המהירות שבה הפכה ההפגנה בדרום תל אביב נגד תופעת המסתננים הזרים לפוגרומצ'יק, מבהילה. בעיקר מבהיל החשש שמדובר רק בתחילתו של מסע אלים ומוטרף שעלול לעלות בחיי אדם. או בחיים של סודני.
את הלגיטימציה לאלימות נתנו בלי בושה כמה פוליטיקאים ישראלים פופוליסטים וצעקנים. בגדול, זה היה מצעד הגאווה של ח"כ דני דנון, שמתהדר היום בתואר יו"ר תנועת "גירוש עכשיו", של ח"כ רונית תירוש, שרק לפני שתי דקות הייתה חברת אופוזיציה והנה מיהרה ליישר קו עם בני בריתה החדשים מהימין, ויותר מכל של ח"כ מירי רגב, שאמרה ש"המסתננים הם סרטן לחברה שלנו" והצהירה ש"נמשיך לעשות הפגנות כל יום, עד שאחרון הסודנים יחזור לסודן".
במילים אחרות, ח"כ רגב רוצה לנקות את ישראל מזרים (כן, אני מודע לאירוניה של לנקות את המדינה מאנשים שנוהגים לנקות את הבתים בה). רק לפני כמה ימים נתקלנו בפוליטיקאי יווני צועד ברחובות וצועק דברים דומים על הזרים במדינתו. דומני שהוא מנהיג המפלגה הניאו-נאצית שם.
חברי הכנסת, שהמשיכו את משנתו של שר הפנים אלי ישי, לא הסתפקו בהסתה נגד השוהים הלא חוקיים בישראל. הם הפנו את האש והמשיכו לתקוף גם את השמאלנים שמגישים בג"ץ. לא תאמינו, השמאל עדיין אשם בכל הדברים הנוראיים שקורים במדינה, וזאת למרות שהפעם האחרונה שהשמאל היה בשלטון הייתה לפני 12 שנים, ובמצטבר בקושי חמש שנים ב-35 השנים האחרונות.
טוב שיש לאן לתעל את האגרסיות
החברה הישראלית אלימה. היא אלימה עוד הרבה לפני החדירה ההמונית של הסודנים והאריתראים, אבל זה לא שראינו את דני דנון ומירי רגב צועדים בגאון בראש הפגנה נגד בני הנוער, למשל, וקוראים למגר אותם מקרבנו. אלא שעכשיו יש אפיק משותף, אויב זר, שניתן לתעל אליו את האגרסיות.
12 האנשים שנעצרו בסיום ההפגנה בת"א – חלקם היכו עובדים זרים, אחרים תקפו מכונית בה ישבו כמה אפריקאים – מתווספים ל-11 שנעצרו ע"י המשטרה במהלך השבוע – מהם 9 קטינים – בחשד שתקפו נתינים זרים מסודן ואריתריאה במספר מקרים שונים, כשהם משתמשים גם באלות ובגז פלפל.
את ליל הבדולח בגרמניה של שנות השלושים, שבו הותקפו יהודים ונופצו זגוגיות של מקומות מגוריהם ועבודתם, הקדים חוסר שביעות רצון בקרב ההנהגה מהקצב האיטי שבו התנהלה ההגירה היהודית מגרמניה, ומתהליך דחיקת היהודים החוצה משוק העבודה. מכאן נבע הצורך בהסלמת המדיניות האנטי-יהודית במדינה. מי שלא לומד מההיסטוריה סופו שיחזור עליה. ברגע שפוליטיקאים מאפשרים פתח לגיטימציה לאלימות כלפי זרים, ברגע שהפגנה מסתיימת בניפוץ שמשות ובהכאת אנשים חפים מפשע על בסיס צבע עורם – בקצב הזה, ליל הבדולח של תל אביב הוא רק שאלה של זמן.