החוק הוא רק המלצה: הצצה אל השבט המסוכן בישראל

בעיצומו של מבצע משטרתי יוצא דופן בנגב, שבו פשטו 600 שוטרים - כולל יחידות מסתערבים, המשמר הלאומי ומג"ב - על שבט תראבין א-סאנע, הגיעה התשובה מהשטח. ביום שלישי לפנות בוקר, הצליח רעול פנים לחדור למגרש מכוניות בישוב היוקרתי להבים, להשליך בקבוקי תבערה ולהעלות באש חמישה כלי רכב. לוחמי האש מנעו בקושי נזק כבד יותר, אך המסר עבר: המשטרה נותרה חסרת אונים אל מול אנשי השבט.

במשטרה חושדים כי מדובר ב"תג מחיר" של אנשי השבט בתגובה לפשיטת הענק, אך המבוכה גדולה שבעתיים לנוכח העובדה שההצתה בוצעה "מתחת לאף" של הכוחות הרבים הפרוסים באזור. זוהי הפעם השנייה שמגרש המכוניות בלהבים מוצת בחודשים האחרונים, מה שמדגיש את תעוזת העבריינים.

"חברי השבט ממודרים מאוד ולא מפחדים בקלות", חושף גורם בכיר במשטרת ישראל. "הנאמנות שם היא מעל לכול. קשה לחדור לתוכם, לפצח אותם. אי אפשר להכניס סיכה פנימה ולתעד מה הם עושים. היו מקרים שהם כמעט רצחו מדובבים שהושתלו בתאים שלהם. הם חשדנים וערמומיים מאוד".

לדברי הגורם, חלק מבני השבט פועלים כשכירי חרב עבור ארגוני פשע יהודים מהמרכז, ומבצעים עבורם את "העבודות המלוכלכות". "הם מצפצפים על החוק. זה השבט הכי מסוכן בנגב ובטח בישראל. לא סתם נדרשו 600 שוטרים לפשוט על שבט שמונה פחות מאלפיים איש. רובם פועלים לפי ה'חאק אל ערב' (החוק הבדואי) ולא יהססו לרצוח שוטרים כנקמה".

הברחות רחפנים ומליציות בעזה

לשבט תראבין היסטוריה ארוכה של פשיעה חוצת גבולות. לפני הגעתם לשטח ישראל לפני עשרות שנים, שהה השבט במזרח סיני, שם המשטרה המצרית העדיפה להעלים עין מפעילותו. בשנות ה-80 וה-90 עסקו בני השבט בהברחות ענק של חשיש, מריחואנה, אלפי רובי קלצ'ניקוב וסחורות מסיני לישראל, תוך ניצול היעדר הגדר. הם אף היו מעורבים בהברחת נשים ממזרח אירופה למעגל הזנות, תוך התעללות קשה.

כיום, השבט פרוס בנקודות אסטרטגיות: מהנגב ועד חברון, ירדן וסעודיה. ברצועת עזה הקימו מאות מבני השבט מליציות חמושות שמהן חושש אפילו ארגון החמאס. בישראל, הם שדרגו את שיטות העבודה: הברחות הרואין באמצעות רחפנים, גביית דמי חסות מקבלנים ובעלי עסקים בדרום ובמרכז, וגניבות ציוד מכני הנדסי כבד. תעוזתם הגיעה לשיא כאשר עבריין מהשבט ששוחרר מבית המשפט, גנב מכונית מחניון בית המשפט עצמו כדי לחזור לביתו.

השבט עלה השבוע לכותרות בעקבות פשיטה אלימה על הישוב גבעות בר הסמוך. רעולי פנים חתכו את הגדר, הציתו רכבים וניפצו שמשות. תושבי הישוב זעמו: "אם המשטרה ידעה שהם יגיעו לנקום, למה לא היו סיורים? זה מחדל. באותה מידה הם יכלו לבצע טבח".

גם בתוך המשטרה נשמעת ביקורת חריפה על ניהול המבצע, שזכה לליווי תקשורתי צמוד מצד השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר. "במקום פשיטת פתע איכותית, השר ניהל ראיונות עוד לפני המבצע", טוען אחד השוטרים. "איבדנו את אפקט ההפתעה. חילקנו דוחות תנועה ומסרנו צווי הריסה משל היינו שוטרי תנועה, בעוד שהם היו מוכנים ומחוסנים. אני לא אתפלא אם יש להם מנהרות תת-קרקעיות וסליקים סודיים".

פיני בדש, ראש מועצת עומר לשעבר, מכיר את השבט מקרוב מאז שנות ה-2000, אז הוביל את העברתם מאזור עומר למיקומם הנוכחי. "הם לא פועלים ממניעים לאומניים", מסביר בדש, "הם מתפרנסים מעולם הפשע. הבעיה היא שאין הרתעה. בתי המשפט משחררים אותם מהר מאוד והם חוזרים לשטח. זו פנינת פשע שכולם נרדמו בה בשמירה".

בדש קורא לענישה מחמירה של שנות מאסר ארוכות על עבירות רכוש: "המשטרה עושה מה שהיא יכולה, אבל מערכת המשפט רכה. רק ענישה קשה תעצור את הפשע שהם מייצאים החוצה".

קצין מודיעין לשעבר מסכם בטון פסימי: "מצור לא יפתור את הבעיה. המשטרה לא יכולה להחזיק מאות שוטרים שם לנצח. הפתרון הוא פשיטות פתע יומיומיות של יחידות מובחרות כמו ימ"מ ומסתערבים, בלי יחסי ציבור ובלי שטויות. רק ככה אפשר יהיה לפרק את קן הצרעות הזה".