בשנים האחרונות, ולמרות הבעיות התדמיתיות והבטחוניות, היתה ישראל ליעד לגיטימי להופעות של אמנים גדולים מחו"ל. למרות זאת, אנחנו עוד רחוקים מהפיכתנו ללוקיישן מובן מאליו בכל סיבוב הופעות בולט. כדי שנהפוך לכאלה יש כמה וכמה אמנים מובילים שטרם הופיעו כאן וחייבים, פשוט מוכרחים, להביא את עצמם לפה. בשבילם זה יהיה קהל חדש להכיר ולאהוב ובשבילנו זאת תהיה כמובן חוויה בלתי נשכחת, עם חלקם אפילו מיסטית, שתשים אותנו עוד יותר על המפה.
הנה רשימת החלומות שלנו, ה"Wish List", של אמנים, זמרים, זמרות ולהקות שטרם הופיעו בישראל והכי היינו רוצים שיגיעו. כמובן שיש עוד עשרות, מאות ואולי אלפי אמנים גדולים שעוד לא היו כאן וכדאי להביא, אבל נחכה מה יהיה היבול השנה ונשמור חלומות גם לשנה הבאה.
ביונסה
_b.jpg "ביונסה, גלסטונברי (צילום: Gettyimages IL, getty images)")
ביונסה היא הדיווה הכי גדולה בתקופתנו, אישה שחורה, גדולה, עם קול עצום, שרק לאחרונה חגגה 30. הכריזמה והנוכחות שלה על הבמה היא מה שמכנים ה-X פקטור. אין במה שתהיה קטנה עליה. אחרי שכבשה את ארצות הברית ואירופה בסיבוב ההופעות האחרון שלה "I..am..world", שהסתיים לפני כשנתיים, ואחרי המיני-סיבוב האינטימי אחרי האלבום "4", שנגמר כבר לפני חודשיים וההופעה בגלסטונברי, עדיין ביונסה חייבת להגיע להופעה בלתי נשכחת בישראל.
המופע שלה אומנם מינימלי בתפאורה, אבל היא לא צריכה שום דבר על הבמה מלבד היופי, הקול והאטיטיוד. כיוון שביונסה ראויה למרחב גדול, רק פארק הירקון, עם כל הבעייתיות שבו, ועשרות אלפי האנשים (אם לא מאה אלף) שיחכו לה בקוצר רוח. ביונסה כובשת כל הקהל שצופה בה באהבה והיא אחת האומניות הבולטות שמעצימות את הכוח הנשי והאמונה בעצמך. מי אמר שפופ זה דבר שטחי?
קיילי מינוג
עם כל הכבוד לבריטני, מדונה ואפילו לביונסה, המופע של קיילי מינוג הוא מופע מופלא שמכניס את הצופה לעולם מוגזם, מנצנץ, פאביולס ומלא בגלאם. לא סתם נחשבת קיילי לאחת הזמרות הבולטות בקהילת הלהט"ב. אמנם סיבוב ההופעות האחרון "אפרודיטה" הסתיים ביולי האחרון, אבל אין ספק שישראל צריכה קצת גלאם, נצנצים ואסקפיזם מפי האוסטרלית עם הקול החמוד וסאונד הדאנס-פופ.
"אפרודיטה", בדומה לכל המופעים של קיילי מתחילת הקריירה, כלל תפאורת ענק בצורת הקולוסאום ובתי אופרה מפוארים, הרקדנים והרקדניות (בדגש על רקדנים חתיכים) מבצעים כוריאוגרפיות עם הרבה תנועות ידיים, פוזות קפואות ותנועות גוף חדות, והתלבושות המוגזמות של קיילי מקנות לה את דימוי אלת האהבה והיופי. קיילי לא תביא את מספר הצופים שביונסה תביא, זה ידוע, והיא צריכה לבנות בחלל סגור כמו ביתן 1 בגני התערוכה את העולם שלה, אבל אין ספק שהיא יכולה לספק לנו הרבה אהבה ויופי.
קייטי פרי
קייטי פרי אמנם לא התברכה בקול גדול כמו ביונסה, קיילי או אדל, אבל היא תפסה את הנישה הילדותית-נועזת שיושבת עליה בול. עם פני מלאך ולבוש מינימלי, היא שולטת בבמה עם שירים קליטים וקצביים שעושים טוב בלב.
סיבוב ההופעות הנוכחי שלה, שמסתיים בחודש הבא, כולל תפאורה מהאגדות בצבעי הקשת עם עננים ורודים של דובוני אכפת לי, כוריאוגרפיה פשוטה יחסית והמון וידאו ארט וזיקוקים שמכניסים את הקהל לעולם ורוד ויפה יותר. בדומה לריהאנה, המיקום המתאים ביותר לקייטי "בובת הבראץ" פרי ולעולם האגדות שלה הוא איצטדיון בלומפילד, שם היא תעשה לנו רק טוב לערב אחד של חלום קסום.
בריטני ספירס
נסיכת הפופ בריטני ספירס נמצאת כרגע בעיצומו של סיבוב הופעות עולמי מצליח, ואם השמועות נכונות (אמן ואמן), בקרוב היא תנחת גם אצלנו. אמנם כמעט ב-100 אחוז מההופעה בריטני לא שרה לייב (יש שאומרים 100 אחוז מוחלט), אבל היא מביאה לבמה הכי הרבה FUN מכולן. ולפני שטוקבקי הנאצה יתחילו, כולן באמת מביאות פאן, אבל מופע של בריטני ספירס הוא מסיבה ענקית וחגיגת פופ. אמיתית. בריטני היא ההגדרה האולטימטיבית למוזיקת פופ טהורה.
סיבוב ההופעות הנוכחי מציג את אלבומה האחרון והמצליח "פאם פאטאל" בתפאורה מתכתית עם פירוטכניקה ווידאו ארט וכולל רקדנים מוכשרים, מוזיקה מצויינת ואגדת פופ אחת חיה. אתם יכולים להתווכח על העובדה שהיא לא שרה ב"חי" אבל ערב של כיף גדול באיצטדיון רמת גן (מה לעשות) הוא בגדר חובה.
אדל
הבחירה הפופולארית ביותר, שלא לומר בנאלית, לזמרת שתגיע השנה לישראל. לפני מספר ימים ביטלה אדל סיבוב הופעות בארה"ב עקב דימום במיתרי הקול, אבל זה לא מונע מאיתנו לפנטז על החלמתה המהירה והגעתה לארץ הקודש. אם את ליידי גאגא וריהאנה הלכנו לראות בגלל השואו, את אדל עמישראל רוצה לראות בגלל הכישרון.
הפנטזיה על הזמרת המצליחה ביותר כיום בעולם, עומדת על הבמה בקיסריה, מרגשת את כולם עד בכי ב-"Someone Like You" ומעיפה לשמיים (אולי עם תוספת קיטשית של זיקוקי דינור) ב- "Set Fire to the Rain" - היא פנטזיה שמשותפת לכל כך הרבה אנשים (תראו כמה באז נהיה סביב השמועה שהיא אולי תופיע בפרק הפתיחה של "The Voice"), שמישהו פשוט חייב להרים לגביה את הכפפה.
מיוז
מיוז נחשבים כיום לאחד ממופעי הרוק הטובים ביותר בעולם, אם לא "ה". מסכי ענק ואנימציות מטריפות, לייזרים ומופעי תאורה מהמתקדמים שיש, בשילוב עם הרוק האלקטרוני והקול המיוחד של מת'יו בלמי, סולן הלהקה, מבטיחים חוויה אמיתית גם למי שהוא לא מעריץ גדול של הלהקה. מספיק לצפות בהופעה המלאה מפסטיבל רדינג האחרון כדי להתאהב ולבקש כזה גם.
אז אמנם אין לנו מקומות כמו "רדינג" הבריטי, ולצערנו גם לא קהל מספיק גדול כדי למלא מקום כזה אבל בשביל זה יש לנו את גני התערוכה. ההופעה בפסטיבל חתמה את סיבוב ההופעות האחרון של הלהקה ולנו נותר רק לקוות שהם ילמדו מדפש מוד ויחליטו גם כן לפתוח אצלנו את סיבוב ההופעות הבא.
פרל ג'אם
עם כל הכבוד לסאונדגרדן, פרל ג'אם היא להקת הגראנג' שהכי חשוב כרגע להביא לארץ. עשרים שנה שהחבר'ה האלה לא מפסיקים לעבוד, ליצור מוזיקה מעולה ולהישאר נאמנים אך ורק לעצמם ולעקרונות שלהם (מה שקצת מעלה את החשש לגבי הסבירות שהם יגיעו לכאן). כבר שנים שמעריצים ישראלים כותבים ללהקה מכתבים, מרימים לכבודם עצומות, ומקימים קבוצות בפייסבוק, כדי לשכנע את אדי ודר וחבריו לנחות בארץ הקודש. חלקם אפילו טסו למגוון קצות תבל כדי לראות ולשמוע מקרוב, הכי אמיתי שאפשר. מי שזכה לראות את פרל ג'אם על הבמה יעיד שמדובר בשואו בלי שום עזרים חיצוניים, רק כישרון ומוזיקה מעולה שמביאים את הצופה לחוויה דתית. שום דבר פחות מזה.
בימים אלה מסיימים פרל ג'אם סיבוב הופעות ביבשת אמריקה ונודדים לדרום אמריקה, מה שלא מעודד אותנו בכלל. ובכל זאת, השנה החדשה רק התחילה עבורנו ואם המתנו להם 20 שנה, מה כבר יעשו עוד כמה חודשים? פארק הירקון עומד מיותם ומשועמם כבר יותר מדי זמן ואין דרך משמחת ומספקת יותר למלא אותו מחדש מאשר להביא לכאן כבר חמשת המופלאים האלה.
רד הוט צ'ילי פפרז
ה-28 באוגוסט 2001 היה אמור להיות יום חג לאוהבי הרוק בארץ, עם הרד הוט צ'ילי פפרז ומופע הסיום של סיבוב ההופעות המצליח "קליפורניקיישן", שהיה אמור להתקיים בפארק הירקון. אלא שכמה פיגועי טרור ואזהרות עוקבות מצד משרד החוץ האמריקאי גרמו לצ'ילי פפרז לאכזב כ- 20 אלף קוני כרטיסים ואת המפיק שוקי וייס.
עשר שנים אחרי, הפפרז התחילו עכשיו סיבוב עולמי ארוך שיש סיכוי גדול שהם ימצאו בו את הזמן לפצות את הקהל הישראלי. החסרון הוא שאת ג'ון פרושאינטה, הגיטריסט האליל שלהם, ששוב פרש מההרכב, כבר לא נזכה לראות מופיע איתם בזמן הקרוב. מתחילת הסיבוב הספיקו אנתוני קידיס, פלי וחבריהם לנגן עד כה כ-40 שירים שונים מהרפרטואר שלה ונראה שבסך הכל הם נותנים הופעות מוצלחות, למרות הפקפוקים בנוגע לגיטריסט החדש. לוקיישן מועדף: פארק הירקון (30 אלף). סיכוי: 90 אחוז.
הרולינג סטונז
מעבר לספקולציות אם הרולינג סטונז יגיעו לישראל, לא ברור בכלל בשלב הזה אם הרולינג סטונז מתכוונים לחזור להופעות בשנה הקרובה. מאז ההופעות המעולות שנתנו הסטונז ב-O2 באוגוסט 2007, שסיימו את הטור המצליח "ביגר בנג" שנמשך 3 שנים הם לא חזרו לבמה. וכבר אז, בסמוך לקיום ההופעות בלונדון, נפוצו שמועות שאלו היו ההופעות האחרונות של הסטונז לעולם.
מעבר לכך - מיק ג'אגר עסוק כרגע בלקדם את הלהקה הצדדית שלו "סופר האבי" , קית ריצ'ארדס עובד על סרט עם ג'וני דפ, ממשיך להנות מהצלחת הביוגרפיה שלו וגם עובד על אלבום משלו. גם רוני ווד וצ'ארלי ווטס פעילים על הבמה בהרכבים כאלה ואחרים. כל הקישקושים על סכסוך בין ג'אגר לריצ'ארדס נראים כמו בדיחות של הלהקה על חשבון התקשורת העולמית, כי כל חברי הלהקה נצפו לאחרונה בלונדון בפגישה מיסתורית במשרדיהם.
אם הסטונז יחליטו לצאת לסיבוב בשנה הבאה במלאת 50 שנה (!) להקמת הלהקה, הגיוני שיהיה ניסיון להביא אותם לארץ, אבל עלות ההפקה של הסטונז יכולה להוות בעיה עבור המפיקים הישראליים ולצערנו קשה לדעת כמה צופים ינהרו להופעה של הלהקה הגדולה בעולם. לוקיישן: פארק הירקון (40 אלף). סיכוי: 40 אחוז.
פו פייטרז
אחד הסיבובים הטובים והמתגמלים שרצים השנה הוא הסיבוב החדש של הפו פייטרז. דייב גרוהל הוא אחד הפרפורמרים הטובים בעולם ועם אלבום חדש ומעולה, פלוס כמה משירי הרוק המלהיבים ביותר שהלהקה הזאת אספה במהלך השנים - מדובר בהופעת חובה.
הבעיה בהקשר הישראלי היא הניגוד הגדול בין כמות הקהל העצומה שהם יכולים להביא בכל ארץ בעולם לעומת כמות הקהל שיש להם בישראל. ובתקווה שבישראל לא יצוץ האידיוט התורן אותו יבקש גרוהל לזרוק מההופעה. לוקיישן: פארק הירקון (10-15 אלף). סיכוי: 60 אחוז.
פאלפ
בשנתיים-שלוש האחרונות בישר רצף התאחדויות על שובו של הבריט פופ. ראשונה להתאחד הייתה בלר, סווייד שנתיים אחריה, ואז, בנובמבר 2010, הגיעה הידיעה המשמחת שגם פאלפ מתאחדת, אחרי שמונה שנים. הם כבשו במות בפסטיבלים הגדולים כמו גלסטונברי ופרימוורה.
ג'ארוויס קוקר, האיש שמינף אפילפסיה לצעדי ריקוד והחזיר את משקפי הבאדי הולי לאופנה, הוכיח השנה היטב שתמהיל מדויק של גלאם, אינדי, דיסקו מתחכם וליריקה שנונה על סקס, סמים, יחסים והנאה במחוזותיה של המלכה תמיד עובד חזק. קוקר מתוחכם ומזמן את המאזין להזדהות, להזיז את התחת, לצחוק על העולם בקול גדול ובו בעת להרהר על חייו האפרוריים. אז לכבוד החג, אנחנו אומרים - תשחק הקליפה לפנינו! הבו לנו קצת דיסקו 2012! אולי זה יכניס לנו קצת צבע לחיים.
אוף מונטריאול
שלוש עשרה שנות במה, 10 אלבומיה ואוף מונטריאול מאת'נס, ג'ורג'יה, היא עדיין אבירת הטקסטים הוולגריים והאולטרה הזויים עם חברי הרכב צבעוניים. מי שזכה לשבת, או יותר נכון לקפץ בטירוף, באחת מהופעותיה של הלהקה ידע לספר על מפגן משוגע של תלבושות וצבעים, על חוויה שהיא בו בעת מיצג חזותי וקרקס מוזיקלי שופע סגנונות. פופ, Fאנק, פסיכדליה ואפילו אר אנד בי, כל אלו נטחנים עד דק תחת ידי האמן של קווין בארנס, הכוח המניע מאחורי ההרכב, שמוביל אנסמבל גדול של נגנים שרק הולכים ונהיים יותר ויותר מגוונים מאלבום לאלבום. זה לא תמיד הכי נגיש, אבל קשה להישאר אדיש. כהרגלה בפועל, עתידה אוף מונטריאול להוציא אלבום חדש במהלך 2012 שיקרא "Paralytic Stalks", 'גבעול משותק' ואולי מה שאנו צריכים השנה זה איזו להקה מטורפת. יש קבוצת פייסבוק שקוראת להבאת הלהקה ארצה. לא תחתמו?
ארקייד פייר
b.jpg "ארקייד פייר, הופעה 2 (צילום: Cory Schwartz, GettyImages IL)")
ונעבור ללהקה שבאמת מגיעה ממונטריאול, קנדה. ארקייד פייר, נכון לשנת 2011 בואכה 2012, הם הכי המיינסטרים של האלטרנטיב, עם שלושה אלבומים מגה-מדוברים, הבלחות תדירות לרשימות "האלבומים הטובים" של המבקרים, שלל מועמדויות ל"גראמי", כולל זכייה עדכנית בשנת 2011 לאלבומם "The Suburbs" בקטגוריית אלבום השנה, ואשרור למגניבותם מאת הבמאי ספייק ג'ונז, שבחר בשירם "Wake Up" ללוות את הטריילר לסרטו "ארץ יצורי הפרא" (2009).
לאט ובבטחה, פילסה להקת האינדי התיאטרלית הזו את דרכה לצמרת עם עיבודים עשירים, עם אקורדיון, קסילופון וכינורות, עם תנועה מתמדת בין עגמומיות לתקווה ועם קולו הייחודי של הסולן ווין באטלר, שנשמע תמיד על הקצה. הקהל נכבש, המבקרים נפלו ואפילו דיוויד בואי הצטרף למהללים ולכמה הופעות. ואנחנו אומרים, עם כל האהבה הזו - זה הזמן לתת בחזרה. הופעה של ארקייד פייר בארץ היא הדבר הכי נכון לשנת 2012, המשך ישיר למגמת ההגעה ארצה של להקות במצב צבירה של לחמניות טריות, לא כדינוזאורים כי אם בשיא הקריירה.