, שאר רוח, כוונות נהדרות, רגש ותשוקה למוזיקה.

 

 "Lunacidal Tendencies" - "After The End"

Lunacidal Tendencies
Lunacidal Tendencies | צילום: איליה מלניקוב, "הארץ"

"Lunacidal Tendencies" הם סופר גרופ עם גרעין של 15 מוזיקאים מהסצנה המקומית כמו קרולינה, גבע אלון, שאנן סטריט, איסאר טננבאום, קותימן, גדי אלטמן, מיקה שדה, מאיה בלזיצמן ועוד. כולם התכנסו להקליט את האלבום המשותף "After The End" בזכות שניים, בריאן סטיינר, קנדי שגר בישראל וכתב את סיפור המסגרת,  מנגן, שר ומקריין כמו מספר ילדים קטעי פילוסופיה. השני הוא אלרן דקל המוכשר ("fאנקנ'שטיין"), שהנוכחות שלו נמצאת ביצירה ובשירה. סטיינר ודקל הצליחו שילבו כאן רוק, קאנטרי, בלוז, פולק, ג'אז, סול וסגנונות נוספים ואיכשהו שומרים על סדר והרמוניה. סיפור הקונספט של האלבום נשמע כמו שיחה בין אליסה מארץ הפלאות, הנסיך הקטן והביטלס על עלילות "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה", עם תהיות על מהות החיים וחסרונות היומיום דרך שירי אהבה קיטשיים ועטיפה מצוירת של ירח מתאבד.

כמות המוזיקאים מעניקה תחושה היפית, של קומונה בהייט סטריט בסן פרנסיסקו של הסיקסטיז. כך גם במילים ובמסרים של שירים כמו "Death Is Not Proof Of Existence" והשיר הקבוצתי הכיפי, "A New Way To Rhyme". בהאזנה ראשונה האלבום מצטייר כקליל, כיפי וזורם שנוצר "על הדרך". אבל כשמקשיבים לעומק שומעים את מאגרי הכישרון הנשפכים ואת האמירות שמצליחות לעורר מחשבה. מהאלבום יצאו ארבעה סינגלים מוצלחים: שיר הנושא "After The End" בביצוע גבע אלון, "Common is the sense" בביצוע אלרן דקל, "The Waiting Room" בביצוע גדי אלטמן ומיקה שדה והקליפ "We've Come So Far שפתח את הפרויקט (מאיה פישר)

>> האלבומים הים תיכוניים המומלצים לראש השנה

>> אוחובסקי ממליץ: האלבומים הלועזיים שיעשו לכם את החג