חיסול מהיר, פתאומי ויעיל. כבר שנים רבות שארגוני ביון ברחבי העולם נוקטים בשיטה זו כדי להיפטר מחבר'ה לא רצויים – טרוריסט בכיר, מתנגד משטר או כל אחד אחר שהמדינה חפצה במותו. פעולת התנקשות כזו מטעם המדינה הורגת שתי ציפורים במכה אחת – היא מעלימה מהשטח את הברנש הבעייתי, ובו זמנית גם מעוררת פחד ואימה בקרב מבוקשים אחרים.
איך עושים את זה? במקרה של אוסמה בן לאדן, חיילי הקומנדו האמריקאיים עקבו אחריו במשך חודשים ולבסוף נחתו עם מסוקים סמוך לטירה בה שהה בפקיסטן וחיסלו אותו בקרב יריות, אבל ישנם מקרים בהם לא צריך יותר מאקדח עם משתיק קול או מכונית תופת רבת עוצמה כדי לבצע את העבודה כמו שצריך. לעיתים קרובות נדרש משהו קצת יותר מתוחכם ו"מעודן". כדי להוציא לפועל מבצע התנקשות מושלם, צריך קודם כל לאתר ולהגיע אל המבוקש, שמודע לכך שמחפשים אחריו ועושה מאמצים בכדי להתחמק מהרדאר של ארגוני הביון. שנית, החיסול צריך להיות ממוקד כדי לא לפגוע בחפים מפשע, אך קטלני מספיק כדי להבטיח את השמדת המטרה. כמובן, יש להיות גם חשאיים – כדי שיהיה אפשר להכחיש מעורבות במקרה של הסתבכות.
מבצעי החיסול הבאים הם מהמתוחכמים ביותר שאנחנו יודעים עליהם. הם מדגימים באופן מרשים כיצד ניתן להרוג מבוקשים וטרוריסטים בדרך אפקטיבית אך מקורית, קטלנית וגם יצירתית, ובעיקר – עם הרבה סטייל. אבל לפני שמתחילים, הערה אחת: מטבע הדברים, אין הרבה אינפורמציה רשמית לגבי מבצעים חשאיים מסוג זה, ולכן רוב המידע המפורט כאן מבוסס ברובו על פרסומים בכלי התקשורת ודיווחים שלא אומתו. בקיצור, זה לא אנחנו אמרנו. אבל זה בהחלט קרה:
חיסול "המהנדס", עזה 1996
מי נגד מי: השב"כ הישראלי מול יחיא עייאש, המכונה "המהנדס" – בכיר חמאס שהתמחה בהרכבת מטעני חבלה, והוציא לפועל מספר פיגועי התאבדות בישראל.
האמצעי: טלפון סלולרי ממולכד.
החיסול: לאחר מצוד ארוך, נפלה ההזדמנות בידי השב"כ להגיע ליחיא עייאש. לסוכני שירות הביטחון התברר שלהם ולעייאש יש מכר משותף: משתף פעולה ותיק שהוא במקרה קרוב משפחה של חבר ילדות של המהנדס. השב"כ "שכנע" את אותו משתף פעולה להעביר לעייאש מכשיר טלפון סלולרי, ובו – לטענת השב"כ – מכשיר ציטוט. מה שהם לא סיפרו לו הוא שבין רכיבי הטלפון טמונים גם 15 גרם של חומר נפץ תקני. המכשיר הגיע לעייאש, שבבוקר ה-5 בינואר 1996 קיבל את השיחה האחרונה בחייו. אנשי השב"כ שהאזינו לשיחה וידאו כי אכן מדובר ברב-המחבלים, ואז הפעילו את המטען. עייאש איבד את הראש, תרתי משמע, ומת במקום.
התגובות: אם אי פעם הטלת ספק בכך שטלפונים סלולריים מסכנים את הבריאות – ספר את זה ליחיא. חיסולו של המהנדס נכנס לרקורד כאחד החיסולים המתוחכמים שבוצעו על ידי ישראל ובכלל. עם זאת, התגובה של חמאס לא איחרה לבוא: עשרות בני אדם נהרגו בפיגועי הנקמה בחודשים שלאחר מכן.
מבצע "איזון שמיימי", סומליה, 2009
מי נגד מי: כוחות מיוחדים של הצבא וחיל הים האמריקאי מול סלאח עלי סלאח-נבחאן, פעיל אל-קאעידה קנייתי שהיה אחראי על פיגועים נגד מטרות ישראליות ואמריקאיות ברחבי אפריקה.
האמצעי: ירי צלפים ממסוק (ככל הנראה).
החיסול: ב-14 בספטמבר 2009 נסע נבחאן במכוניתו בעיר בראווה, דרומית למוגדישו, בירת סומליה. מה שנבחאן לא ידע הוא שכבר תקופה ארוכה יושבים לו על הזנב סוכנים מהמחלקה למבצעים מיוחדים של ה-CIA, וממתינים לשעת הכושר לחסלו. כאשר עצר נבחאן לאכול ארוחת בוקר, הגיחו מספר מסוקי AH-6 קטנים שהמריאו מכלי שיט בלב ים, ועליהם לוחמי הכוחות המיוחדים האמריקאיים. בתוך שניות חוררה מכוניתו של נבחאן, כנראה מירי צלפי הקומנדו שעל גבי המסוקים. הוא ועוד שלושה מאנשיו נהרגו במקום. שניות לאחר החיסול, נחת אחד המסוקים ליד המכונית ההרוסה, וממנה פרקו לוחמי הקומנדו הימי. הם העמיסו על המסוק את גופתו של נבחאן פלוס כמה שבויים, ונעלמו כלעומת שבאו.
התגובות: היתה זו מופת למשימת קומנדו כירורגית יעילה ומהירה, שלא גבתה קורבנות מיותרים והשיגה את כל מטרותיה. הפעולה היתה רק אחת מיני רבות במסגרת המלחמה הבינלאומית של ארצות הברית ברשת הטרור של אל-קאעידה.
חיסול מורנייה, דמשק, 2008
מי נגד מי: המוסד הישראלי (על פי פרסומים זרים) מול עימאד מורנייה, מספר שתיים בארגון חיזבאללה, שהוציא לפועל פיגועים כנגד מטרות ישראליות ובינלאומיות ופיקד על הלחימה מול צה"ל בלבנון.
האמצעי: מטען במשענת הראש ברכב.
החיסול: על פי דיווח בעיתון סאנדיי טיימס, בערב ה-12 בפברואר 2008 נכח מורנייה במסיבה בדמשק לציון יום השנה למהפכה האירנית. הוא לגם כוס משקה קל ושוחח עם מכריו, ללא כל חשש או חשד לגבי העתיד להתרחש. בסביבות עשר וחצי בלילה נפרד מורנייה ממארחיו וצעד החוצה. הוא נכנס למכוניתו, החל בנסיעה – והתפוצץ. משענת הראש במושב הנהג ככל הנראה הוחלפה מבעוד מועד במשענת ממולכדת, ייתכן – על פי פרסומים זרים כמובן – שעל ידי סוכני המוסד. המטען התפוצץ והרים לשמיים את המכונית ועמה בכיר החיזבאללה המפורסם.
התגובות: המודיעין המדויק שאפשר את איתור מורנייה והתחכום בביצוע ההתנקשות עצמה, הדהימה את חיזבאללה, אירן ואת העולם כולו. עם זאת, ישראל מעולם לא הודתה וגם לא הכחישה כי היא זו שביצעה את החיסול. נכון ליום זה, החיזבאללה ממשיך לאיים בכל פעם שיש לו הזדמנות בתגובת נגד שתרעיד את העולם הציוני.
"התנקשות המטרייה", לונדון, 1978
מי נגד מי: הק.ג.ב הרוסי מול גאורגי מארקוב, סופר בולגרי ומתנגד למשטר, ששהה בגלות בלונדון והשמיע ביקורת תכופה כנגד השלטון הקומוניסטי הפרו-סובייטי בבולגריה.
האמצעי: מטרייה מורעלת.
החיסול: ב-7 בספטמבר 1978 גאורגי מארקוב בסך הכל המתין בתחנת אוטובוס בלונדון, כאשר עובר אורח נושא מטרייה נתקל בו, התנצל ופנה לדרכו. כשהגיע לביתו, חש מארקוב בעקצוץ מוזר ברגלו – והניח שנדקר קלות מקצה המטרייה. אך לאחר שהכאב התגבר והפצע גדל, הוא החל לדאוג. באותו ערב כבר אושפז האינטלקטואל הבולגרי עם חום גבוה, ומת שלושה ימים לאחר מכן. רק בנתיחת הגופה התגלה הקליע הזעיר שנורה, כך הסתבר, מקצה רובה-מטרייה מתוחכם וננעץ ברגלו של מארקוב. הקליע הכיל את הרעל הקטלני ריצין; למארקוב לא היה כל סיכוי.
התגובות: ברית המועצות לא הודתה במעשה, אך עריקים מהק.ג.ב סיפרו שנים מאוחר יותר כי ארגון הביון הרוסי הוא שחיסל את מארקוב לבקשת בולגריה. זו לא היתה הפעם הראשונה ולא האחרונה שהסובייטים נקטו בשיטת המטריות המורעלות כדי לחסל את מבוקשיהם.
חיסול פתחי שקאקי, מלטה, 1995
שקאקי היה מייסדו ומנהיגו הבלתי מעורער של הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני. שקאקי חוסל במלטה על ידי סוכני מוסד, כך טוענים מקורות זרים, בסמוך למלון שבו הוא שהה. שקאקי נסע למלטה תחת זהות בדויה, והיה בדרכו לפגוש את מנהיג לוב, מועמר קדאפי, בתקווה לקבלת מימון לארגון. בדרכו חזרה למלון באמצע היום, אופנוע שעליו היו רכובים שני סוכני מוסד ביצע את החיסול כאשר ירו בו שני כדורים בראש ואחד בעורף. כפי הנראה, על האקדח שבו השתמשו היה מורכב משתיק קול וכן מתקן לקליטת תרמילי הכדורים. שני סוכני המוסד נטשו את האופנוע, שם פגש אותם סוכן שלישי שלקח אותם למרינה ומשם ללב ים. לפי הדיווחים הזרים, השלושה נמלטו בסירה מהירה ועלו על ספינה שממנה נוהל כל המבצע
חיסול אל מבחוח, דובאי, 2010
מחמוד אל מבחוח היה פעיל חמאס בכיר ומבוקש על ידי ישראל. בשנת 2010 חוסל אל מבחוח במלון בדובאי בידי סוכני מוסד לבושים בבגדי טניס, כך לפי טענות המשטרה המקומית והעיתונות הזרה. סרטי האבטחה של המלון תיעדו בכל רגע את החשודים במעשה, ותמונותיהם מיד הופצו בכל העולם. העובדה כי כולם נשאו דרכונים זרים הפכה לתקרית דיפלומטית של ממש, ובעקבותיה דווח על סילוקם של נציגי מוסד מבריטניה, מאירלנד ומאוסטרליה. לפי הדיווחים הזרים, סוכני המוסד הזריקו לאל-מבחוח חומר שמאלחש את השרירים וחנקו אותו בכרית. למרות החיסול המוצלח לכאורה, בפעולה השתמשו סוכני המוסד, לפי הדיווחים, בזהויות של ישראלים בעלי דרכונים כפולים, והדבר עורר סערה בישראל. כעת, כך נדמה, עשן הפרשייה התפוגג כמעט לחלוטין.