על הפשעים של כנופיית SSQ דובר הרבה מאוד השבוע. עכשיו הגיע הזמן לדבר על הפושעים

א', נער תל אביבי בן 15, גנב בסוף נובמבר את אופניו של נער אחר שלומד איתו בבית הספר. מה שלא ידע א' הוא שהאופניים שייכים לחבר כנופיה – שאחד מראשיה שלח למחרת בבוקר הודעה לטלפונים של כל חבריה. תהרגו את הגנב, הוא כתב.

מאור (שם בדוי), מורה בבית הספר של השניים, מספר ש-א' לא הגיע באותו יום ללימודים. כשנעדר גם בימים הבאים, מאור בירר מה הסיפור ושמע על התסבוכת. הדבר הבא שגילה המורה היה שכל משפחתו של א' קמה ועזבה את הארץ. עשתה בבהילות את הסידורים הדרושים, ונמלטה לאוגנדה כדי להגן על א' מנקמתה של כנופיית SSQ.

בבית הספר השתיקו את הסיפור, והוא לא דווח למשטרה. זה היה אופייני להיתקלות עם חברי SSQ (ראשי תיבות של Shapira Squad, בתרגום מילולי "חבורת שכונת שפירא"); אף אחד לא רוצה להסתבך איתם. גם לא מי שגדל איתם באותה שכונה ויושב איתם באותה הכיתה.

"הם אף פעם לא אומרים לך 'אנחנו SSQ', אבל קל לזהות אותם", מספר מאור. "הם מסתובבים ביחד, נעצרים ביחד ולא מפחדים מאף אחד, בטח לא מהמשטרה. יש לי תלמידים שיוצאים ונכנסים מהכלא כל כמה חודשים, וזה פשוט לא מרתיע אותם".

כנופיית שפירא נחשפה לראשונה בנובמבר 2024 כאן ב-mako, בדיווח על עשרות בני נוער, רובם ילדי עובדים זרים, שזורעים אימה בדרום תל אביב כשהם חמושים בסכינים, אלות ואולרים. הפעילות של SSQ התרחבה מאז לאזורים אחרים בעיר ומחוץ לה, הסתעפה לכדי קשרים עם ארגוני פשיעה, והשבוע חזרה לכותרות בעקבות רצף של אירועי אלימות קשים: בערב יום הזיכרון, במסעדה בתל אביב, ביצעו נערים החשודים כחבריה שוד אלים. כעבור 48 שעות, בבוקר יום העצמאות, חברי SSQ דקרו על פי החשד שני נערים בני 14 ו-15 בצפון תל אביב. ביום שני השבוע ארבו כמה מחברי הכנופיה לילדה בת 12, תקפו אותה בלינץ' מאורגן, שברו את שיניה וגנבו את הטלפון שלה. הבוקר (חמישי) כבר דווח בתקשורת כי השר לביטחון פנים, איתמר בן גביר, ביקש את עזרת שב"כ מול הכנופיה.

יממה לפני תקיפתה של בת ה-12 נעצרו שתי נערות ממוצא פיליפיני, בנות 14 ו-16, בחשד שהקימו את מה שגורמי מודיעין במשטרה מגדירים "סניף של SSQ" בבית ים. שבמסגרתו ביצעו ניסיון שוד אלים של קטינים. "אחת מהן דרשה באיומים שניתן להן את האייפונים שלנו. כשסירבנו היא תקפה אותנו בבעיטות וריססה אותנו בגז פלפל", שחזר אחד הנערים בחקירתו. "בת ה-14 שנעצרה היא לגמרי ילדה באופי שלה", מספר מאור, שמלמד את החשודה. "מתנהגת כמו בכיתה ד', מאוד רגישה, מאוד ילדותית, ואני יודע שבפנים היא מתוקה, באמת. אבל היא נגררה. היא רואה מה החברה הגדולים עושים, והיא מחקה אותם".

שוטרי תחנת בת ים קיבלו רושם אחר לגמרי מהתלמידה של מאור ומחברתה. "הן התנהגו כמו עברייניות מנוסות, שתקו בחדר החקירות ופשוט לא ענו על שאלות. הן התעלמו מאיתנו או שיחקו אותה שהן לא מבינות על מה הן נחקרות", סיפר גורם במשטרה. "הן אימצו קודים של חיילים בארגוני פשע, שאצלם אסור לדבר עם שוטרים. לא נורמלי להיתקל בדבר כזה אצל ילדה בת 14".

מאור (שם בדוי), מורה שכמה מתלמידיו הם חברי הכנופיה: "הם אף פעם לא אומרים לך 'אנחנו SSQ', אבל קל לזהות אותם. הם מסתובבים ביחד ונעצרים ביחד. יש לי תלמידים שיוצאים ונכנסים מהכלא כל כמה חודשים, וזה לא מרתיע אותם"

גם בתקיפת הילדה בת ה-12 נעצרו השבוע שתי בנות 14 בחשד למעורבות באירוע. גם הן נחקרו, וגם הן לא אמרו מילה.

הגוררים והנגררים

SSQ היא תופעה יוצאת דופן במונחים ישראליים, ולא רק בגלל הגיל שבו צצים אצל חבריה וחברותיה מאפיינים עברייניים. באופן שמזוהה יותר עם תרבות הרחוב בארה"ב או ביפן, מדובר בכנופיה ממותגת – עם כינוי שאפשר לראות בכתובות גרפיטי ברחבי תל אביב, וגם עם חשבונות ברשתות החברתיות שבהם מתעדים חברי וחברות הכנופיה את עצמם ואת מעשי האלימות שלהם. השבוע, אולי בתגובה לרצף הדיווחים והמעצרים, נעלם מהרשת עמוד הטיקטוק של SSQ; בכתבה זו מופיעים צילומים של הכנופיה שהועלו לשם ללא טשטוש פנים, כמו בהתרסה. קבלו אותנו.

מי שמכירים אותם מקרוב, מהשכונה ומבית הספר, מספרים שרובם ילדים של פליטים מאריתריאה, וחלקם ילדי פליטים מסודאן ומהפיליפינים. תושבי שפירא כבר יודעים שהם לובשים בגדי ספורט ארוכים, לרוב חליפות נייקי שחורות עם קפוצ'ון על הראש. חלקם מגדלים רסטות, ואחרים מסתובבים עם בנדנה שחורה סביב הראש. הם מתניידים בקורקינטים חשמליים ששווים אלפי שקלים ומחזיקים אייפונים חדשים, לפחות שני מכשירים לכל אחד.

על פניו יש משהו מוזר בנערים שמחצינים את ההשתייכות שלהם לכנופיה מסוכנת, אבל העובדת הסוציאלית אורי הלוי – מנהלת מחלקת רווחה במרכז מסיל"ה של עיריית תל אביב-יפו, המטפל בין היתר בחסרי מעמד באוכלוסייה בסיכון, ובהם חברי SSQ – אומרת שזה חלק בלתי נפרד מהעניין. "הכנופיה הזו מייצרת שייכות, וכולם מחפשים שייכות", אומרת הלוי. "יש מי שמוצא את זה בספורט או בעבודה, ואצלם זאת הכנופיה. הם קודם כל חברים שמעלים טיקטוקים, רוקדים, שרים, שומעים מוזיקה. הם מייצרים קבוצה שהיא מעבר לפשיעה".

מדובר בערימה של חבר'ה או שיש שם גם היררכיה?
"יש. בגירים מגייסים נוער, והנוער מגייס את הקטינים. יש יותר מרכזיים, יש כאלה שהם צופים מהצד וכאלה שהם פעילים, כאלה שאוהבים להגיד שהם ב-SSQ וכאלה שהכנופיה מנסה לגייס והם עושים הכל כדי להישאר בחוץ".

ואז מה קורה?
"יש נערים שאישיותית יותר נגררים, וכאלה שכבר מאיימים עליהם להצטרף לכנופיה והם נמצאים בלופ שקשה להם לצאת ממנו".

יש כאלה שיוצאים?
"אני מכירה נערה שהייתה חלק מהכנופיה והייתה מעורבת בכמה קטטות ואירועים אלימים. אנחנו התערבנו והוצאנו אותה למסגרת חוץ ביתית, הרחקנו אותה מהחבורה הזו ועשינו איתה תהליך של טיפול. היה לה תיק במשטרה, וסגרו לה אותו. היום היא ואמא שלה מודות לנו מאוד על ההתערבות".

נער תל אביבי גנב את אופניו של נער מ-SSQ שלומד איתו בבית הספר, ולמחרת הורה אחד מראשי הכנופיה לחברים: תהרגו את הגנב. בתגובה קמה משפחתו של הנער ועזבה את הארץ. עשתה בבהילות את הסידורים הדרושים, ונמלטה לאוגנדה

כילדי מהגרים, מה הסטטוס של חברי הכנופיה במדינת ישראל?
"לאזרחים ישראלים יש תעודת זהות שהם מקבלים ברגע שהם נולדים. הילדים שאנחנו מדברות עליהם נולדים ללא זהות, כלומר הם רשומים במשרד הפנים בלי מספר מזהה, ובכל משרד ממשלתי – משרדי החינוך, הבריאות, הרווחה – הם רשומים אחרת. ועדיין, בגיל 3 הם נכנסים לגן, מקבלים חינוך ממלכתי, מתחפשים בפורים לחיילים ולשוטרים, וביום העצמאות מנפנפים בדגל ישראל. ואז הם גדלים, ומבינים שהמציאות הרבה יותר מורכבת. הם רואים את מצוקת החיים של ההורים שלהם, רואים את ההגבלה על דברים בסיסיים כמו לצאת מהארץ, ללמוד ולעבוד במקצוע מכובד".

הם לא יכולים לעבוד במקצוע שילמדו?
"בהיעדר תעודת זהות, אם הם רוצים ללמוד במוסד להשכלה גבוהה, הם צריכים לשלם כמו תיירים. זה פי כמה וכמה מהסכום שמשלם אזרח ישראלי. וגם אם הם לומדים מקצוע, הם לא רשאים לקבל תעודה עם תוקף רשמי מהמדינה".

מה הם כן יכולים לעשות?
"כמו ההורים שלהם, הם גדלים לעולם תעסוקתי מאוד מצומצם: עבודות פיזיות של שטיפת כלים, מטבחים וניקיון. הם גדלים בבתים שאין בהם בדרך כלל מערכת תמיכה, ואין להם גם משפחה מורחבת. ילד צריך שתהיה לו תמונת עתיד, הוא צריך לדמיין שהעולם פתוח בפניו, ואם הכל חסום, מה יש להם להפסיד? הם טרף קל".

מה את יכולה לספר על המפגש עם ההורים שלהם?
"זה מאוד משתנה. יש הורים שמאוד אכפת להם, כאלה שפונים אלינו ומבקשים עזרה עם הילד כי רואים שהוא מידרדר, ויש כאלה שלא מעורבים, שמרימים ידיים. בהגירה הרבה פעמים הסמכות ההורית נפגעת: הילדים הם דור שני, הם גדלו פה, הם דוברים את השפה, מכירים את התרבות. ההורים לא, והם נמצאים במצב מאוד בעייתי".

כאישה שעובדת עם הנערים האלה, את מפחדת?
"אני לא רק עובדת איתם אלא גם גרה בדרום תל אביב, ואני לא מפחדת ספציפית מהם. היום אנחנו יודעים שאלימות של בני הנוער יש גם בפתח תקווה, באשקלון ובטבריה. זה יכול לתפוס אותך בכל מקום. זה לא עניין פרטי של כנופיית שפירא".

אפקט ג'רושי

ברהה טעמה עלה ארצה מאריתראה לפני שני עשורים. כיום, כמי שמלמד בני נוער מהקהילה האריתראית ומתנדב בעמותת "תקווה חדשה" הפועלת למען הקהילה, יש בין חניכיו קטינים חברי SSQ. "מה שראינו השבוע זה רק קצה הקרחון של מה שהנערים האלה מסוגלים לעשות", אומר טעמה. "הכנופיה הזו רק הולכת וגדלה, כי הנערים מגייסים את האחים הקטנים שלהם. בינתיים ההורים שלהם עובדים מסביב לשעון ואין להם כלים וכוחות לעצור את הילדים, זה גדול עליהם. לצעירים האלה אין לאן להתפתח, הם לא יכולים להתגייס או ללמוד, והמדינה במקום לתת להם פתרונות סוגרת להם כל דרך אפשרית, עד שהפשע הוא הדלת היחידה שפתוחה בשבילם. הממשלה, משרד החינוך – מישהו צריך לקחת אחריות על הנערים האלה, אחרת יהיה מאוחר מדי. ואנחנו קרובים לשם".

רצף האירועים מגבה את הטענות של טעמה: ביולי 2023 תקפו חברי כנופיית SSQ את מורל וייס, מדריך בקהילת חוסים עם אוטיזם. באוגוסט 2024, בשדרות רוטשילד בתל אביב, דקרו תייר מצרפת שהתערב כשתקפו דר רחוב. התוקפים היו בני 13 ו-14, הדוקר רק בן 15; התייר נותר משותק ממותניו ומטה. ביוני אותה שנה שדדו ארבעה חברי SSQ באיומי סכין גבר שיצא לקניות ביפו. בספטמבר שדדו תושב שכונת שפירא שירד למכולת לקנות חלב, חודשיים לאחר מכן נעצר קטין בחשד להשתייכות לכנופיה ולמעורבות בשוד אלים בתל אביב, ובדצמבר יידו חברי הכנופיה אבנים לעבר נהג הסעות. במרץ 2025 ניפץ חבר SSQ חלון ראווה של פיצרייה בדרום תל אביב ואיים על הבעלים, "נ***ן ונדקור את כולם, אנחנו SSQ, אתה לא מכיר אותנו".

ברהה טעמה, שמלמד קטינים חברי SSQ: "הכנופיה הזו רק הולכת וגדלה, כי הנערים מגייסים את האחים הקטנים שלהם. בינתיים ההורים שלהם עובדים מסביב לשעון ואין להם כלים וכוחות לעצור את הילדים, זה גדול עליהם"

"הם התחילו את הקריירה שלהם בשבירת חלונות של עסקים כדי שישלמו להם דמי חסות או יתנו להם אוכל בחינם, אחר כך הקימו מחסומים בכניסות לרחובות בשכונות ושדדו נהגי מוניות, והמשיכו בגניבות ומעשי שוד של קורקינטים, אופניים חשמליים וטלפונים", מספר גורם במשטרה. "בשנה האחרונה הם התפשטו למרכז תל אביב ולצפונה, ואם לא נטפל בהם עכשיו, בעתיד הם יהיו מפלצות. מדובר בנערים שבשביל עשרה שקלים מסוגלים לרצוח, והם מתודלקים בתסכול. הם רואים את ילדי העשירים של תל אביב ורוצים להיות כמוהם".

אירוע שהעיד בבירור על הסלמת הפעילות של SSQ נרשם כבר לפני כשנה ברחוב בני אפרים בתל אביב, סמוך ללונה פארק. היחידה המרכזית במשטרת מחוז תל אביב עצרה אז לאור יום מספר עבריינים מארגון פשיעה שהיו על פי החשד בדרכם לחסל עבריין יריב. בין העצורים היו קטינים חברי SSQ שהשוטרים מצאו ברשותם אקדח טעון, שני אפודים נגד ירי, כפפות ומסכות פנים. במקרה הזה הצליחה המשטרה לבצע תרגילי חקירה שגרמו לכמה מחברי הכנופיה להפליל את חבריהם.

נדבך אחר של החיבור המטריד בין SSQ לארגוני הפשיעה נחשף ביולי 2025, כשאיסמעיל ג'רושי מחמולת ג'רושי הסגיר את עצמו לידי המשטרה וסיפר בין היתר כי היה "ממונה" על כנופיית שפירא והפעיל אותה במעשי שוד וסחיטה באיומים. "הם מתערבבים עם משפחות פשע, עושים בשבילם משימות בשביל כסף", אומר טעמה על הקשר של הכנופיה לחמולה מרמלה. "אין להם מה להפסיד, רק להרוויח קצת כסף".

אבל לא בכל אירועי התקיפה שדווח עליהם היה שוד. לפעמים מדובר באלימות נטו.
"הם עושים את זה בשביל תשומת לב. הם צריכים עזרה, הם צריכים שמישהו ייקח עליהם אחריות. בסופו של דבר הם ילדים, אף ילד לא נולד רע".

לפני כשנה נעצרו בתל אביב עבריינים שהיו על פי החשד בדרכם לחסל עבריין יריב, בהם קטינים חברי SSQ, כשברשותם אקדח טעון. בקיץ 2025 סיפר איסמעיל ג'רושי מחמולת ג'רושי, שהסגיר את עצמו לידי המשטרה, כי היה "ממונה" על הכנופיה

כמו טעמה והלוי, גם המורה מאור מזכיר שהתלמידים שלו הוסללו לשולי החברה. "אני חלילה לא מצדיק את ההתנהגות של התלמידה שנעצרה, אבל היא שומעת את המרמור של הגדולים, רואה שאנשים מתנהגים אליה בגזענות, והיא מתחילה להבין איפה היא חיה", הוא אומר. "הגעתי לעבודה שלי בתחושת שליחות מאוד גדולה, רציתי להשפיע על הנערים האלה, לעזור להם להתפתח, להראות שיש להם פה עתיד. אבל כמה אני יכול להמשיך להילחם כשאני יודע שאין להם? אני מנסה לדבר ללב שלהם, אומר להם שהם פוגעים במשפחות שלהם ושהם יכולים לבחור בחיים אחרים. חלקם קוראים לי גזען והולכים, אחרים מסתכלים עליי ואני רואה שהם מקשיבים לי, אבל הם לא מגיבים. הם משפילים מבט ושותקים".

אחד משלנו

השבוע העלתה השחקנית והמגישה רותם סלע לחשבון האינסטגרם שלה סרטון שבו נראים חברי SSQ תוקפים באלימות שני נערים בבית קפה בצפון תל אביב. "האלימות המזעזעת של הימים האחרונים לא נולדה במקרה, היא תוצאה של שנות הזנחה ארוכות ועצימת עיניים", כתבה סלע. "כשהאלימות פגעה רק בקהילות מסוימות, היה נוח לקרוא לזה 'בעיה של אחרים'. אבל אין דבר כזה 'אחרים'. יש מציאות אחת [...] והיא מתחת לבית של כולנו. כנופיות אלימות מסתובבות בלי פחד, בלי הרתעה. ילדים בני 15 ופחות דוקרים ורוצחים, וזה לא קורה במקרה: זה קורה כשאין אכיפה, כשאין מדיניות, כשאין לקיחת אחריות. ככה נראית אלימות כשמאפשרים לה לגדול היא מתחילה 'שם' ונגמרת אצלך בסלון. הסרטון הזה צולם בבית הקפה השכונתי שלי, המקום שבו אני יושבת עם הילדים שלי. הגיע הזמן להפסיק להתעלם. הגיע הזמן לדרוש אחריות ממי שאמור להגן עלינו. הגיע הזמן לדרוש ביטחון לכולם, בכל מקום".

אורי הלוי, עובדת סוציאלית שמטפלת בין היתר במשפחות חברי SSQ: "הכנופיה הזו מייצרת שייכות. הם קודם כל חברים שמעלים טיקטוקים, רוקדים, שרים, שומעים מוזיקה. הם מייצרים קבוצה שהיא מעבר לפשיעה"

הדברים של סלע מהדהדים מסרים דומים שהשמיעו השבוע תושבי תל אביב בכלי התקשורת, אלא שכמו כל תופעה פלילית, הפתרון לבעיית SSQ טמון הן במניעה והן באכיפה. ובעוד שהמורים והעובדים הסוציאליים מזהירים מפני הקושי למנוע את המעשים או לצמצם את המוטיבציה לאלימות, במשטרה מזהים בעיית אכיפה שהולכת וגדלה: על פי דוחות מודיעיניים, חברי הכנופיה חברו באחרונה לארגוני פשיעה יהודיים וערביים ומשמשים בהם שכירי חרב, מבצעים עבודות מלוכלכות כמו ירי לעבר עסקים שבעליהם מסרבים לשלם דמי חסות, או השלכת רימוני רסס והלם לעבר בתים פרטיים וחנויות. בתמורה הם מקבלים כמה אלפי שקלים – ובעיקר משדרגים את עצמם מכנופיית רחוב לארגון פשיעה בפני עצמו.

בתי הכלא, כפי שציין מאור, אינם מרתיעים את הכנופיה. אסירים וגורמים בשב"ס מספרים כי נערים שריצו את עונשם, או שמעצרם הוארך, השתדלו לא להתערבב עם אסירים ועצירים מחשש שהם משמשים מדובבים או משתפים פעולה עם שירות בתי הסוהר והמשטרה. "חברי SSQ שעברו אצלנו היו מכונסים בעצמם", מספר איש שב"ס. "הם לא הסכימו לעבור שיקום או להשתתף בחיי הכלא, היו כאלה שאפילו לא קמו לספירות ונשארו כל היום בתאים. קשה לחדור אליהם, אפילו ברמת המחשבה".

מה זה אומר?
"שניסינו לשקם אותם בכל מיני דרכים, אבל זכינו לכתף קרה, ליחס מזלזל. היו מקרים שהצוות ויתר והמשיך הלאה".

בסופו של דבר מסכימים גורמי האכיפה, הענישה, הרווחה והחינוך על דבר אחד: לנערים ולנערות של SSQ אין בית מלבד הכנופיה. כשמבינים את זה, מבינים גם את ההתנהלות שלהם – ברחוב, בחקירה וגם בכלא. "כנופיות נבנות על בסיס הזדהות והדרה מהחברה הכללית, שמקיאה אותך החוצה", אומרת ד"ר לימור יהודה, מרצה במכון לקרימינולוגיה בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית ובפקולטה לקרימינולוגיה במכללה האקדמית אשקלון. "כשאת לא מרגישה שייכת לקבוצה, את תצאי החוצה ותמצאי את הקבוצה שלך. וכדי להרגיש אהובה ושייכת – את תנהגי לפי הנורמות הקבוצתיות. גם אם הן עברייניות, תוקפניות ואכזריות".

מה לגבי החוק?
"בני נוער לא מצליחים להבין לגמרי את ההשלכות של מה שהם עושים, והם גם לא באמת מאמינים שייתפסו. תחושת הפחד והדאגה מגיעה רק אחרי ביצוע העבירה, ובגלל זה צריך להחמיר את הענישה כדי להרתיע. במצב הנוכחי הם משתחררים וחוזרים לאותה נקודה, לאותה קבוצה, ועדיין לא מבינים את המעשים ואת ההשלכות".

וזו גם הסיבה שהם מתעדים ומפרסמים את המעשים שלהם, כמו שעשו עד השבוע בטיקטוק?
"בבחירה שלהם לפרסם את העבירות יש ממד הצהרתי מאוד ברור: הם מצהירים על הנבדלות שלהם, על כעס ועל כוחניות במסגרת של מעמד שהם רוצים לבקש לעצמם. הם רוצים להרתיע, הם מראים לך שהם מסוגלים לנקום. באופן העמוק יותר זה מבטא את הנפרדות שלהם אחרי שהפכנו אותם לשוליים בעל כורחם".

ד"ר לימור יהודה, מרצה לקרימינולוגיה: "כשאת לא מרגישה שייכת לקבוצה, את תצאי החוצה ותמצאי את הקבוצה שלך. וכדי להרגיש אהובה ושייכת – את תנהגי לפי הנורמות הקבוצתיות. גם אם הן עברייניות, תוקפניות ואכזריות"

מקרה האופניים שנגנבו והמשפחה שנמלטה מעיד שהם פוגעים גם בקבוצות השווים שלהם, בבשר מבשרם.
"בכל קבוצה, לא משנה מה גודלה, יש כאלה שנמצאים בשוליים של השוליים. ככה מרגישה הכנופיה הזו ברמה הסובייקטיבית: היא חווה הדרה ושונות גם מהחברה הישראלית, וגם בתוך הקבוצה של עצמה. וכל מי שלא שייך לכנופיה הוא קורבן פוטנציאלי".

חבר SSQ שנעצר השמיע לאחרונה בחדר חקירות בדיוק את המסר הזה. "נאמנות וחברות אצלנו הן מעל לכל", אמר הנער. "לא כל אחד נכנס לכנופיה שלנו, יש סוג של מבחן קבלה שבו רואים איך אתה מבצע גניבות בשטח, וגם אז לא כל אחד מתקבל כי אנחנו לא סומכים על אף אחד. מי שהפלילו חברים שלנו בחקירות, והיו מעט מאוד כאלה, לא גרים יותר בשכונות שלנו בדרום תל אביב. חברים שלנו ישבו בגללם בכלא, שמנו עליהם איקסים כי הם הפרו את הקודים. בגלל זה גם אסור אצלנו לדבר בחקירות. מבחינתנו מי שמשתף פעולה עם המשטרה הוא בוגד, כל המשפחה שלו מסומנת ותשלם על זה. אז שותקים, נקודה".

איש משטרה ותיק מסכם: "הרבה שנים אני בחדרי חקירות, ונערים בדרך כלל נשברים מהר מאוד. אבל החבר'ה של SSQ? הם עשויים מפלדה יצוקה, כלום לא מזיז לנערים ולנערות האלה, מה גם שבתי המשפט מרחמים עליהם וגוזרים עליהם עונשים מגוחכים. אחרי שראיתי בעיניים איך מתנהגים היום נער בן 16 או ילדה בת 14 מהכנופיה הזאת, אני מפחד לחשוב מה יקרה כשהם יגדלו".