בואו נהיה פילוסופיים לרגע (אל תדאגו, זה לא ייקח הרבה זמן): מה קודם למה? החברה לתרבות, או התרבות לחברה? האם הטלוויזיה צריכה לשקף לנו את עצמנו או את מה שראוי שנשאף להיות כמוהו? אם מסתכלים על השנים האחרונות, התשובה די ברורה: אלימות וסקס, שני היסודות העתיקים והדומיננטיים ביותר באופי האנושי, הפכו לחלק בלתי נפרד מהקונצנזוס התרבותי שלנו. הטלוויזיה בחרה להציג לנו את עצמנו, ולהכריח אותנו להתמודד עם מה שנראה. ומה שאנחנו רואים זה עולם שבו הגברים מקיזים דם לארוחת בוקר ושוכבים עם השפחה התורנית לקראת ערב. במילים אחרות: הפנטזיה הסודית של כל גבר, שמתגשמת בזכות 7 מיליון דולר לפרק ותודה ל-HBO.

טוני סופרנו תמיד יבקר ב"באדה בינג" לפני עוד חיסול, שיחות טלפון מפוקפקות יפריעו לנאקי תומפסון באמצע "רגעי האיכות" עם המאהבת והשליטים של "ספטרקוס" לא יצאו למלחמה בלי להכיר מקרוב מאד את אחת מעובדות הממלכה (או כמה מהן, תלוי מי במשמרת). במשך שנים לא מעטות חששה הטלוויזיה מלעסוק מקרוב בתחומים הללו, אבל הודות לרצף של סדרות פרובוקטיביות, ובראשן סדרה אחת נועזת במיוחד, גם הגבול הזה כבר נחצה.

בכלל, כשחושבים על זה, הטלוויזיה כפי שהכרנו אותה השתנתה בצורה די דרמטית בשנים האחרונות. לא עוד גיבורי אקשן חסיני כדורים, שמחסלים את האויבים וזוכים לרכוב אל השקיעה עם הבלונדינית הזורמת ממשרד התובע הכללי. הטלוויזיה של היום שמה דגש על עומק, עלילה רחבת יריעה ודמויות מורכבות, ומתעקשת שלא להתחייב להפי אנד. הניצחון כבר לא בכיס והגבול בין הטוב לרע הפך דק במיוחד. לפחות בדבר אחד אפשר להתנחם: במקרה של משחקי הכס, הבלונדיניות (וגם הברונטיות והשחרחרות וגם אלו עם הקרחת) זורמות הרבה יותר.

זומבים חסרי טאקט

אם ביליתם את השנה האחרונה במנזר טיבטי עם חיבור פיראטי לעידן פלוס, נזכיר שמשחקי הכס מבוססת על סדרת ספרי הפנטזיה המצליחה "שיר של אש ושל קרח", שנכתבה על ידי ג'ורג' ר.ר.מרטין. עלילת הסדרה מתרחשת בווסטרוז, ממלכה עתיקה בסגנון ימי הביניים, אפופת תככים, אינטריגות, שבטים וכמויות חסרות היגיון של עורבים. בזמן שמוקדי הכוח העיקריים בתוכה נאבקים על שליטה ב"כס הברזל" (מושבו של המלך), מאיימת סכנה עתיקה, אכזרית וחיוורת במיוחד על תושבי הממלכה עם בוא החורף הארוך והיצורים המיתולוגיים שמתעוררים לחיים מעבר לחומותיה.

אין תמונה
מישהו עומד לעלות למשפט על הפקרת נשק

העונה הראשונה של משחקי הכס (המקבילה לעלילת הספר הראשון בסדרה), הציגה לראשונה את המרחב העצום בתוכו מתרחש הסיפור של מרטין: שבע ממלכות בעלי אילנות יוחסין ארוכים יותר מראיון עם מתן וילנאי המתפרשים מצפון לדרום, שבטים ברבריים משחרים לטרף, שכירי חרב חסרי מצפון, וחיל משמר מתפורר המורכב ממדוכאי החברה, שאמור לשמור על כל אלה מהסכנות המסתתרות מצידה השני של החומה הגדולה בצפון.

במרכז העלילה עמדו היחסים המתוחים בין בית סטארק, הקר והנאמן, לבית לאניסטר, העשיר והבוגדני, שהגיעו לכדי מלחמה כוללת בסיומה של העונה. כל זאת בזמן שבצידה השני של הממלכה מנסה היורשת האחרונה לבית טארגאריין להחזיר לעצמה את הכתר בעזרת צבא ברברי ותינוקות דרקון שמאיימים להפוך את המתנגדים למצב וול דאן. אם כל זה לא מספיק מסובך, בזמן שכל אלה עסוקים בלהחריב אחד לשני את הצורה, עומדים זומבים עתיקים בשם "המהלכים הלבנים" לעשות קאמבק אכזרי ולקלקל לכולם את התכניות. ככה זה עם זומבים, אין טאקט, תמיד נופלים עליך בהפתעה.

"אנשים אוהבים סקס ואלימות, ויש פה המון מזה"

"שיר של אש ושל קרח" הצליחה להפוך ז'אנר שנחשב במשך שנים למפלטם של חובבי ז'אנר המבוכים והדרקונים – גיקים, בשפת העם – ללהיט בינלאומי. כל זאת בגלל שהיוצר שלה, תסריטאי במקצועו, הבין מיד מה יבדל אותה מיצירות אחרות. "יש המון סקס, אלימות ובגידה בספרים, אלה דברים שלא מעט אנשים אוהבים", סיפר מרטין בראיון שהעניק לפני שנתיים, ובו התייחס גם לאפשרות שהסדרה תהפוך לעיבוד טלוויזיוני ביום מן הימים: "אני לא רוצה שזה יוצג ברשת גדולה. הספרים הללו צריכים רשתות כמו HBO, שמתמחות בתוכן למבוגרים, ולא יחששו מלהציג אותו".

אין תמונה
איזה חמוד, אני מקווה שהוא קרוב משפחה


תוכן למבוגרים – כמו הערוץ הזה עם הקוד הסודי 0000 בשלט הביתי שלכם – זה ככל הנראה משפט המפתח שגרם ל-HBO להשקיע לא פחות מ-60 מיליון דולרים בהפקת העונה הראשונה של הסדרה. מסע הקידום המאסיבי של הסדרה התמקד במסר של סדרת פנטזיה ששוברת את החוקים, והולכת עד הסוף בתחום תאוות הבשרים. אבל למרות הבאז הגדול, התייחסו הצופים לסדרה בחשדנות. 2 מיליון צופים התייצבו מול המסכים לפרק הפתיחה של העונה, מספר נמוך יחסית לציפיות ולבכורות קודמות של הרשת. כל זה לא מנע מראשי HBO להודיע מיד עם סיום הפיילוט על חידוש הסדרה לעונה שנייה.

אין תמונה
סקס ואלימות, מי ידע שזה יתפוס ככה? ג'ורג' ר.ר.מרטין

לאט ובהתמדה החלו המספרים לעלות והדיבור על הסדרה להתעצם. הביקורות המהללות והשמועות על הסדרה הנועזת הביאו עוד ועוד צופים להתמכר. הקרנת הבכורה של פרק הסיום רשמה מספר כפול של צופים, כשהסדרה כולה מעמידה מספרים של 8.3 מיליון בממוצע לפרק (כולל "צפייה נדחית"). ספרי הסדרה קפצו חזרה לרשימת רבי המכר, כשדור חדש של קוראים, כזה שלא היה לו מושג מפנטזיה, בחר להתמכר אליה בעקבות ההצלחה. בשנה עם לא מעט פרויקטים טלוויזיוניים מבטיחים ומסוקרים, הפכה "משחקי הכס" לתופעה הבולטת והזכירה מכולם.

אם העונה הראשונה חצתה גבולות, מה יקרה בשנייה?

כאמור, עם כל הכבוד למאבקים בין בית סטארק לבית לאניסטר, הסיבה האמיתית שבגללה תחכו לעונה הזו היא העובדה שבמשחקי הכס עברה הטלוויזיה את גבול הבושה האחרון. במשך שנים הלכה רשת  HBO האמריקאית צעד אחד קדימה בכל הנוגע להצגה של עירום פרונטלי וסצנות סקס אינטנסיביות – כאלה שאפילו בערוץ הגברים זוכים לטשטוש – ובשנים האחרונות הלכה התופעה הזו והתרחבה גם לרשתות אחרות (Showtime, Starz), אבל אף אחת מהן לא הגיעה לפרובוקטיביות חסרת הגבולות של סדרת הפנטזיה הזו.

אין תמונה
מה זומבים? אף אחד לא אמר לי שום דבר על זומבים

"משחקי הכס היא אמנם פנטזיה, אבל כזאת שמשאירה את האלמנטים של הקסם בפריפריה של הסיפור, ולא נותנת לו לתפוס את המקום המרכזי. אין כאן חדי קרן ולא מכשפים עם כובעים מחודדים", טוען יוצר הסדרה, דייויד בניוף, "אחת הסיבות שהסיפור נראה לנו כל כך אטרקטיבי היא שמדובר בפנטזיה למבוגרים. הדמויות בספרים של מרטין מקללות, לוחמות, מדממות ועושות את זה אחת עם השנייה ברמה שווה של להט. נעשה להן עוול אם לא נביא את התשוקה הזו גם למסך".

מסיבת היצרים הזו הפכה את משחקי הכס לאטרקטיבית ופרובוקטיבית בו זמנית. בעונה הראשונה בלבד הספקנו לראות כבר גילוי עריות בין אחים, סצנת אונס, התכה של גבר בנוזל רותח, אכילת לב של סוס - וכל זה עוד לפני חזיר הבר המאודה של הצהריים. "לפעמים משחקי הכס עושה שימוש בסקס כדי להטיל אור על דמות מסוימת", כותב מבקר הטלוויזיה, מורין ריאן. דוגמא בולטת לכך ניתן למצוא באחת הסצנות השנויות במחלוקת של העונה הראשונה: קטע בו נראה פיטר "אצבעון" בייליש מספק מונולוג מרשים, כשברקע שתי שפחות עסוקות בקביעת שיאי אוקטבות חדשים. "הסצנה הזאת מציגה לראשונה את בייליש כדמות כוחנית ומונעת תחושת נקם, בדרך שהיה קשה להציג בצורה אחרת".

סצנה זכורה נוספת מתרחשת כבר בתחילתה של העונה, כשדינאריז טארגאריין נמכרת על ידי אחיה לחאל דרוגו, מנהיג אכזרי של שבט נוודים רצחני, ועוברת אונס אכזרי בתור ספתח לחיי נישואים מאושרים. "זאת חברה של ימי הביניים, והיא מתנהלת לפי חוקים וכללים של אותם ימים. אנחנו חייבים להבין את זה כשאנחנו בוחנים אותה", אומר מרטין, שעוקב מקרוב אחרי תהליך יצירת הסדרה, "עם זאת אונס בליל החתונה היה מקובל בחברות רבות בעולם במשך מאות שנים. התפיסה המקובלת הייתה שבנישואים אין מושג כזה אונס. אל תבינו לא נכון, אני לא מגן על התופעה הזאת. אני גאה שהגענו לזמנים כאלה. אבל חשוב לזכור שאנחנו מתארים כאן חברה שבטית וברברית ולא את אמריקה של המאה ה-21".

אמיליה קלארק, שמגלמת את דינאריז בסדרה, תומכת גם היא בחשיבות של הסצנות האלימות: "בגלל שאנחנו מסתכלים על מה שקורה בעולם הזה בעיניים מודרניות, זה הרבה יותר מזעזע. אבל אם תנסו לנתק את עצמכם מהקודים החברתיים המפותחים של היום, ותסתכלו על הדרך שבה התייחסו לנשים בתקופת ימי הביניים, תגלו שיש הקבלה". אם חשבתם ששמעתם כבר כל הגדרה אפשרית לפמיניזם, ההסבר הבא של קלארק עשוי להפתיע אתכם: "אני חושבת שדינאריז היא דמות פמינסיטית להפליא. היא מצליחה להתגבר על ההשפלה של אחיה שממשש אותה רגע לפני המכירה, על העובדה שדרוגו מתייחס אליה בתחילת הדרך כמו אל שפחה, והופכת למנהיגה. בזמנים שבהם זוועות כאלה כלפי נשים היו מקובלות, זה ניצחון של ממש".

אין תמונה
זורמת אה? תיכף נקרא לדרקון שלי ונראה מי יזרום

"חשוב מאד להבדיל בין תיאור של שנאת נשים לאימוץ שלה", טוען מסלו, "יש משהו חייתי בעובדה שכל סצנות הסקס בסדרה מתבצעות כשהגבר לוקח את האישה מאחור. אבל חשוב לזכור שמדובר בעולם שבו תהילה של אדם נמדדת במידת האכזריות שלו והנשים שעומדים לרשותו. מבט מעמיק יותר על הסדרה מוביל למסקנה שהיא דווקא מעודדת סימפטיה כלפי דמויות נשיות שמצליחות להשתמש בנתונים האלה לטובתן".

הסצנה שבה המשרתת האישית של דינאריז מלמדת אותה כיצד לפתות את דרוגו מסמלת את השקפת העולם הזו בצורה הבולטת ביותר. "בסצנה הזאת דוריאה (המשרתת) ממש שואלת את דינאריז אם היא רוצה שיתייחסו אליה כשפחה. בסיומה מתרחשת הסצנה הרומנטית הכמעט יחידה בסדרה. זו שבה שני הצדדים מסתכלים זה לזו בעיניים. הרגע הזה מסמל את הפיכתה של דינאריז לדמות מרכזית".

ומה לגבי נהרות הדם והאלימות הפרועה של משחקי הכס? בניוף טוען שכאן בדיוק היא נבדלת מסדרות פנטזיה פופולריות האחרות: "אחד הדברים הראשונים שהסכמנו עליהם כשהצגנו את רעיון אימוץ הסדרה ל-HBO הוא שזה לא יהיה "שר הטבעות". זה לא קרב קלאסי בין הטוב לרע, כי רוב הדמויות צבועות באפור. זה עולם ברוטלי וקשוח, כלי הנשק שלו הם כאלה והקרבות שלו הם כאלה. האלימות חייבת להיראות אמיתית, פרועה כי הדמויות הן כאלה. אפילו אלו שנראות במבט ראשון כמתורבתות יותר, מכילות בתוכן את המאפיינים האלה".

הטלוויזיה החדשה מציגה: כיף מאצ'ואיסטי טהור

משחקי הכס מסמלת את אחד משיאי מהפכת הצפייה של השנים האחרונות. בעוד שבעבר אפוסים מורכבים הגיעו אוטומטית לקולנוע, הולכת הטלוויזיה והופכת ליעד המרכזי שלהן כיום. זמן המסך המורחב הרבה יותר, החופש להציג סצנות קשות ללא חשש, והאפשרות למתוח את הבאז על פני מספר עונות גדול, מפנים יוצרים אל מה שנחשב על לא מזמן למדיום המוגבל יותר מבין האפשרויות הקיימות. גם מפיקי ענק כמו סטיבן שפילברג מגלים בימים אלו שוב את המסך הקטן, ומפנים מיליונים רבים של דולרים לפרויקטים איכותיים במיוחד, כאלה שיועדו בעבר רק לקולנוע.

אין תמונה
אני רוצה גרבר מלכותי - ועכשיו

על הרקע הזה הפכו הרשתות בתשלום למקומות האיכותיים ביותר לגבר המזפזפ. סדרות גנגסטרים איכותיות כמו "הסופרנוס" ו-"אימפריית הפשע", סדרות של כיף מצ'ואיסטי טהור סטייל "הפמליה" ו-"קליפורניקיישן", וכעת גם פנטזיה שנראית כאילו נבנתה במיוחד למידותיו של הגבר הממוצע. זה שהיה רוצה לשכב עם כולן ולקרוע את המתנגדים במכות, אבל מעדיף שאחרים יעשו את העבודה בשבילו. כאן כל הפנטזיות מתגשמות, אף אחת לא יודעת להגיד לא והדם סמיך כמים. ועם זאת נדמה שדווקא במקרה של משחקי הכס הרעש גדול יותר.

"אני חושד שהסיבה המרכזית שהסדרה גוררת כל כך הרבה ביקורות על התוכן המיני שלה נובעת מכך שהיא מוגדרת כפנטזיה", טוען מסלו, "הסופרנוס הציגה סצנות אלימות מטרידות, כמו גם סקס מפורש ובוטה לא פחות מאשר במשחקי הכס, אבל היא מוגדרת דרמת גנגסטרים". להשוואה הזו אפשר להוסיף גם סדרות איכות מצליחות כמו "הסמויה" ו"אימפריית הפשע". אנשים מצפים מפנטזיה להישאר בתחום הקסמים והמסעות. הבעיה היא שמשחקי הכס היא פרועה, חולנית ובעייתית בדיוק כמו העולם האמיתי. פשוט צריך ללמוד התרגל אליה".

אש, דם ורוחות קרות

ביום ראשון הקרוב תצא העונה השנייה של משחקי הכס לדרך (בכורה בישראל ב-5.4 בשעה 22:00 בערוץ Yes Oh) ואם חשבתם שעד עכשיו היה פה סבוך, כדאי שתתחילו להתרגל למציאות החדשה. "מרבית העונה הראשונה עסקה בהכרת הדמויות ומה הן רוצות להשיג", אומר בניוף, "בעונה 2 תראו אותן מתחילות להגשים את הייעוד שלהן. דינאריז שהייתה ילדה צנומה, היא עכשיו לוחמת עם צבא ענק מאחוריה. ג'ון סנואו יוצא להתמודד עם המסתורין האפל שמאחורי החומה, אחיו, רוב, מוביל את צבא הצפון לקרב נקמה על מות אביו. וכמובן נחזור לראות מה קורה טיריון שנשלח לפקח מקרוב על המלך הצעיר ואמו. בעונה הזאת גם התושבים של ווסטרוז מתחילים להבין יותר יותר שכוחות על טבעיים באמת נמצאים בקרבתם. דברים שראינו רק בחטף עונה הראשונה".

אין תמונה
תראה זה טובטוב, אה סליחה, טיריון

העונה השנייה של משחקי הכס מתארת את עלילתו של הספר השני בסדרה של מרטין "התנגשות המלכים". כיאה ליהלום הנוצץ ביותר בכתר שלה, הגדילה HBO את תקציב העונה החדשה ב-15 אחוז לכמעט 70 מיליון דולרים. עלילת העונה תחל בעיצומה של מלחמה בין בית סטארק ובית לאניסטר. במעלה מלך ינסה ג'ופרי בארת'יאון להתרגל לכתר המלך, כשדודו, סטאניס, היורש החוקי לכתר, מתכנן את חזרתו מהגלות. מאחורי החומה הגדולה ינסו שומרי הלילה להילחם בפראים המאיימים עליה, כשג'ון סנואו יאלץ לראשונה לבצע בחירות קשות. בכל הזמן הזה ממשיכה דינאריז להתקדם עם צבא החלאסאר כדי להחזיר לעצמה את כס המלוכה.

הטריילרים לעונה החדשה מבטיחים אש, דם ורוחות קרות של מסתורין. כל מה שצריך כדי להפוך את החודשים הבאים שלכם לפרובקטיביים, מפתיעים ומרתקים. אצלנו האביב כבר עומד בפתח, אבל בווסטרוז החורף רק מתחיל.

תאכלו לב של סוס: גם נשים אוהבות את זה (נטע חוטר זועמת)

אז עכשיו "משחקי הכס" היא סדרה לגברים? נו באמת, תוציאו את עודפי הטסטוסטרון שלכם על "ספרטקוס", כי את "משחקי" תצטרכו לחלץ מבין ידיי הקרות והמתות. וברצינות, "סדרה לגברים"? גם מכאן אתם מדירים אותי? אולי גם תחליטו שאני צריכה לשבת בצד האחורי של האוטובוס? אה, בעצם, זה כבר בדרך. תיכף גם תנכסו לי את "הסמויה" ו"בוס" ותדונו אותי לנצח של ריראנז של "סקס והעיר".

אין תמונה
איזה חמוד, אני מקווה שהוא קרוב משפחה

אז תמותו, אבל קודם כל בואו נעשה סדר: אולי באמת גברים שצופים ב"משחקי הכס" מקבלים איזושהי תחושת עוצמה פרימאטית וחייתית שדוכאה על ידי שנים של עבודה משרדית בלבוש מלא ותחת אורות נאון מסרסים, אבל טראסט מי, גם אצלנו היא מעוררת לא מעט דברים. נד סטארק למשל. גם ג'יימי לאניסטר הוא פנטזיה לגיטימית, את חאל דרוגו אף אחת לא תזרוק מהמיטה ויש אפילו כמה קינקיות שבקטע של טיריון. ממתי עודף סקס זו בעיה? צריך להזכיר לכם שבימינו יש גם לא מעט נשים עם יוזר ב"יופורן" (לא אני)?

ואם אתם בכל זאת מתעקשים להתפלש בסטריאוטיפים מגדריים – אז "משחקי הכס" היא בכלל אופרת סבון אחת גדולה ויקרה. "שושלת טיודור" עם לב של סוס, אם תרצו. יש בה מלכים ונסיכות ומזימות. אגב, היו יותר סצנות של תככים בארמון מאשר של קרבות, צריך להזכיר לכם שאת המלחמה הגדולה והמצופה בפרק 9 הידוע לשמצה בכלל לא ראינו? היו אמנם כמה סצנות מאוד אלימות (הכתר המותך בראשן) אבל מכאן ועד לשווק אותה כפרק של "המסור"? הגזמתם. מתחת לפוליטיקה ולדרקונים, מדובר בדרמה משפחתית מורכבת. זה כבר נשמע לכם יותר נשי? שאני אזרוק פנימה גם האינטרו של "ימי חיינו"?    

אין תמונה
נו למה אתה דרעק? כולה ביקשתי שתקליט לי במקס

ובכלל, הדמויות המרתקות באמת בסדרה, כמו חאליסיי, קטלין סטארק וסרסיי, הן נשים. נשים מורכבות, טובות, רעות, אמהות. כשהעונה הראשונה מסתיימת, סרסיי היא הכח מאחורי ג'ופרי, קטלין היא השליטה האמיתית של ווינטרפל וחאליסי עומדת להשתלט על העולם בעזרת צבא דרקונים. אין יותר גירל פאוור מזה.

והכי חשוב - לפני ש"משחקי הכס" היא סדרה אלימה ומינית המתרחשת בימים שבהם גברים היו גברים, נשים היו בתולות בנות 14 והתנוחה היחידה שכולם הכירו הייתה דוגי - זאת קודם כל יצירת מופת עמוקה, מורכבת, אפלה ומבריקה. כל אלו, כמו שאני מקווה שאתם יודעים, ממש לא תלוי מגדר. ועכשיו תסלחו לי, אבל אני הולכת לשים לק ולראות "האנטומיה של גריי". 

>> גאון מטורף: הכירו את הארווי ויינשטיין - אחד היהודים החזקים בהוליווד