אני תל אביבי, עוד מעט כבר חמש שנים. עם תעודת תושב ותו חנייה והכל. זה אמנם לא נחשב לתל אביבי שורשי, אבל גם לפני לא בדיוק גרתי בפריפריה (אלא אם כן אתם מגדירים את יהוד כפריפריה). אני עובד במספר עבודות כדי לשלם משכנתא ולקיים את התא המשפחתי הקטן שלי. ונמאס לי להתגונן ולהרגיש לא בסדר בכל פעם שיש אזעקה של צבע אדום.
לכל סבב של הסלמה בדרום שמורכב ממעגל הקסמים המרושע של ירי => תגובה => תגובה לתגובה => תגובה הרסנית יותר => רגיעה קלה => ירי בודד => תגובה מדודה, וחוזר חלילה, מצטרף תמיד הריטואל הקבוע של הטיעונים השחוקים לפיהם תושבי תל אביב אדישים למתרחש בדרום, ושרק אם יפלו שם טילים הם יבינו את שגרת החיים האכזרית של תושבי שדרות ושכנותיה. בראיונות לתקשורת, וכמובן עוד הרבה יותר מזה בטוקבקים, מתקיים שיח ערני שאפילו מייחל שדבר כזה יקרה.
המצב מחורבן, אין ספק, ואני מבין את התסכול, אבל עד לאן אמורה להגיע ההזדהות? אני לא נהנה על חשבונכם, תושבי הדרום, בדיוק כפי שאתם לא סובלים כדי שאני לא אצטרך. העובדה שאני ממשיך לנהל את שגרת חיי לא אומרת שלא אכפת לי מאורח החיים הבלתי נסבל שלכם. האם תצמח למישהו מכם תועלת אם ייפול עלי טיל? במחשבה שנייה, אל תענו.
שיהיה ברור, אגב, שאני די משוכנע שאף אחד מכם לא באמת רוצה וממתין לכך שמישהו יפציץ את תל אביב או כל עיר אחרת במרכז, אבל לצערי הרב אתם נכנעים ומאמצים שוב ושוב את הלהג של הפוליטיקאים המקומיים והארציים, שיצרו בון-טון פופוליסטי מטומטם שהפך את תל אביב, ואם לדייק – את צפון תל אביב, לאויבת הציבור מספר 1.
במאמר מוסגר: אני לא זוכר שכשהיו פיגועים באוטובוסים במרכז תל אביב, או שכשתושבי גוש דן ישבו בחדרים האטומים עם מסכות אב"כ בתקופת מלחמת המפרץ, מישהו התלונן על כך שתושבי המדינה באזורים האחרים ממשיכים לחיות את חייהם כרגיל.
זהירות, הסלבס בדרך
נדמה לי שזה ברור שלא צריך לירות טיל על תל אביב כדי לגרום לשינוי מחשבתי בנוגע לתגובה בעזה. מספיק שקסאם אחד יתפוצץ אל תוך ריכוז אוכלוסייה או גן ילדים בעוטף עזה ויגרום לאבדות רבות בנפש.
הבעיה היא לא בתל אביב או בתל אביבים או בכל תושב אחר. את הטענות שלכם אתם צריכים להפנות לממשלה ולעומד בראשה – שלפי הסקרים הצבעתם ותמשיכו להצביע לו – על מנת שימגנו אתכם כראוי, שיגיבו בתקיפות שאינה משתמעת לשתי פנים ושיעשו איזושהי פעולה שלא מונעת משיקולים פוליטים אלא מתוך דאגה לטובתכם נטו.
עשו טובה, רדו מאיתנו, אנחנו לא אשמים בצרות שלכם. בכלל, יש לנו צרות משלנו. אמנם לא מחרפות נפש – אם כי נסו אתם למצוא חנייה במשך חצי שעה כשהשלפוחית שלכם לוחצת. בעצם, על מי אני עובד, מי מוצא חנייה בחצי שעה בתל אביב. ואני לא מדבר על בתי הקפה ההומים שבהם המחיר של אספרסו קצר גובל בשערורייה.
תהיו חזקים ותתכוננו לעוד מתקפה אחת בימים הקרובים. אני מתכוון כמובן למתקפת המפורסמים (התל אביבים) שעומדים לכבוש את המרחבים המוגנים בדרום ולכפות עליכם שירה ומצב רוח טוב תוך שהם ודאי יעלו תמונות לאינסטגרם. זה באמת עונש שאתם לא ראויים לו.