הנה תרחיש לא בלתי דמיוני: בחודש הרמדאן קבוצת מתפללים פלסטינים הסתננו בניגוד להוראות למתחם אסור בתוך שטחי הקו הירוק, שבו יש קבר של שייח' קדוש. למרות הקריאות של כוחות הביטחון הישראלים, הם לא עצרו והמשיכו לתוך אתר התפילה. ללובשי המדים שלנו לא נותרה ברירה והם ירו לעבר הפולשים והרגו אחד מהם. מצה"ל נמסר כי מדובר באירוע שהתנהל לפי התקנות.
בימין - בעיקר הקיצוני - גינו את העבריינים, בירכו את החיילים והשוטרים על התגובה המהירה והפעולה היעילה, ואף הזהירו את שאר המתפללים הערבים לבל יקרה להם דבר דומה, כי "מי שפולש לשטח ישראלי ישלם על כך וייענש". הידיעה זכתה לכותרת משנית באחד מעמודי האמצע בעיתונים, ובתגובות באינטרנט הגולשים הצדיקו את צה"ל והתלהמו נגד ההתגרויות הפלסטיניות.
עד כאן הכל נשמע ודאי בגבולות הסביר. עכשיו תחליפו את המתפללים הערבים בחסידי ברסלב, ואת כוחות הביטחון בשוטרים פלסטינים. את פעילי הימין תשאירו, רק שגם הפעם הם מגנים ומזהירים את הצד השני. הגולשים, באופן מפתיע, עדיין מתלהמים נגד הפלסטינים.
דמגוגיה זולה? אולי. אבל אם הייתי ממש דמגוג, הייתי אומר שההרוג בתרחיש הדמיוני הוא אחיינו של אחד מבכירי הרשות, למשל סאיב עריקאת, ומכניס לו לפה משפט כמו "בן אחי נרצח ע"י מחבל במסווה של חייל ישראלי, רק משום שבמהלך החג הוא קם להתפלל".
את המחיר משלמים הפלסטינים
ועכשיו לעצם העניין: המוות של בן יוסף לבנת הוא טרגדיה למשפחה, ואין כאן חלילה שום זלזול בחיי אדם שנגמרו לריק. ושלא תהיה טעות: חייו של לבנת ז"ל נגמרו לריק. הוא לא מסר את נפשו על ארץ ישראל, למרות מה שאמרה דודתו, השרה לימור לבנת, אלא בעיקר סיכן לשווא את חייו, באופן שלא תרם למדינה ולא קידם שום רעיון ציוני.
זו הייתה פעולת שיטור נמהרת ופזיזה, אבל בטח שלא פעולת טרור או פיגוע כפי שמנסים להציג זאת בימין, ובוודאי שלא היה כאן טבח, כפי שאמר אחד מראשי המועצות בשומרון. עצם השימוש במילה "טבח" כדי לתאר את האירוע, הוא זילות של המונח הזה בהיסטוריה העולמית בכלל והיהודית בפרט.
ובתוך כל הכותרות המדממות, שוב נדחקו לפינה נחבאת אי שם בשולי הכתבות, פעילויות "תג מחיר" של המתנחלים נגד תושבים פלסטינים, בהן יידוי אבנים, הצתת מכוניות ועוד. ושוב התקשורת הישראלית משתפת פעולה ומקבלת עליה את המינוח המכובס הזה, "תג מחיר", במקום לקרוא לילד בשמו: עבריינות.
בתרחיש המדומה ההוא, אילו הפלסטינים היו מעזים להגיב באיזשהו אופן על הרג המתפללים הערבים, בממשלה היו לכל הפחות מחליטים על הטלת סגר על הכפרים מהם יצאו פעילויות "תג המחיר", ובצה"ל היו פותחים בסדרת מעצרים נגד הפושעים. בתרחיש האמיתי, השבאב היהודי הפרחחי ממשיך להסתובב חופשי ולהתנהג כאילו כולנו חייבים לו משהו, כאילו מותר לו הכל, כאילו בזכותו אנחנו כאן. ולמה שלא ירגיש כך אם רבניו מחדירים בו את האמונה הזו?
אבל מה אני מבין, אני סתם דמגוג.