תמיד רציתי להיות מישהו בעולם. יש לי הרבה מה להביא לשולחן

הילי טולדנו היא אחת מכוכבות הרשת הכי מצליחות ואהובות כיום. היא מחזיקה במאות אלפי עוקבים ברשתות החברתיות (ובתואר טיקטוקרית השנה של makoz), מנהלת זוגיות נוצצת עם היוטיובר והגיימר המצליח עידן תלם (אינדה גיים) ולאחרונה גם לוהקה לפסטיגל – אבל מעטים מכירים את מצבה הרפואי המורכב.

בגיל 16 אובחנה בגופה פוליציטמיה ורה, מחלה שמתפרצת בדרך כלל סביב גיל 40, אבל אצלה זה קרה הרבה קודם לכן. פוליציטמיה ורה נחשבת לפוליציטמיה ראשונית, ובאופן נדיר יותר, עלולה להפוך בהמשך ללוקמיה חריפה. המחלה מתאפיינת בעייפות קיצונית ובכאבי ראש, ומצריכה מטולדנו לעשות בדיקות אחת לשלושה חודשים. "גילו לי את זה בצו הראשון. הגוף שלי מייצר יותר תאי דם אדומים, מה שיכול לגרום לחסימת עורקים, לא עלינו. יש למחלה הזו טיפולים מאוד אינטנסיביים, יותר מהטיפול שאני מקבלת היום, אבל בגלל שגילו לי את זה בגיל צעיר לא רצו להאכיל אותי בתרופות לארוחת הבוקר. זו מחלה נדירה ואני מקרה עוד יותר נדיר שלה, אבל ברוך השם אני בסדר, אני חיה ונושמת".

במה זה מתבטא?
"לחץ הדם שלי נורא נמוך, אני סובלת מעייפות כרונית כל הזמן כבר שנים. בהתחלה ההורים שלי חשבו שאני סתם אומרת את זה כדי להתחמק מדברים, וגם אני לא ידעתי לשים את האצבע על מה קורה לי. כשהרופא סיפר לי הוא שאל אותי, 'איך את עומדת?'. הייתי מתייבשת המון, גם היום אם אני לא שותה מספיק, אני יכולה להקיא 13 פעמים ביום. הגוף שלי נקרע, לא רצו לגייס אותי לצבא. רציתי קרבי וכיוונתי לשם, הייתי בכושר מטורף והרמתי משקלים כבדים, אבל המחלה שיבשה הכל. אחרי התעקשות, התגייסתי לתפקיד של עורכת סאונד בגלי צה"ל ובגלגלצ".

זה מסכן חיים?
"ברמה העקרונית, כן. קרישיות בדם זה לא משהו צפוי אבל אפשר לחיות עם זה, ואני חיה עם זה בסדר גמור".

את מקבלת טיפול תרופתי יום-יומי?
"כן, כל יום לפני שאני הולכת לישון. אבל שוב, יש מחלות גרועות יותר. אני אוכלת טוב, מתאמנת, רוקדת ושרה, הכל ממש בסדר".

איפה זה משפיע עלייך או מגביל אותך?
"כשהעייפות גוברת עליי. יש ימים שאני קמה והיום קצת גדול עליי, אבל יש לי פרופורציות, אני לוקחת כדור ביום והכל טוב. הטיפול במחלה הזאת מגיע לפעמים גם לכימותרפיה, אז אני ממש בסדר עם לקחת מדללי דם וללכת לרופא למעקב כל שלושה חודשים".

איך זה יכול להשפיע על העתיד שלך?
"אני לא יודעת ואני גם לא רוצה לגלות. אם אתעסק בזה ואכנס לרבדים העמוקים, זה נורא ידכא אותי, אז אני נמנעת. זו העבודה של הרופא להתעסק בזה ושהוא יגיד לי מה לעשות. כל עוד אני חיה ומסתובבת בעולם, הכל בסדר מבחינתי ואין תלונות. בשנה שעברה הופעתי בחצי מדינה שלוש הופעות ביום, והכל היה בסדר".

אם תטפלי בעצמך ותלכי למעקבים, תוכלי לחיות חיים רגילים עד 120?
"אני מקרה נדיר בתוך מחלה נדירה, אז אין באמת אמצעים לדעת יותר מדי מה יקרה. אולי ילמדו עליי, אבל כנראה אפשר לשרוד עם זה".

כמה פרויקט אינטנסיבי כמו הפסטיגל מלחיץ אותך בהקשר הזה?
"בכלל לא. אני שומרת על עצמי ושומרת על כושר, אני פעילה ואוהבת מאוד את מה שאני עושה. הפסטיגל היה החלום שלי ואני עומדת להגשים אותו, אז אין לי שום לחץ סביב זה".

פתחו קבוצה בפייסבוק וקראו לה "הילי תתאבדי"

טולדנו (25), במקור מאשקלון, החלה את דרכה בתעשייה לפני פחות משלוש שנים. את הגושפנקה הסופית להצלחה שלה היא קיבלה לאחרונה כשלוהקה לצד בן זוגה תלם לפסטיגל, החלום הראשון והגדול ביותר שלה בתחום.

"הייתי מעלה כל הזמן סרטונים לטיקטוק, אבל דווקא במלחמה משהו תפס. תקראי לזה אסקפיזם, זה היה משהו שאנשים היו צמאים לו וזה מה שפתח לי את הדלת", היא נזכרת. "הייתי ילדה שתמיד רצתה להיות מישהו בעולם, אבל לא היה ברור לאיזה כיוון אני אלך עם זה. אני מרגישה שיש לי הרבה מה להביא לשולחן, יש לי הרבה ערכים. אני מדברת לדור הצעיר שלא מקבל את התוכן הטוב ביותר בהכרח על ביטחון עצמי, על חרמות ובריונות ועל דיכאון, דברים שעברתי באופן אישי".

ספרי מה עברת.
"זה התחיל ביסודי, סבלתי מחרם במשך כמה שנים וגם בחטיבה סבלתי מבריונות, אפילו חריפה יותר. היו זורקים עליי אוכל, שרים לי שירים, היו מחכים לי בדלת והופכים לי את התיק. ילדים ירקו עליי, השתעלו עליי, היו ימים שהכיתה כולה החליטה שהיום לא מדברים עם הילי. זה גורר שאלות כמו 'למה זה מגיע לי?', 'למה רק אני?', 'למה זה קרה לי פעמיים, ולמה מהחברות הכי טובות שלי?'. אין לי באמת תשובות עד היום".

מה הדבר הכי קיצוני שקרה?
"סביב גיל 13 הייתה מישהי שפתחה קבוצה בפייסבוק עם תמונה של הפנים שלי ואיקס אדום עליהם. לקבוצה קראו 'הילי תתאבדי'. כמה שנים מאוחר יותר קיבלתי מאותה ילדה הודעה באינסטגרם, היא כתבה לי, 'אני זוכרת שעשיתי לך את זה ואני לא מאמינה על עצמי. אני מצטערת'. כתבתי לה שהכל בסדר ועבר אבל לא סלחתי, כי יש דברים שאי אפשר לסלוח עליהם. היום אני לוקחת את הסיפור שלי ומספרת אותו לבני נוער ולילדים, שהרבה מהם חווים את זה כרגע".

דאגת לפחות להסיר את הקבוצה?
"שכחתי מזה לגמרי עד שנתקלתי בזה שוב לפני כמה שנים. המוח מדחיק, ובגיל 20 פתאום עלו לי זיכרונות של דברים ששכחתי. בגלל שכבר הייתי בוגרת יותר, הבנתי את כובד הדבר של מה שחוויתי וכמה זה השפיע עליי. ילדה לא אמורה לשמוע שילדים אחרים רוצים שהיא תתאבד, אנשים לא צריכים לרצות שאני אמות. לא נראה לי שהקבוצה קיימת יותר, חיפשתי אותה כשבניתי את ההרצאה שלי ולא מצאתי, אז כנראה מישהו מחק אותה מתישהו".

כמה ההורים שלך היו מעורבים? בית הספר?
"בית הספר לא היה מעורב מלבד מורה אחת. ההורים שלי היו בתמונה, אבל הרחקתי אותם מזה. רציתי להיות חזקה ולהתמודד עם זה לבד. אני שונאת להתבכיין".

אני לא חושבת שזו ההגדרה של להתבכיין.
"נכון, אבל אלה דברים שאני מעכלת רק עכשיו, כשאני גדולה. אני זוכרת שלא הייתי ישנה בלילות במשך שנים, הייתי בדיכאון ולא הייתי מצליחה להירדם. הייתי הולכת לבית הספר, חוזרת הביתה, נכנסת למיטה ולא יוצאת עד היום למחרת. זה נחת עליי סביב כיתה ח', כשעברתי לכיתת מופ"ת. פתאום כולם היו חמודים כאלה ולא היה מי שיציק לי, ודווקא שם התחילו המחשבות והדיכאון".

דווקא כשנרגע סביבך?
"כן, הדברים חלחלו ופתאום התחלתי לשאול את עצמי, 'למה זה מגיע לי? למה עשו לי את זה? ומה החיים האלה שווים אם זה מה שאני חווה?'".

היו מחשבות אובדניות?
"כן. לא עשיתי שום דבר לגבי זה, אבל זה היה שם".

מתי התחלת להרגיש שינוי?
"בתחילת כיתה י'. הכרחתי את עצמי לצאת מהבית, נרשמתי לכל מחויבות אישית אפשרית, לכל התנדבות, נרשמתי למש"צים, למד"א, למד"צים בפיזיקה. פתחתי יוטיוב וקראתי על איך אפשר לצאת מדיכאון, ופשוט לימדתי את עצמי. הבנתי איך אני צריכה לדבר לעצמי ואיזה אמירות אני צריכה להוציא מהחיים שלי, כי הייתי אומרת הרבה דברים כמו, 'בא לי להתאבד', 'איזה מכוערת אני', אמירות שליליות שאת לא אמורה להגיד על עצמך. בשלב הזה התחילו להיות לי חיים, הייתי מחוץ למיטה אחרי שנים וזה בנה לי ביטחון אחר, של להיות בסדר עם עצמי, גם אם אני לבד. ככל שהייתי ביותר פעילויות, ככה התחככתי ביותר אנשים מכל מיני מקומות והתחלתי לפתח חברויות גם מחוץ לבית הספר. בפעם הראשונה מצאתי את הפינה שלי".

דיברת עם החברה הכי טובה שעשתה עלייך חרם?
"לא".

מעניין אותך לסגור איתה מעגל?
"לא. גם היום מעגל החברים שלי לא ענק, אבל הוא מדויק. יש לי ארבע חברות הכי טובות, אני סומכת עליהן ואני לא צריכה יותר מזה. ברוך השם, אני כל כך עסוקה שאני לא יכולה להתעסק בחיים של אנשים אחרים".

טולדנו מתארת את עצמה כמעין ברווזון מכוער שהפך עם השנים לברבור יפהפה. "הייתי מתולתלת עם משקפיים ועליתי כמה קילוגרמים טובים כשהייתי בדיכאון. לא הייתי מכוערת, אבל גם לא אהבתי את עצמי, זו הייתה יותר הרגשה פנימית. היום אני מסתכלת על תמונות ילדות שלי והלב שלי יוצא אל הילדה הזאת, איזה חמודה היא, לב טהור, מה רצו ממנה? הייתי גם נורא ביישנית, לא הייתי מדברת בקול של עצמי אפילו. הרגשתי שיש לי קול קצת גברי אז הייתי מדברת נורא חלש ובשקט, הפוך מאיך שמכירים אותי היום. הקהל תמיד מופתע כשאני מספרת כמה שקטה וביישנית הייתי, אז אני מסבירה שזה היה תהליך ארוך, שינוי שלא קרה בבת אחת, ובעצם הוא לא נגמר אף פעם. גם היום אני לא מושלמת".

מה יכול לגרום לך לחוסר ביטחון היום?
"מחשבות שאני לא מספיק טובה, שאני לא מספיק עושה, שאני לא מספיק. זה תמיד היה צמד המילים, 'לא מספיק'. היום אני יכולה לא להעלות סרטון יומיים ומבחינתי נכשלתי בקריירה, זה הסוף. אני חרדתית ואני נמצאת במרדף של להשיג יותר ולהיות יותר טובה. גם עכשיו, כשקיבלתי את הפסטיגל ואני עובדת והכל בסדר".

את מרגישה שאת צריכה להוכיח משהו למישהו?
"לא, זה פשוט האדם שאני. אני רוצה להיות יותר, אני רוצה להשיג יותר ולעשות יותר".

איך את היום רגשית ונפשית? יש לך נפילות לפעמים?
"אני מרגישה מאוזנת, אבל אני בן אדם בסופו של דבר. הייתה לי תקופה קצת מעצבנת עכשיו, לפני שקיבלתי את התשובה על הפסטיגל, שמרתי את כל הזמן הפנוי שלי לקראת הפרויקט הזה והתחלתי לחשוש ממה שאעשה אם התשובה תהיה שלילית. כשקיבלתי את התשובה החיובית, זה נתן לי זץ של אושר".

הכסף נשאר באותו בית

דווקא בימים הקשים שאחרי השבת השחורה פרחה טולדנו ברשת והפכה לפנים מוכרות. הפסטיגל, היא משתפת, היה היעד מהרגע הראשון. "אחרי 7 באוקטובר החלטתי להעלות סרטונים מצחיקים, אנשים חיפשו את זה וזה התפוצץ. אחרי חודשיים בערך, כשהייתי עם 30 אלף עוקבים, פגשתי את נויה הסוכנת שלי. כבר בפגישה הראשונה אמרתי לה, 'אני רוצה פסטיגל'".

איך זה התגלגל משם?
"התחלנו לעבוד יחד, בהתחלה זה היה בקמפיינים קטנים, די בחינם, ולאט-לאט זה התגלגל והתגבר עד למה שזה היום. אני חושבת שהתחלתי להרוויח ממש בשנה השנייה שלי ברשת".

משפיעניות ויוצרות תוכן עושות הרבה מאוד כסף ברשתות. גם את במקום הזה?
"כן, אפשר להגיד. אני לא באחוזון העליון, אבל אני איפשהו ב-3%–5% העליונים".

בסך הכל בתוך שנתיים וחצי מהפריצה הגשמת את חלום הפסטיגל. איך זה קרה?
"למדתי משחק בגיל 18, בשנה שעברה השתתפתי במחזמר 'סימבה מלך הסוואנה' ולאט-לאט למדתי וקיבלתי עוד יכולות במה. התפתחתי מפרויקט לפרויקט, ופתאום הגיעה ההצעה מהפסטיגל. הגעתי לפגישה ובעיקר התעסקתי בלמכור את עצמי ולהסביר להם למה אני כל כך רוצה את זה ולמה זה מתאים לי. בפסטיגל אוהבים אנשים עם כמיהה לדבר הזה, וגם יש לי ניסיון בריקוד ושירה, אז הכל התחבר בסוף".

בפסטיגל תככב טולדנו בתפקיד ג'וס – כתבת הבידור של העיר הבדיונית פופ סיטי, שמביאה איתה אל תוך העלילה את עולם החדשות, הסקופים והחשיפות. "בפסטיגל ידעו טוב מאוד כמה אני רוצה להיות שם. דיברתי על זה כל הזמן ובכל מקום אפשרי".

בן הזוג שלך לוהק יחד איתך. הייתה הרגשה שזה כמו גימיק?
"להיות זוג בסיטואציה הזאת זה בונוס, אבל באנו לפגישות נפרדות, איתו דיברו עליו ואיתי עליי. אנחנו עובדים יחד, אבל אנחנו לא צמד. כל אחד בזכות עצמו, ומן הסתם לאחד כוחות זה דבר מדהים, מושלם, טהור ויפה ברמות, וגם ברוך השם, הזוגיות שלנו בריאה וכיף להראות לנוער של היום שאפשר גם ככה".

את מרגישה היום שאת הילי טולדנו, או שאת קודם כל בת הזוג של עידן תלם, היוטיובר והגיימר?
"אני הילי טולדנו ואין לי בעיה להיות גם 'בת הזוג של עידן תלם'. אני גאה להיות לצד האדם המדהים הזה, אבל אני גם מאוד רוצה להיות בזכות עצמי. אני פמיניסטית וחזקה ולהיות בת הזוג של עידן לא מקטין אותי".

כמה קשה להיות זוג שעובד באותה תעשייה?
"זה לא קשה, להפך, זה מקום המפלט שלי, המקום שאני יכולה להיות בו לא פוליטיקלי קורקט ולפרוק בו, כי הוא מבין אותי ומכיר את האנשים שאני עובדת איתם. הוא יודע על מה אני מדברת, ואם היה לי בן זוג לא מהעולם הזה, אולי הוא לא היה מבין הרבה מהדברים שאני חווה".

תלם וטולדנו הכירו לפני כשנתיים וחצי. הוא היה כוכב יוטיוב מוביל שחיפש אשת סושיאל לצרף לצוות שלו ופנה לטולדנו לאחר שנחשף אליה ברשת. "הוא ראה אותי, אמר שאני ממש טובה אבל סירבתי כי זה לא מה שחיפשתי. השיחה התפתחה ומשם הכל היסטוריה. בהתחלה לא רציתי לצאת איתו כי בכלל לא הייתי בראש של זוגיות, אבל כשהסכמתי, הבהרתי לו שהבן אדם הבא שאני ארצה להיות איתו זה לחתונה ושאני לא מחפשת משהו זמני".

את חולמת להקים משפחה בגיל צעיר?
"אני בת 25, נראה לי שזה מתחיל להיות הזמן, ובעזרת השם כשזה יגיע, זה יגיע. אני מוכנה לחתונה, ילדים לא בקרוב, אבל שנה אצלי היא כמו חמש שנים בחיים אחרים כי אני חווה ועושה כל כך הרבה. יכול להיות שבעוד שנה אגיד לך פתאום שאני מוכנה, אי אפשר לדעת".

עידן גם מוכן לחתונה?
"נראה לי שכשהוא יהיה מוכן, הוא יציע. זה דובר בינינו מהרגע הראשון, הייתי מציקה לו וצוחקת איתו על זה בראיונות, אפילו שלחתי את העוקבים להכריח אותו להציע לי. אני מקווה שבקרוב זה יקרה, בעזרת השם, אני מחכה לזה".

עם יד על הלב, הזוגיות איתו שימשה לך מקפצה לקריירה?
"אי אפשר להתעלם מזה שעידן הוא אדם ציבורי, אבל אם את מסתכלת על הפרקטיקה ושואלת ילדות מאיפה הן מכירות אותי, הן כנראה יגידו לך שמסרטוני הציפורניים שהייתי עושה. אז מצד אחד אני יכולה להגיד שכן, השגתי את כל מה שאני בזכות עצמי, אבל זה גם נכון שהזוגיות שלי בחוץ, אנחנו יוצרים תוכן ביחד ועושים שיתופי פעולה ביחד וזה נתן לי דחיפה".

יש חשש לעבוד יחד בפרויקט אינטנסיבי כמו הפסטיגל?
"הפוך. אני מרגישה שזכיתי לעשות את זה עם בן הזוג שלי, שהוא הכי מדהים, תומך ומפרגן בעולם. במקום להיות אני בלו"ז העמוס שלי והוא בלו"ז העמוס שלו, אנחנו ביחד בלו"ז העמוס שלנו, חוזרים הביתה גמורים יחד. זו הגשמת חלום, במלוא מובן המילה".

יש חשש שהעומס יכניס מתיחות לקשר?
"התקשורת שלנו ברוך השם כל כך טובה, וגם עשינו שיחות הכנה לקראת זה. אנחנו באים לתקופה הזאת סבלניים, מכילים, תקשורתיים ולא משנה מה, בסוף היום אנחנו ביחד במיטה, מתחבקים".

קנאה עלולה להיכנס לקשר לפעמים? אתם באותו עולם תחרותי.
"לא, מה פתאום. אני תמיד אומרת שהכסף נשאר באותו בית, ניצחון שלו הוא גם ניצחון שלי".

את לא יכולה לתת מעצמך כל הזמן לעולם

בעבר שיתפה טולדנו שתקופה ארוכה הייתה לה סטוקרית, נערה שהייתה עוקבת אחריה לכל מקום. בשלב מסוים אף הגיעו הדברים לטיפול המשטרה. "לאחרונה זה קצת נרגע, אבל מדובר במישהי שהייתה מגיעה אחריי לכל מקום כדי לפגוש אותי. היא פגשה אותי 200 אלף פעם, לפעמים כמה פעמים ביום, ובשלב מסוים היא הפכה לאגרסיבית יותר, בעיקר כשהיא לא הייתה מקבלת את מה שהיא רוצה. היא התחילה לזרוק לי זבל על הרכב, הייתי צריכה ליווי אחרי כל הופעה כי חששתי ממנה. היא הייתה רצה אחריי בספרינטים, ואת לא יודעת מה בן אדם יכול לעשות. זה היה נורא מלחיץ ומבהיל".

התלבטת אם להגיש נגדה תלונה במשטרה?
"כן, בטח. לקח לי שנתיים להגיש את התלונה כי בכל פעם חיכיתי עוד קצת ורציתי לתת לה עוד הזדמנות. אני גם אמורה להוציא צו הרחקה נגדה עכשיו, אבל אני מתמהמהת עם זה. אני לא רוצה לפגוע בה, ניכר שזה אדם שיש לו בעיה, אני רק לא יודעת מה הבעיה הספציפית. כנראה לא מטפלים בה כי היא כל הזמן בחוץ ואין עליה שום השגחה. כמויות הכסף שהולכות לה הן לא נורמליות, להגיע לכל דבר שאנחנו עושים ולנסוע מפה לשם, זה עולה הרבה כסף. היא גם לא מטרידה רק אותי, היא מטרידה עוד הרבה אנשים, פשוט אצלי זה הגיע למצב שכבר הייתי צריכה לפנות למשטרה כי חששתי. בפעם האחרונה ראיתי אותה לפני שבועיים, ולעומת מה שהיה לפני שנה, זה מדהים".

כמה קשה לך ולעידן לצאת כזוג מוכר החוצה ולבלות זמן במקומות ציבוריים?
"אנחנו בוחרים בקפידה את המקומות שאנחנו יוצאים אליהם. אנחנו לא יכולים ללכת סתם ככה ברחוב, אז נצא בלילה ונלך למסעדות קצת יותר יקרות, כי ילדים לא יהיו שם. לא תראי אותנו במופע של נועה קירל נניח כי יאכלו אותנו חיים, אבל אנחנו מסתדרים ומקסימום מצלמים ברכה פה ושם".

יש סיטואציות שאתם אוכלים, למשל, וילדים ניגשים לבקש ברכה?
"לפעמים, אלה בעיקר ההורים שלא מבינים, אבל אין מה לעשות, את לא יכולה לתת מעצמך כל הזמן לעולם, את צריכה גם להשאיר חלק ממך לעצמך. לפעמים צריך להציב גבולות ולהגיד 'לא', בטח אם ניגשים אלינו כשאנחנו באמצע הביס".

מה יכול להיחשב חציית גבול מבחינתך?
"היו מלא סיטואציות כאלה. למשל כשבאים אלינו הביתה, או כשהייתי בחופשה במקלחת עם חברות שלי ודיברנו בקול רם, ואז גילינו שילדות בנות 13 יושבות מתחת לחלון ומקשיבות לנו".

מה לא תשתפו אף פעם?
"אנחנו משתדלים מאוד לשמור על מקום המגורים שלנו חסוי, אבל זה כנראה לא עובד לנו אם הגיעו כל כך הרבה ילדים עד היום. אנחנו גרים בבניין עם הרבה דירות, השמועה עוברת מפה לאוזן ופתאום כל השכבה נמצאת אצלנו מחוץ לדלת. בסופו של דבר אנחנו אנשים פרטיים, ומה שאנחנו יכולים לשמור לעצמנו, אנחנו שומרים לעצמנו. רוב הזוגיות שלנו היא פרטית, אנחנו כמעט לא משתפים את הדייטים שלנו. אין לנו הרבה תוכן ברשת ביחד, אבל מה שיש ממש טוב, אז אנשים רואים אותו. עידן יכול לא להיות אצלי בסטורי במשך חודש בקלות".

את מאמינה שבעוד שנה מהיום כבר תהיי עם טבעת על האצבע?
"אמן, אמן. אני אומרת את זה כבר הרבה זמן, העיקר שתגיע הטבעת ושנתחתן, בעזרת השם".

צילום: אלון שפרנסקי | סטיילינג: קים אליהו | איפור: מישל אדרי | שיער: נטע דוד | הפקה: טל פוליטי | לוקיישן: מלון דן פנורמה תל אביב