"אני הכי טוב שיש, הכי טוב שהיה והכי טוב שאי פעם יהיה": מעטים הם האנשים שזוכים לכזאת הערכה בעולם הרסלינג כמו "ההיטמן", ברט הארט. מי שמוגדר עוד בימינו בתור אחד המתאבקים הטכניים הטובים ביותר שנכנסו לזירה. איש שקשה לשכוח. יודעים מה, איש שאי אפשר לשכוח.
עובדה, לא מעט סופרסטארים רבים בתעשייה מתייחסים אליו בתור מקור ההשראה שלהם בין חבלים; קורט אנגל סיפר שהוא נהג לצפות בקרבות שלו באובססיביות לפני שעשה את המעבר מענף ההיאבקות האולימפית לזירת ה-WWF; "סטון קולד" סטיב אוסטין טען שלצד שון מייקלס, הארט היה המתאבק הכי טוב שדרך אי פעם בזירה המרובעת; ואפילו האנדרטייקר צוטט בעבר כשאמר שעבודתו עם "ההיטמן" כללה את "חלק מהקרבות האהובים עליו בכל הזמנים".
רשימת התשבחות כמובן ממשיכה עוד ועוד, אז נעצור כאן, אבל חשוב להבין שעבור אדם שלא מעורה בהיאבקות, קשה לתאר את הגאונות האמיתית של הארט בזירה. אם בכל זאת ננסה להסביר, אז הנה כמה דוגמאות שיכולות להסביר את ההילה סביב המתאבק הקנדי המהולל – חלקן אף מדגישות את המורכבות האדירה שכלולה בעבודה כמתאבק כוכב.
דייב מלצר, עיתונאי שעוסק בסיקור היאבקות מקצועית כבר יותר מ-30 שנה, התייחס גם הוא אל יכולותיו של הארט בזירה, וטען שהוא "אחד הטובים בכל הזמנים" והוסיף כי "פסיכולוגיית הזירה שלו" היא בין הטובות ביותר בהיסטוריה (ואף השווה אותה לזו של ג'ייק "דה סנייק" רוברטס וריקי "דה דראגון" סטימבואוט).
עכשיו, בלי להיכנס בהגזמה לעובי הקורה, נקצר ונאמר שפסיכולוגיית זירה מתייחסת לאופן שבו מתאבקים בונים יחדיו את הקרבות שלהם – ולמעשה, את הסיפור שהם מספרים בין החבלים. ברוב המקרים, צופים אדוקים וממולחים עשויים להעריך את המהלכים של המתאבקים ואת האופן שבו הקרב יתנהל. מתאבקים עם פסיכולוגיית זירה מפותחת לעומת זאת - הם בלתי צפויים והמהנים ביותר לצפייה. הארט, שהיה חד כמו קלשון בזירה, ניחן ביכולת המופלאה להפתיע את הצופים בכל פעם מחדש כשהוא נכנס לזירה – אבל הגאונות שלו, תהיו בטוחים, היא עמוקה הרבה יותר מזה.
הארט הגיע אל ה-WWF באמצע שנות ה-80' מארגון ההיאבקות Stampede שהיה שייך לאביו, סטו הארט. כבוגר "מרתף העינויים" של אביו (חדר בו הארט האב נהג להעביר סמינרים לאתלטים שונים שכללו סשנים ארוכים של ריתוקים) - ברט היה אחד הסופרסטארים הקשוחים בארגון.
תחילת דרכו בארגון של וינס מקמהון הייתה רגועה יחסית, והוא בעיקר השתתף בקרבות זוגות יחד עם גיסו, ג'ים "דה אנביל" ניידהארט. למרות זאת, מפיקי הארגון לא הצליחו להתעלם מיכולתיו הטכניות. האגדה מספרת שבאחד הימים כשכבר היה חלק מה-WWF, הוא התבקש לערוך קרב עם מתאבק אלמוני שההנהלה סימנה הכוכב הבא של הארגון – קרב שלמעשה היה הצעד הראשון בדרך להפוך לכוכב הענק שהוא הפך להיות.
התסריטאי, הבמאי והשחקן הראשי
מעטים הם האנשים שמכירים או שמעו על הקרב של הארט מול טום מגי. למעשה, גם אם אתם עכברי היאבקות, סביר להניח שלא שמעתם על טום מגי – כוכב ההיאבקות שהיה אמור זה שיחליף את האלק הוגאן. הסיבה? הוא מעולם לא החליף את האלק הוגאן.
מגי השתתף במהלך תקופתו ב-WWF בסדרה של קרבות אפרוריים למדי, ולמרות זאת, הוא הפך לאגדה בזכות אותו קרב שלו מול הארט. קרב שהפך במרוצת השנים למיתוס עבור המוני מתאבקים מקצועיים.
מגי היה כל מה שווינס מקמהון חיפש בסופרסטארים שלו. הוא נולד בקנדה, למד אומנויות לחימה עד גיל 19 לפני שהפך למרים משקולות מקצועי. היה לו שיער ארוך ושופע, שרירים מפותחים ואפילו הציג יכולות לא רעות על המיקרופון. בשנת 1986, כבר ערך את הקרב הראשון שלו ב-WWF מול ברט הארט.
באותו קרב מיתולוגי מגי הציג יכולות פנומנליות בין החבלים ואחרי קרב מותח במיוחד - הוא הצליח להכניע לבסוף את הארט. על פי הדיווחים, מקמהון היה כל כך מרוצה מהשתלשלות הקרב שהוא צעק מאחורי הקלעים: "זה הולך להיות האלוף החדש שלנו!" – מאחורי אותם קלעים אגב, בזמן שמקמהון היה באקסטזה, התרחש סיפור אחר לגמרי.
על פי דייב מלצר, הקרב כולו היה "מעשה ידיו" של הארט, שלמעשה "סחב" את מגי לאורך כל הדרך. בריאיון לפודקאסט של המתאבק קולט קבאנה, מלצר גולל כיצד הארט בנה את כל הקרב סביב המהלכים היחידים שמגי ידע לבצע בזירה (שני תרגילים לכל היותר), ובסופו של דבר, התוצאה הייתה כל כך טובה, מפיקי התכנית סברו כי הם זיהו את הכוכב הבא שלהם.
"הם היו בטוחים שהם ראו את הסופרסטאר הבא של הארגון, כשבמציאות זה היה בעצם הבחור השני", סיפר מלצר. בסופו של דבר, מגי עזב את הארגון 4 שנים מאוחר יותר, שעה שהארט הפך לאחד האלופים המפורסמים ביותר בהיסטוריה. גם היום, הקרב שלו מול מגי מוגדר בעיני רבים בתור "הגביע הקדוש" של עולם הרסלינג.
אגב, זו ממש לא הפעם היחידה בה זקפו להארט קרדיט על כך שסחב מתאבק אחר בזירה. בשנת 1992, הוא חלק את הזירה עם דיווי בוי סמית' ("דה בריטיש בולדוג") בקרב על האליפות הבין-יבשתית במהלךל אירוע ה-Summerslam.
השניים התאבקו מול קהל של יותר מ-88 אלף איש באצטדיון וומבלי שהיה מלא עד אפס מקום. קרב שהפך לקלאסיקה נוספת של הארט ונתפס בתור אחת ההופעות הטובות ביותר (אם לא הטובה ביותר) של הבריטיש בולדוג. בסופו של דבר, הארט הפסיד את הקרב ומסר את חגורת האליפות למתאבק האנגלי לקול שאגות הקהל – אבל שוב, מאחורי הקלעים, כרגיל אצלו, הסיפור היה שונה לחלוטין.
באוטוביוגרפיה שלו, Hitman: My Real Life in the Cartoon World of Wrestling, תיאר הארט את התלות של סמית' בסמים באותה תקופה – והקרב שלו ב-Summerslam נערך באותו פרק זמן. לטענתו, המתאבק האנגלי נכנס לזירה תחת השפעת סמים, ולמרות שהקרב התחיל בצורה טובה יחסית, סמית' התקשה לשמור על הקצב בשלב די מוקדם של הקרב.
"במשך חצי שעה עשיתי הכל בזירה. אני קבעתי את המהלכים, ובעצם עשיתי הכל כדי שהוא יוכל לשמר את הכוח שלו בשביל הקאמבק בשלב הסופי של הקרב. כשהוא הרים אותי, הייתי כמו נוצה. כשהרמתי אותו, זה היה כמו להזיז מקרר", נזכר הארט שמגדיר מגדיר היום את הקרב מול סמית' בתור הקרב הכי טוב שלו בקריירה, דווקא בגלל שהוא היה צריך לעבוד כפליים ואף אחד לא שם לב לכך.
מלך הלבבות
הארט עזב את ה-WWF לבסוף בשנת 1997 ועבר לארגון ה-WCW, שם הוא התאבק עוד 4 שנים – לפני שפרש כתוצאה מסדרה של זעזועי מוח (המשמעותי ביותר ביניהם היה כתוצאה מבעיטה של המתאבק היהודי ביל גולדברג). למרות זאת, הוא נחשב עוד בימינו בתור דמות משמעותית בעולם ההיאבקות, ושש שנים אחרי פרישתו, הוא סוף סוףפ נכנס לאחרונה להיכל התהילה של ה-WWE.
בפברואר 2016, הארט זעזע את עולם ההיאבקות פעם נוספת, כשחשף בחשבון הפייסבוק שלו כי הוא אובחן עם סרטן הערמונית. הידיעה הותירה את המעריצים המומים, ורבים מהם סברו כי זמנו של "ההיטמן" הולך ואוזל. למרות זאת, כחודש מאוחר יותר, דווח שהמתאבק הקנדי ניצח את המחלה. בהמשך, הבהיר הארט כי הוא עבר ניתוח להסרת גרורות הסרטן מגופו ומבדיקות שנעשו לו לאחר מכן עלה כי לא נותר בגופו סימן למחלה.
מוקדם יותר השנה, הארט נכנס בשנית להיכל התהילה של ה-WWE, הפעם בזכות עבודתו בצמד ההיאבקות Hart Foundation, ובזמן נאומו, אחד הצופים התנפל עליו בזירה והצטער על זה מאוד). כיום, הארט ממשיך לערוך הופעות אורח במופעי היאבקות, כשהמשמעותית ביותר מביניהן הייתה במהלך אירוע של AEW – שם הוא קיבל את הכבוד לחשוף את חגורת אליפות העולם של הארגון. כבוד שמגיע כך נראה, למי שעונה בצורה מושלמת על התואר אלוף.