כבר כמה שנים טובות שאני כותב ומסקר רסלינג כאן ב-mako, ובזמן שמצאתי את עצמי כותב לא פעם על אושיות שונות מההווה והעבר (מבקי לינץ', דרך לקס לוגר, האנדרטייקר ועד "סטון קולד" סטיב אוסטין), יש שם אחד שכמעט תמיד חוזר על עצמו בכל סיפור מחדש.

אני מתכוון כמובן לוינסנט קנדי מקמהון – או בקיצור: וינס. צופי רסלינג אדוקים יודעים שיש רק וינס אחד בכל התעשייה, ולמרות העובדה שהיו אחרים שהותירו את חותמם בהיסטוריה של הענף עם השם הזה (כמו וינס רוסו לדוגמה), כשמישהו מדבר על היאבקות ומתייחס ל"וינס" אז הוא מתכוון אך ורק למקמהון, הבעלים של ה-WWE – וזה ממש לא במקרה.

וינס מקמהון הוא האדם שחולל את המהפכה הכי גדולה בענף והפך אותו למוצר שמוכר לכולנו. מקמהון הוא איש העסקים הממולח שלקח תופעה קטנה שפרחה בעיקר בתחנות טלוויזיה קטנות - והפיץ אותה בעולם כולו. כן, מקמהון הוא הגאון השיווקי שהביא לעולם את האלק הוגן, "דה רוק" וג'ון סינה.

מצד שני, אוהדי רסלינג רציניים יעידו שהגאונות הבלתי ניתנת לערעור של האדם הזה יכולה להשתוות אך לרמת הטירוף הבלתי מוסבר שלו ולכמות השערוריות שנקשרו לאורך השנים בשמו.

קן אנדרסון, מתאבק אמריקאי שהתפרסם תחת השם "מיסטר קנדי", התייחס בעבר לשיגעון הביזארי של וינס והביא את הדוגמה הטובה מכולן לשגעון אחרי שסיפר על הפעם ההיא שהוא ומתאבקים נוספים עשו את דרכם לעיראק לצורך מופע.

"זאת הייתה טיסה של 12 שעות. רוב האנשים היו מעולפים מהאלכוהול שהם שתו תוך כדי", נסכר אנדרסון. "90% מהאנשים ניסו לישון, ובינתיים, וינס, מיליארדר בן 65, הזדחל במעברים בחשאיות עם סוכריות קשות מתחת לזרוע שלו. הוא הסתתר מאחורי הכסאות ואז הציץ מעליהם בשביל לזרוק סוכריות על המתאבקים הישנים. כשהם התעוררו, הוא היה מתכופף חזרה והם לא הבינו מה נפל עליהם. הוא לא הפסיק לעשות את זה. זה היה די מטורלל".

עכשיו תראו, אכן מדובר בסיפור יוצא דופן, שמלמד משהו על האופי של מקמהון, אבל אם תשאלו אותי, הטירוף שלו הרבה יותר עמוק מסתם מעשי קונדס ביזאריים.

View this post on Instagram

A post shared by Vincent Kennedy McMahon (@vincemcmahon_wwe) on

בריאיון לפודקאסט של "סטון קולד" סטיב אוסטין, תיאר מקמהון את הדבר שהכי מצחיק אותו בעולם – לדחוף אנשים לבריכות שחייה. המיליארדר המופרע תיאר בעונג רב כיצד הוא נהנה מהמבט המופתע של אנשים בעודם צוללים אל המים הקרים.

הגילוי הזה, מוזר ככל שיהיה, סיפק הצצה נדירה אל חוש ההומור יוצא הדופן של הטייקון האמריקאי, אבל הוא גם חשף דברים עמוקים הרבה יותר, ויש שיגידו שהחשיפה נתנה הצצה אל אופיו הקר והאכזרי של איש העסקים, שכן דחיפת אנשים לבריכה היא לא רק מעשה שובב ומשעשע - אלא גם מעשה אלים, סדיסטי, ואולי יותר מכל - אקט שמרמז על עוצמה ודומיננטיות – ואם יש משהו שווינס אהב יותר מכל הוא להיות דומיננטי, בעיקר על אחרים. 

מילד בעייתי למיליארדר חסר פשרות

סיפור עלייתו של וינס מקמהון לפסגת עולם ההיאבקות המקצועית הוא ארוך ומורכב. למעשה, כנראה שאפשר לכתוב עליו ספר שלם. למרות זאת, לכל אורך חייו אפשר היה לראות סממנים לאופי הלא מתפשר (ויש שיאמרו אלים) שלו - אשר הוביל אותו להיות מספר 1 בתחומו.

הוא נולד ב-24 באוגוסט 1945 בעיירה פיינהורסט שבצפון קרוליינה לוויקטוריה אסקיו. אביו נפרד מאמו כשווינס היה תינוק, ועזב את הבית עם אחיו הגדול. דמויות שונות מילאו את תפקיד האב בחייו של וינס הקטן – כשהבולט ביניהם היה חשמלאי בשם ליאו לופטון.

אותו לופטון הותיר את חותמו על וינס תרתי משמע, שכן הייתה לו נטייה להכות אותו בכל פעם שזה היה מתחצף אליו. בשנת 2001, מקמהון העניק ריאיון נדיר למגזין פלייבוי ובו חשף את תחושותיו האמיתיות כלפי אביו החורג: "זה מצער אותי שהוא מת לפני שהייתה לי ההזדמנות להרוג אותו. הייתי נהנה מזה", סיפר אז בקרירות אופיינית. 

וכך, האלימות הפכה לחלק בלתי נפרד מחייו של וינס בגיל ההתבגרות, ואנשים שהכירו אות בזמנו הגדירו אותו כ"חוליגן קטן". על פי הדיווחים, הוא נהג לערוך קרבות רחוב ולהתקוטט עם חיילי מארינס, ובנוסף, הרזומה שלו כלל גם גניבת מכוניות, מכירת מונשיין (אלכוהול לא מפוקח), ותקופה קצרה בפנימייה צבאית, ממנה סולק בבושת פנים, לא לפני שהחליט ללכת ולחפש את אביו הביולוגי – וינסנט ג'יימס מקמהון.

אביו הביולוגי של וינס היה מוכר ברחבי מדינת ניו יורק בזכות פועלו בענף הרסלינג. הוא היה הבעלים של ארגון ה-WWWF שפעל בעיקר בצפון-מזרח ארה"ב בתקופת הטריטוריות של ההיאבקות המקצועית.

עכשיו כן, אני רואה את הפרצופים שלכם שואלים מה זה בדיוק אומר "תקופת הטריטוריות"? אז אין ברירה אלא לערוך מבוא מהיר להיסטוריית הרסלינג. ככה בקטנה, אל תיבהלו.

באמצע שנות ה-80'  ארגוני ההיאבקות המקצועיים חולקו לאזורים שונים ברחבי צפון אמריקה; מארגון "סטמפיד" בקלגרי (קנדה), V-WCCW בדאלאס (טקסס) וה-NWA בקנזס סיטי (מיזורי).

לכל אזור היה את הארגון שלו, הכוכבים שלו, ומשבצת שידור בערוץ מקומי, ולא היה קיים דבר כזה שארגון מנסה להשתלט על אזור אחר. תחשבו על זה כמו על סוג של "קוד כבוד" בין אנשים שגדלו בתוך התעשייה וכלל ברזל שאסור לשבור. כך זה נמשך במשך עשרות שנים, והסטטוס קוו בין כל הארגונים נשמר עד לאמצע שנות ה-80' – אז וינס מקמהון, אדם שלא גדל בתעשיית ההיאבקות - החליט לשבור את כל הכלים והכללים.

כשווינס נכנס לעסקי ההיאבקות עם אביו, הוא רצה בתחילה להיות מתאבק, אך אביו לא אפשר לו זאת. למעשה, האב הדגיש שעל וינס להפריד את עצמו מכל הטאלנטים בזירה ולשמור מהם מרחק, וכך הוא הפך מהר מאוד לכרוז של הארגון., ומעט מאוחר יותר, הוא כבר הפך לקריין.

בשנת 1982, כשהוא בן 37, וינס רכש את הארגון מאביו כשנתיים טרם מותו – אבל לא לפני שהוא שכנע אותו לעשות שינוי קטן בשמו של הארגון - וכך למעשה נולד ה-WWF.

לאחר שקנה את השליטה על ה-WWF (לא ירש, קנה!), הוא פתח במלחמה חסרת מעצורים מול כל מתחריו. באמצע שנות ה-80 הוא פשט על כל ארגוני ההיאבקות בארה"ב וקנדה, וקנה את הכוכבים הגדולים ביותר עם חוזי העסקה שמנים מאוד.

זה התחיל עם כוכב ה-GCW האלק הוגאן, עבר לכוכב ה-ICW רנדי (מאצ'ו מאן) סאבג', והגיע עד לכוכב הMid-South Wrestling טד דיביאסי. בהמשך הוא גם הביא את כוכב "סטמפיד" הקנדי ברט הארט.

מאוחר יותר, הוא כבר החל לקנות משבצות שידור בתחנות טלוויזיה שונות על מנת שיוכל לשדר בהן את מופעיו. לאחר מכן, הוא שיחרר את נשק יום הדין והפיק את הבייבי האולטימטיבי שלו - רסלמניה - מופע היאבקות מיוחד ששודר בתשלום נוסף (המודל שמוכר היום בתור Pay Per View, או PPV) ושילב בין קרבות שכללו את כל המתאבקים הפופולריים התקופה לצד כוכבים אחרים כמו מוחמד עלי וזמרת הפופ סינדי לאופר.

וכך, בעידן שבו שידורי הכבלים רק החלו להתהוות בארה"ב, מקמהון זיהה את השינוי המהותי שעתיד להתרחש על הרגלי הצפייה של תושבי ארה"ב, וידע שארגוני ההיאבקות היחידים שיישרדו את המעבר לשידורי הרשתות יהיו אלו שיבססו את עצמם בזירה הלאומית והבינלאומית – וכן, הוא דאג שה-WWF יהיה בין היחידים לעשות זאת.

כולם למים

כתוצאה מהמהלך הקר והמחושב שלו, לא מעט ארגוני היאבקות נסגרו, ובאופן טבעי הוא מצא את עצמו על הכוונת של לא מעט אנשים. מעשיו נחשבו לכל כך שערורייתיים עבור אנשים מן התחום, שהוא החל לקבל איומים קשים על חייו, רובם משועלים ותיקים בתעשייה.

ג'ים רוס, אחד מאושיות הרסלינג המכובדות והוותיקות בהיסטוריה, כתב בספרו WWE Unscripted כיצד אמרגני היאבקות שקלו לירות למוות במקמהון – אך מעולם לא עשו זאת.

למעשה, אפילו וינס הודה שאם אביו היה יודע מה הוא עתיד לעשות, הוא בחיים לא היה מוכר לו את השליטה על הארגון. למעשה, וינס לא סתם ביסס את הדומיננטיות שלו בעולם הרסלינג – הוא חטף אותה בעצמה והפך את עצמו לאלוהים והשטן של עולם ההיאבקות.

סוף דבר: וינסנט קנדי מקמהון גדל מחוץ לתעשיית ההיאבקות והתחנך בבית שבו דומיננטיות מתבססת באמצעות כוח. הוא התעלם מהקוד האתי של המתאבקים הוותיקים, השמיד את כל מה שאחרים בנו לפניו, והקים על ההריסות את האימפריה שלו – אימפריה ששולטת עד היום בשוק ההיאבקות העולמי ללא כל תחרות.

מקמהון הפך מילד בעייתי לאם חד-הורית למיליארדר חסר פשרות ומעצורים. מאדם שלא התחנך בתעשייה, הוא הפך לאלוהים והשטן שלה, ולמרות זאת, נראה שאם תשאלו אותו כל שאלה הקשורה למסלול אליו הלכו חייו, הוא כנראה יגיד לכם שכל מה שהוא עשה זה בסך הכל לדחוף את כולם לבריכת השחייה.