הנה דוגמאות מייצגות לכמה מהטוקבקים שנכתבו עלי בשבועות האחרונים ממש כאן:
"לך תחפש חיים ימפגררררררררר !!!!1 תיירגע ומהר חתייכת קנאיי מסריחח !!! אנחנו יכולות לטבוע אותך , אנחנו יכולו למצוא את הכתובת של הבית שלך ולזרוק עגבניות , אנחנו אפילו יכולות לדאוג שיפטרו אותך על הכתבהה הזאתיי ! אין גבוול למה שאנחנו יכולות לעשותתת !! הבליבריות יכולות לקרוע אותך ל-2 !! אז לפני שאני תובעת לך תתחת , אנחנו דורשות התנצלות וכתבה משופרת !!!!!!!!!! חחכה חכה מה יקרה לך .. תזכור תמילים שלי טוב טוב .. אתה מתעסק עם אחת , אתה מתעסק עם כולן ...כל כלב בא יומו !!!!!"
(בעקבות הטור על ג'סטין ביבר)
"זוהר ישראל אל תדאג, ה' ייקח אותך בקרוב במיתה משונה זה רק עניין של זמן..אבל לפני זה הוא יכה במשפחה שלך ואז לקינוח תהיה אתה...יימח שמך ושל כל השמאלנים!"
(בעקבות הטור על אחריותו של אלי ישי באסון הכרמל)
"על מי אתה מאיים יבן של זונה שמאלני מסריח אל תדאג אנחנו עוד נמצה עם כולכם את הדין בבוא היום יעלוב נפש!"
(בעקבות הטור על חרם האמנים על אריאל. שאגב, הייתי נגדו)
הייתם מצפים, אם כך, שאהיה יותר ממאושר מחוק הטוקבקיסטים שעבר השבוע בממשלה. לפי החוק החדש, ספקי האינטרנט יחויבו לחשוף את פרטיהם של מגיבים שהוציאו דיבה ונקטו בלשון הרע, כדי לאפשר הגשת תביעה נגדם. אולי אפילו חשבתם שארצה להחמיר אותו. אז זהו, שלא.
לפני הכל, זה מחמם את הלב לראות שנערות בנות 12, מתנחלים ומצביעי ש"ס חולקים את אותה מנטליות ואותו עולם דימויים וערכים. זה מראה כמה כור ההיתוך שהוא מדינת ישראל הצליח בפועלו. שנית, ואני יודע שאני די יורה לעצמי כאן ברגל: מי שקורא טוקבקים – מגיע לו.
ההתנגדות שלי לחוק הטובקיסטים לא נובעת מטהרת חופש הביטוי, שאין לי ספק שצריך שיהיו לו גבולות, למשל כשזה מגיע לפגיעה בצנעת הפרט. אבל לתחושתי עדיף לתת לטוקבקיסטים לפרוק את האגרסיות שלהם כאן למטה, מאשר לתעל אותן לאפיקים מעשיים יותר.
עזבו הוצאת לשון הרע, בעיניי יש בעיות חמורות הרבה יותר בטוקבקים. העילגות, שגיאות הכתיב והתחביר, הכשלים בהבנת הנקרא, הבורות והבערות שקיימים אצל רוב מכריע מהמגיבנים. זה רק מראה עד כמה מערכת החינוך שלנו הידרדרה ועד כמה החברה שלנו הקצינה (השימוש ב"שמאלני" ו"הומו" כקללות רווחות הוא רק אחד הסממנים). רוצים לצנזר תגובות? אל תפרסמו את מי שלא מסוגל לנסח שני משפטים קוהרנטיים ברצף ובעברית נכונה. ממילא, כשהדיונים של נציגי הציבור שלכם נראים גם ככה כמו טוקבק אחד ארוך (היי, מירי רגב), החוק הזה לא באמת יעשה שום שינוי.
ולסיום, פנייה נרגשת למגיבים: אנא, מעט מעוף, מעט מקוריות, מעט יצירתיות. אין לי בעיה עם עלבונות, אבל שיהיו ברמה. שיהיה מה להראות לאמא אחר כך.
ובעניין החתונה שבדרך
היינו ברבנות בשבוע שעבר, כי אין ברירה במדינה שכופה נישואים דתיים, והנה כמה דברים שעלו במהלך חמש השעות שבילינו שם:
לאחר הרישום הראשוני, הכלה המיועדת עוברת הדרכה שעיקרה ענייני טהרה (במילים אחרות למה זה רע-רע-רע לשכב בזמן מחזור ושבוע לאחר מכן). בין שאר הדברים שכל כלה צריכה לדעת: הימנעות ממין בזמן הנידה מחזקת את כוח הגברא. איך תדע האישה שהיא כבר לא טמאה? מספר ימים לאחר תום המחזור המשוער, עליה לעשות בדיקת "הפסק טהרה" - לאחר המקלחת עליה לקחת פיסת תחבושת לבנה, ללפף סביב אצבעה, ולהחדיר לנרתיק. במידה והיא יוצאת יבשה – האישה טהורה. במידה ולא, עליה לשים את התחבושת בשקית, וללכת איתה לרב על מנת שיבחן את ההפרשה ויברר מה טיבה (לא פורט כיצד).
לאחר ההדרכה הזו, מצטרף החתן לזוגתו להדרכה זוגית ("הדבר הכי חשוב בזוגיות זה השכינה, שימו לב שהחתן לא יתבלבל עם השכנה". הרבנית הגיעה עם בדיחות מהבית), שעיקרה, שוב, דיני טהרה. גם בשואה, אם לא ידעתם, טהרת המשפחה הייתה בראש מעייניהם של היהודים בגטאות, ברכבות ובמחנות העבודה. מסופר על ילדה שנסעה עם אמה ברכבת למחנות, וכשהרכבת האטה מעט דחפה האם את בתה מהרכבת וצעקה לה "כשתתחתני תזכרי שתי מילים: 'טהרת המשפחה'". עוד מסופר על יהודייה שהייתה חברה במחתרת הצרפתית בפריז בזמן מלחמת העולם השנייה, ובמשך שנתיים סיכנה את חייה כשחמקה מדי חודש למקווה ששכן בסמוך לגסטפו הגרמני שהיה מוקף אנשי אס.אס, כי הרי ידוע שעדיף למות נקי מלחיות מלוכלך.
סיפורי גבורה, אין מה לומר, ויקום האדם הציני שחושב שמדובר במעשיות שלא קרו באמת.
על הרישום, ההדרכות (ובהן חוברת הסבר והדיוידי "אהבה חדשה", חובה בכל בית) וסיום ההליך שילמנו 600 שקלים מופרזים ומחוצפים.
יצאתי עם הלם תרבות ומעט תחושת טומאה. אני הולך ללפף תחבושת סביב האצבע.