המקום: אולם אירועים גדול בראשון לציון. האירוע: חגיגות בר המצווה של נער צעיר שעלה למצוות רגע לפני ערב ראש השנה. מאות מוזמנים התייצבו במקום, האווירה הייתה חגיגית ושמחה, והאורחים רקדו ונהנו מכל רגע. אחרי כמה דקות, חלק מהם הבחינו לפתע דרך מסך העשן והזיקוקים כי בעמדת הדי.ג'יי עומד לו עם הידיים באוויר לא פחות ולא יותר מאשר נתי חדד, האסיר לשעבר שסיפורו הסעיר את ישראל ותאילנד במשך שבועות ארוכים.
"אורחים רבים ניגשו אלי במהלך האירוע, עשו איתי סלפי, חיבקו, תמכו ועודדו. אחרים נזכרו איך עזרתי להם בשעה שהיו זקוקים לטיפול רפואי במהלך הטיול שלהם בקוסומוי", משחזר חדד את האירוע בשיחה מיוחדת עם mako מבית משפחתו בטבריה. "זה חימם לי את הלב שאנשים לא שכחו את הטוב שעשיתי להם. זה מילא אותי באושר".
10 חודשים לאחר שהשתחרר מהכלא הישראלי ולאחר שריצה שלוש שנות מאסר באחד מבתי הכלא הכי ידועים לשמצה בתאילנד, נראה שנתי חדד סוף סוף מגלה את החיים החדשים מאחורי הסורגים - הפעם בצד הנכון. הרחק מהחומות וגדרות התיל הוא מתחיל להתאושש ולהתחזק נפשית ופיזית. "בכלא בקוסומוי הייתי שלד, כמו מקל מטאטא. פה בכלא בישראל יש אוכל גורמה לעומת מה שקורה שם. אמא שלי, שתהיה בריאה, מבשלת ומאכילה אותי כל הזמן. עליתי במשקל ועכשיו אפילו התחלתי דיאטה כדי לשמור על איזון ולאכול בריא יותר", מספר חדד בחיוך.
אלא שמאז שחרורו לא תמיד החופש חייך לחדד בן ה-36, תושב טבריה ולוחם מג"ב לשעבר, שהיה עד לא מזמן אסיר ברישיון, ובשלב מסוים אף דרש להחזירו לכלא. "כאסיר ברישיון הייתי מוגבל מאוד בתנועות שלי. הייתה בת מצווה לאחיינית שלי ולא אישרו לי להשתתף בה. בגלל זה דרשתי משב"ס להחזיר אותי חזרה לכלא. הייתי מיואש לגמרי. לא מספיק שישבתי שלוש שנים בכלא בקוסומוי בלי שום סיבה אז עוד ממשיכים להתעלל בי בארץ?", מסביר חדד.
למרות זאת, לפני כמה שבועות ולאחר מאבק ממושך שלו ושל בני משפחתו, ממשלת תאילנד והמלך בראשה החליטו להעניק לו חנינה וכיום הוא יכול להסתובב חופשי וללא שום הגבלות. "בכירי הממשל והמשטרה בתאילנד ידעו שאני חף פשע ותפרו לי תיקים ככה סתם. איפה הם היו כל השנים? למה נתנו לי להירקב בכלא וכמעט לאבד את החיים שלי על דבר שלא עשיתי", זועם היום חדד. "הזעם שלי הוא גם כלפי מדינת ישראל שהפקירה אותי למרות שכולם ידעו שאני לא עבריין ושהצלתי חיי ישראליים רבים. עשו ממני פאבלו אסקובר, עד כדי כך. ברגע האמת כולם נעלמו ונתנו לי להילחם על חיי בכלא הגרוע בעולם. רק אחרי כמעט שנתיים, לאחר שניסיתי להתאבד, הם הוציאו מכתב רשמי שאני לא עבריין. אני שילמתי מחיר יקר מאוד ואני לא סולח לכל אלה שברגע האמת ברחו וזרקו אותי".
הרומן של נתי חדד עם תאילנד החל לפני כעשור לאחר שהוריו עברו להתגורר בקוסמוי והקימו בעיר בר ומסעדה שזכו להצלחה רבה בקרב המטיילים הישראלים. לפני כתשע שנים האם נורית הציעה לבנה להצטרף אליהם, וחדד, שבזמנו ניהל חברת הפקות, החליט לסגור את העסק, עבר לתאילנד ופתח פרק חדש בחייו. עיקר עיסוקו היה ארגון ערבי קריוקי במסעדה שהקימו הוריו.
זמן קצר לאחר מכן, כשהוריו מכרו את העסק המשפחתי מסיבות אישיות ועזבו את תאילנד, חדד החליט להישאר בקוסומוי. הוא קיבל מהם את כל ציוד ההגברה והמחשבים שנותרו לאחר הסגירה והחליט לצאת לדרך חדשה. הוא הקים בר-מסעדה משלו יחד עם עוד כמה שותפים ישראלים, ולאחר חילוקי דעות בינו לבינם חדד עזב את העסק והקים בר משלו.
"הפכתי למגה סלב בקרב הישראלים. כולם הכירו אותי ובאו לבר שניהלתי. במקביל הקמתי גם מרפאה שהעניקה טיפול רפואי ראשוני למטיילים ישראלים שלא היה להם ביטוח רפואי ונשארו חסרי אונים", נזכר חדד. "היו מתקשרים אלי מהשגרירות הישראלית לסייע לישראלים שהסתבכו באי והפכתי לשגריר הלא רשמי של מדינת ישראל. בהמשך כבר התנדבתי למשטרה המקומית ואימנתי את השוטרים בקרב מגע ובירי".
הכל השתנה מבחינתו של חדד לפני כחמש שנים, אז משטרת ישראל החלה לעקוב אחר ראש ארגון הפשע מהדרום, ניבי זגורי (שכיום מואשם בשלושה תיקי רצח), שנמלט בזמנו לסין והקפיד לבקר מדי פעם יחד עם בני משפחתו גם בתאילנד. באחד הימים בהם זגורי, אשתו וחבריו הגיעו לבלות בבר של חדד, לא הוא ולא נתי ידעו שהמשטרה נמצאת חזק על הזנב של העבריין מהדרום.
"אני, נתי חדד, לא קשור בכלל לעולם הפשע. לא ידעתי מי זה ניבי זגורי, ובאמצע הבילוי אחד הישראלים אמר לי 'תעשה גוגל ותראה מי נכנס לך לבר'. בדקתי והלסת נשמטה לי. חשכו עיני. למרות זאת, אני לא יכול לגרש אדם כזה או שום אדם אחר שבא לאכול אצלי - גם אם הוא עבריין. הבת של זגורי סבלה מדלקת באוזניים ודאגתי להביא לה מוקסיפן", נזכר חדד, "אני גם זוכר שבהמשך אשתו של ניבי, מיכל, ביקשה לעשות מופלטות במטבח כי בדיוק חגגנו את המימונה. זהו, זה מה שהיה, לאחר מכן הם הלכו ומאז לא ראיתי אותם".
אלא שביום למחרת, למרבה הפתעתו, קצין משטרה בכיר יצר קשר עם חדד וביקש ממנו מידע על זגורי. "הוא רצה מידע על ניבי והסברתי לו שאין לי כל קשר איתו פרט לכך שהוא בא לאכול אצלי בבר. הוא רצה שאהיה עד מדינה והסברתי לו שאין לי מושג מה הוא רוצה ממני אז הוא החליט לתפור לי תיק", טוען חדד ומספר שזה התחיל בהשתלת אקדח פלסטיק במרפאה שלו, ולאחר מכן כבר נטען שהפעיל את המרפאה ללא רופא וחילק תרופות בניגוד לחוק. הרופא שעבד במקום, כך לדבריו של חדד, ברח כשראה את השוטרים והכול תועד במצלמות האבטחה.
"הייתי בהלם שעצרו אותי ככה בלי שום סיבה והפכו אותי בתקשורת גם בארץ ובתאילנד למאפיונר ישראלי", מספר חדד. "לא האמנתי שזה קורה לי. משם נלקחתי לבית הכלא בקוסומוי ואת מה שעבר עלי שם ביום הראשון אני לא אשכח לעולם".
"מבחוץ הכלא שם נראה כמו גן עדן. יפה ופסטורלי עם עצי דקל ורחבת דשא. אבל רגע אחרי ששער הברזל נסגר מתחיל הגיהינום. הג'ונגל. ממש כמו גן חיות. זרקו אותי לתא אחד יחד עם עוד 55 אסירים שצעקו לי כמו אל קוף, סוג של קבלת פנים שעושים לכל אסיר", משחזר חדד, "מישהו צעק לי: 'יזרעאל מאפיה' אחרי שהם ראו אותי בטלוויזיה. אחרי זה נתנו לי שתי דקות מקלחת במי גשם עכורים והייתי צריך לשלם כדי להתקלח עוד כמה דקות. מי שלא עמד בזמנים, וזה קרה גם לי, חטף מכות רצח.
האוכל שם היה נוראי ובלתי אכיל. קערה עם מים דוחים וכמה חתיכות של עור עוף במקרה הטוב. לא הייתה לי מיטה והייתי צריך לשלם 1,000 דולר לאסיר אחר עבור ערסל מאולתר שהיה קשור מסדינים לסורגים. חשבתי שמדובר בטעות, ועוד יום או יומיים אלך הביתה. אבל זה לא קרה. הייתי בקרב הישרדות על החיים שלי", נזכר היום חדד.
לאחר שנשפט לשנה וחצי בתיק האקדח, היה ברור לחדד שהוא ישתחרר תוך זמן קצר, אבל לרשויות בתאילנד היו תכניות אחרות; הם החליטו להאשים אותו גם בתיק התרופות וניהול המרפאה ללא רופא ושלא כחוק, וכאן מבחינתו של חדד הגיעה נקודת המשבר הראשונה שבא החליט לשים קץ לחייו. "הייתי כבר עם רגל אחת בחוץ ואז תפרו לי תיק שנסגר. לקחתי טוש שחור וכתבתי על כל הגוף שלי מכתב התאבדות בו האשמתי את אותו קצין ואת מדינת ישראל שהפקירו אותי לגורלי ושאין טעם לחיי.
לקחתי כמה סדינים, קשרתי לעמוד ולחלון ותליתי את עצמי. כבר הכנתי את עצמי לעולם הבא. בשלב מסוים הסדינים נקרעו, הייתי תלוי באוויר ומאז אני לא זוכר כלום. פתאום מצאתי את עצמי בבית החולים כשרופא מקומי מקלל אותי, מרביץ לי וצועק עלי שאני מאפיונר ישראלי. אני באמת לא יודע איך נשארתי בחיים", הוא מספר היום בכאב.
שלוש שנים שרד חדד בכלא התאילנדי כשהוא נאבק על חפותו ומנסה להשיג כל מסמך או סרטון שיוכיחו שגורמים במשטרת ישראל ובתאילנד דאגו להפליל אותו ולהכניס אותו לכלא בגלל שסירב לשמש כעד מדינה נגד זגורי. אמו, נורית, ניהלה במקביל מאבק חסר פשרות בניסיון להעבירו ארצה, ולפני למעלה משנה, בסיוע משרד המשפטים והמשרד לביטחון פנים והשרים דאז איילת שקד וגלעד ארדן, חדד הועבר לרצות את המשך מאסרו בישראל.
איך היה היום הראשון שלך בכלא חרמון?
"פתאום יש לי חדר משלי, מקלחת עם מים חמים כמה שאני רוצה, מיטה נקייה ואוכל גורמה. כלא ברמה של בית מלון חמישה כוכבים לעומת הכלא בקוסומוי. היו חוגים, סדנאות ועברתי טיפול. הסוהרים והאסירים חיזקו אותי כל הזמן, תמכו בי, וחלקם נזכרו איך עזרתי לילדים שלהם בטיול בקוסומוי כשהיו זקוקים לעזרה רפואית או בירוקרטית".
מאז שחרורו חדד עוסק בהתנדבות בעזרה למשפחות נזקקות וקשישים, ובשבוע שעבר נסע לשפץ מהיסוד בית של משפחה שעלה באש בנוף הגליל. במקביל הוא מתקלט באירועים, כולל אירועים של בני נוער נזקקים, ודואג לכל מחסורם. "אני איש של נתינה ועושה הכול למען האחר. אימא שלי לימדה אותי תמיד לדאוג למי שצריך את העזרה שלי", מספר חדד.
בימים אלה הוא כותב ספר על החוויות שעבר בכלא התאילנדי, מתכוון להקים מעין האנגר ענק שישפץ ציוד יד שנייה שאזרחים יימסרו לו, ולאחר תיקון ושיפוץ אותו ציוד יועבר לנזקקים. בשאר היום הוא מסייע לאמו נורית שפתחה חנות בגדים בשוק בטבריה ("אישה שהיא מעצמה"), ובהמשך אפילו מתכוון לרוץ לכנסת ולהגיש תביעה בבית המשפט בהאג נגד ממשלת תאילנד. אם זה לא מספיק, לפרסנתו הוא עובד בהפקת אירועים, התקנת מצלמות אבטחה ואזעקות.
"באופן עקרוני, אחרי שקיבלתי חנינה, אני יכול לחזור לתאילנד אבל לא אחזור לשם לעולם. יש לי חומרים מסווגים על בכירים בממשל המקומי ובבוא היום אחשוף הכול וזה יגרום לרעידת אדמה", אומר חדד. "החלום הגדול באמת? בעוד חמש שנים אני רוצה להיות חבר כנסת ולתרום לציבור. אני יכול לעשות את זה הרבה יותר טוב מרבים אחרים".