זיו הגן על בחורה שהוטרדה ונרצח - רוצחיו עדיין מסתובבים חופשי: "במשטרה אומרים שאין ראיות"

ב-25 בפברואר 2004, בסביבות השעה 23:00, זיו גרצין רפאילוב בן ה-21, שיחק שש-בש עם חברו בבית אביו ברחוב אברהם אבינו בשכונה ד' בבאר שבע. בשלב מסוים גילו השניים כי נגמרו להם הסיגריות, וירדו לפיצוצייה במרכז "גילת" הסמוך כדי לקנות חפיסה.

"זיו במקור מירוחם. לאחר שההורים התגרשו הוא עבר למשך כחודש לגור עם אבא שלנו בבאר שבע ועבד באתר בנייה", משחזרת אחותו, אולגה, "הוא רצה לחסוך את שעת הנסיעה בבוקר מירוחם והחליט לישון אצל אבא". בתוך הפיצוצייה הבחין רפאילוב בצעיר כבן 18 המטריד בחורה שנכנסה למקום ומפגין כלפיה התנהגות מאיימת. "הבנתי שזה הציק לאחי, שהוא ראה שהיא חשה אי-נוחות ומאוימת מהסיטואציה, ולכן הוא התערב למענה, הגן עליה וביקש ממנו שיפסיק", מספרת אולגה.

רפאילוב פנה אל הצעיר ואמר לו: "תשחרר אחי, היא לא זורמת איתך. עזוב אותה בשקט". אלא שהמטרידן הצעיר לא אהב את ההערה והחליט לסגור איתו חשבון: "בוא תהיה גבר, צא החוצה", הטיח ברפאילוב. רפאילוב יצא אל מחוץ לפיצוצייה כדי ללבן עמו את הדברים, אך שם חיכתה לו מלכודת אכזרית. הצעיר, בעל עבר פלילי, יחד עם שניים מחבריו, התנפלו עליו בברוטליות וביצעו בו לינץ'. במהלך התקיפה שלף אחד מהם סכין ודקר אותו בין הצלעות ללב, בעוד האחרים מטיחים בראשו חפץ כבד - ככל כנראה פטיש או לבנה - ונמלטים מהמקום.

רפאילוב נפצע באורח אנוש ומת מפצעיו בבית החולים. הרוצח וחבריו ירדו למחתרת, אך נעצרו כעבור מספר שעות על ידי שוטרי תחנת באר שבע. "גרתי אז קרוב לזירת הרצח, ושמעתי אמבולנסים שטסים למקום. לא קישרתי לרגע שזה קשור לאחי", משתפת אולגה בכאב, "אני וזיו היינו חברים טובים מאוד, והרצח שלו הותיר בי צלקת עמוקה בלב עד היום. לאורך כל השנים עשיתי חקירה פרטית מעמיקה כדי להבין מי רצח אותו וגיליתי המון ממצאים, אבל הבעיה היא שהחקירה נקלעה למבוי סתום והרוצחים שלו מסתובבים חופשי".

שלושת החשודים שהיו עצורים במשך כמה ימים שוחררו לבסוף מחוסר ראיות, לאחר שהחוקרים לא הצליחו לבסס נגדם חשד משפטי מספק. עדי ראייה לרצח, שחששו לחייהם, נמנעו מלספר לחוקרים מה אירע באותן שניות גורליות, ופשוט נעלמו והתאדו מהשטח. גם עדויות שנגבו מאנשים שהיו בפיצוצייה לא הובילו לפריצת דרך.

תיק פתוח

"קצין משטרה שיתף אותי שהם יודעים שהרוצח של אחי וחבריו יושבים בכלא על עבירות אחרות, אבל אין ראיות נגדם בתיק הזה", חושפת אולגה, "הוא אמר לי שהם בטוחים שהם הרוצחים, אבל אין להם עד שיסכים להפליל אותם. אחי הגן על בחורה שהוטרדה על ידי עבריין ושילם על כך בחייו. הוא היה אדם מקסים, כל החיים היו לפניו, והוא תמיד עזר לחלשים ולקשישים. כעת הרוצחים שלו מסתובבים חופשי, ואף אחד לא יודע אם הם לא פגעו באנשים נוספים. הגעתי לעדים שהיו במקום ולא היו מוכנים להעיד במשטרה, ואני מנסה לאתר כעת את הבחורה שהייתה בקיוסק באותו ערב ואת שאר הנוכחים, כדי שזהותם תיחשף והאחראים יועמדו לדין".

בניסיון לפענח את התעלומה, הועבר התיק מתחנת באר שבע ליחידה המרכזית (ימ"ר) של מרחב הנגב. במהלך חקירתה העצמאית, הצליחה אולגה לאתר עד ראייה לרצח שתיאר בפניה את שארע, אך סירב לפנות למשטרה. "אני הייתי שם, אני יודע מי רצח את אחיך אבל אני לא יכול להעיד במשטרה", הסביר לה העד, "אני פוחד על החיים שלי. ירצחו אותי או את המשפחה שלי. מדובר בעבריין מסוכן, כל החבר'ה האלה אנשים מסוכנים".

לפני כמה שנים נפגשה אולגה עם קצין משטרה שחשף בפניה חלק מחומרי החקירה, אך הבנייה הראיתית נותרה תקועה. כעת, בחלוף יותר מ-22 שנה, היא מסרבת להרים ידיים: "אני עוד מקווה שהמשטרה תצליח להשיג ראיות נגד הרוצחים ולהעמיד אותם לדין. זה ייתן לנו קצת שקט ושלווה - לדעת שאותם רוצחים נתעבים יושבים בכלא ולא ממשיכים להסתובב חופשי".

גורם במשטרה אישר בשיחה עם mako כי התיק נותר פתוח ומטופל מעת לעת: "תיק הרצח נמצא בחקירה ומעולם לא נסגר. מדי פעם החוקרים מנסים לאתר ממצאים חדשים בניסיון לפענח אותו. יש תיקים שפוענחו גם כעבור 20 ו-30 שנה. כל תיק רצח נשאר תמיד פתוח".