22 אדריכלים, מעצבי פנים ואנשי קולינריה בחרו את המסעדות שבהן העיצוב הוא חלק בלתי נפרד מחוויית הבילוי: ממסעדת שף אינטימית במבנה טמפלרי היסטורי בשרונה, דרך מסעדה תאילנדית שנפתחה בנגרייה ותיקה בקיבוץ דגניה ועד מקום שיושב בלב חורשה מול הירדן, בר תל-אביבי שנבנה מעץ ממוחזר מבתים בתאילנד ומסעדה שנפתחת אל גינה פראית בלב העיר
הסצנה הקולינרית הישראלית כבר מזמן לא נמדדת רק במה שמגיע לצלחת. בשנים האחרונות מיתגה את עצמה ישראל כמעצמה קטנה שבה העיצוב והאדריכלות עומדים בשורה אחת עם חוויית הטעם, ומיטב המעצבים והאדריכלים בארץ מותחים את הגבולות: הם מייצרים חללים שמספרים סיפור, ומחברים אותו בטבעיות לאופי המטבח, למיקום הגיאוגרפי או למבנה ההיסטורי שבו שוכנת המסעדה. מבנים לשימור, מגדלי משרדים, קיבוצים וקו החוף, כולם הפכו לבמה שעליה האוכל הוא רק חלק מהמופע.
כדי למפות את התופעה פנתה מערכת מאקו ליבינג לכ־20 אנשי מקצוע מובילים, אדריכלים, מעצבי פנים, מסעדנים, אוצרים ומומחים לסצנת האוכל בישראל, וביקשה מכל אחד מהם לסמן את המקומות היפים, המקוריים, המזמינים והנעימים ביותר בעיניו, ובתנאי אחד: לא לבחור פרויקטים שהם עצמם היו מעורבים בעיצובם.
התוצאה היא מפת עיצוב שבה כל פרט נספר, מנוחות הרהיטים וכלי ההגשה שמשמשים קנבס למנות, דרך חומרים עשירים, טבעיים או יוצאי דופן, ועד שכבות תאורה מתוחכמות, פריטי אמנות, צמחייה פראית ופינות שמצטלמות מכל זווית. חלק מהמקומות עשירים ותיאטרליים אחרים מינימליסטיים ונקיים, ורובם חזרו שוב ושוב ברשימות של שופטים שונים. הרשימה שלפניכם מתמקדת בחוויית החלל, בעיצוב הפנים ובאסתטיקה שמצליחה לגרום לסועד לאכול קודם כול עם העיניים.
חושבים שפספסנו מקום מעוצב ומיוחד? ספרו לנו בתגובות
&Moshik - צבי סטרכילביץ' 4, תל אביב
מסעדת הפיין-דיינינג של שף מושיק רוט, שנפתחה ב-2024, שוכנת בקומת הקרקע של בניין טמפלרי היסטורי במתחם שרונה בתל אביב ומציעה חוויית בישול עילי אינטימית, המבוססת על סגנון המסעדה הקודמת שלו באמסטרדם, שזכתה בשני כוכבי מישלן. היא בבעלות רוט, אשתו שירן, המובילה את חוויית השירות והאירוח, ועמיר סיוון. חלל המסעדה, שעוצב על ידי האדריכל פיצו קדם בשיתוף אביטל שנהב-שני, מציג סגנון אינטימי ומטבח פתוח לצד חדר יינות שקוף. תפריט הטעימות משלב השפעות מהים הצפוני ומהולנד עם תוצרת מקומית.
אדריכל פיצו קדם: בבסיס התכנון, כמו בעולמו הקולינרי של מושיק, השתלבות בקיים תוך כבוד להיסטוריה ולמסורת, עם אינטרפרטציה חדשנית, מינימליסטית ומדויקת. המטרה העיקרית הייתה לייצר אירוח בלתי אמצעי, חוויה פרטית שמתאפיינת בפלטת חומרים חמה, טבעית ועוטפת. בכל ארוחה נוכחים 20 סועדים בלבד, כך שהתחושה היא כמעט של אירוח פרטי בביתו של השף. טיח מינרלי טבעי מקורי מחפה את הקירות והקורות המקוריות, והמשטחים והחיפויים מחומרים ממוחזרים, וכך המסעדה היא עוד שכבה בזמן בחייו של המבנה הטמפלרי הוותיק.


מנימוקי השופטים:
אדריכלית ורד כדורי: &Moshik מייצרת בועה מרתקת של דיאלוג עמוק בין אדריכלות מורשת של מבנה הטמפלרים מראשית המאה ה-20 לבין עיצוב מודרני עכשווי שמכבד את המבנה הישן. למקום יש יכולת לספר סיפור באמצעות הקירות. הקירות המקוריים הלבנים שסוחבים איתם סיפורי נוסטלגיה לצד קיר אבן הטרוונטין האדומה שמביא סיפור אישי, הבחירה של הגוונים החמימים והתאורה הרכה - יוצרים תחושת ניתוק מההמולה העירונית של שרונה.
מעצבת הפנים אירית שניר כהן: ב-&Moshik מרשים אותי הדיוק האדריכלי והיכולת ליצור חלל אינטימי עם נוכחות כל כך חזקה. השימוש באבן טבעית, בגוונים חמים ובתאורה מוקפדת, לצד הקומפוזיציה הנקייה של החלל, מייצרים תחושה כמעט פיסולית. בעיניי זהו עיצוב שמצליח לייצר יוקרה דרך איפוק, פרופורציות וחומריות, ולא דרך עודף של אלמנטים.


זותי (Zoti) - קויפמן 6, תל אביב
מסעדת השף והבר ממוקמת מול הים וטיילת צ'ארלס קלור במבנה תלת-קומתי שתוכנן כחוויית אירוח, שבה המטבח הפתוח, הבר המרכזי והחלונות הרחבים הפונים לים משתלבים לכדי חלל דינמי. היא נפתחה באוגוסט 2026 בעיצובו של אדריכל רועי לוי, ומשלבת ארוחת ערב מוקפדת עם אווירת בילוי לילית ומוזיקה של תקליטנים. היא שייכת לקבוצת ODMD ומובלת על ידי השף והשותף דניאל מרציאנו, המנפק מטבח שף בשרי וכשר עם בסיס ים-תיכוני והשפעות ירושלמיות.
אדריכל רועי לוי: ביקשתי לייצר חוויית אירוח יוצאת דופן בהשראת אווירת מסעדות יוקרה בדובאי ומיאמי. פלטת גווני החמרה החמים מובילה את השפה העיצובית בכל חללי המסעדה, לצד שילוב מדויק של אבן טבעית, מעקה זכוכית יוצא דופן, שטיחים ייחודים וריהוט יוקרתי, המעניקים לחלל עומק, עושר ותחושת אינטימיות יוקרתית. בלב הסביבה האורבנית והתוססת של תל אביב נוצר עולם אחר, שמזמין את האורחים להתנתק מהעיר ולצלול לחוויה עיצובית עשירה וסוחפת. כל פרט תוכנן בקפידה כדי לייצר מקום בעל זהות ייחודית, מגוף התאורה מעל הבר ועד לחיפוי הקירות באבן מדברית בגוני חמרה, בשילוב אלמנטים יוקרתיים.


מנימוקי השופטים:
מעצב הפנים מיכאל אזולאי: מסעדה חדשה עם חוויית בילוי מורגשת מאוד, שימוש נרחב בחומרים טבעיים כמו טיח בגוון טרקוטה, שמתחיל כבר בחזית הבניין ומלווה את כל פנים החלל. למרות הכהות שלו, הצבע העמוק מעניק סוג של נינוחות. בכל פינה נחשפת חוויה שונה, אם באירועים, בימי הולדת או בסתם ישיבה במסעדה. יש כאן תחושה חגיגית ושמחה, אווירת חגיגה שמצליחה להישאר אלגנטית. בולט השימוש במונוכרומטיות של צבע אחד שנתמך בתבליטים ובטקסטורה של הטיח.


SANA - קיבוץ דגניה ב', עמק הירדן
SANA האסייתית, שנפתחה באוגוסט 2025, מתמחה במטבח התאילנדי האותנטי לצד תפריט סושי ובר קוקטיילים חדשני. היא שייכת לקבוצת שותפים בהם השף עודד שוורצברד ווינר, שחר הוכלר, מתן קצוני, יערי גלבוע וענבל חיים, ותוכננה על ידי האדריכל דן טרוים בתוך מבנה היסטורי לשימור משנת 1947 ששימש בעבר כנגרייה של הקיבוץ. העיצוב משלב אלמנטים עיצוביים טבעיים, שמטרתם להביא את הטבע הירוק פנימה, תוך שימור חלקים אותנטיים כמו חלונות הנגרייה המקוריים, ומציע חלל פתוח אחד שמייצר אינטימיות לכל שולחן ומטבח פתוח לעיני הסועדים.
אדריכל דן טרוים: את SANA עיצבנו מתוך רצון לשלב את האנרגיה של דרום-מזרח אסיה האורבנית עם הפשטות הישירה של קיבוץ דגניה. החלל, שבעבר שימש כהאנגר תעשייתי של נגרייה מקומית, נשען על חומרים פשוטים וכנים, שלא מנסים להיראות כמו משהו אחר: רצפת בטון יצוקה, קירות ומחיצות בטון בטקסטורה גולמית, שולחנות מעץ אלון נקי, מחיצות מלייסטי עץ שמכניסות אור וקלילות, פרטי נירוסטה פונקציונליים ווילונות במבוק פשוטים. תכנון החלל מתכתב עם חדרי האוכל הקיבוציים על ידי שולחנות במרכז, ספסל בטון רציף עם ריפוד נוח וסידור ברור ללא קישוטים מיותרים, הכל במידה הנכונה כך שהמקום נשאר נקי, פונקציונלי ונאמן לשני העולמות שהוא מחבר.


מנימוקי השופטים:
אדריכלית נעה קידר: דן טרוים, כמו תמיד, יודע את העבודה, מתוכנית ההושבה ועד לטקסטורות ולחומריות הכנה והמדויקת. מסעדה יפה, מזמינה ויותר מהכל מותאמת למיקומה הגיאוגרפי, בלי יומרות והתחכמות ועם הרבה כבוד ליושבי המסעדה. ההבנה וההתאמה לרוח המקום לא באה כפשרה על העיצוב, וזו חוכמה גדולה שמצליחה להגיש ביטחון ויציבות בשפה העיצובית.
אדריכלית ורד כדורי: מה שאהבתי בעיצוב המקום הוא שנוצר בו שקט חומרי ואיפוק אלגנטי, למרות הדיאלוג הטקסטורלי העשיר הקיים בין עץ טבעי, טרצו, ברזל וזכוכית בגימור גולמי ולא מלוטש, מתקבל חלל הוליסטי שאינו מנסה להרשים או להישען על טרנדים חולפים, אלא לייצר מעטפת עוטפת ומאזנת, שמתצפת על הנוף המרהיב של האזור.


מונא - שמואל הנגיד 12, ירושלים
לבר ומסעדת השף הוותיקה הפועלת בלב ירושלים חוויית אירוח עם אופי של ביסטרו. המטבח מקומי צרפתי, משלב מסורת בישול אירופית עם השפעות מהמזרח התיכון. מונא שייכת לשפים מושיקו גמליאלי ואיתמר נבון עם רועי צבאג ושוכנת במבנה אבן היסטורי מסוף המאה ה-19 המשמש כיום כבית האומנים, והיה בעבר ביתה הראשון של אקדמיית בצלאל. חלל האירוח האינטימי, שתוכנן ועוצב על ידי האדריכלים עידית קופסקי ושגיא שוורץ ומעצבת הפנים טל נירי, מתאפיין ברצפת אבן, תקרות נמוכות ותאורה חמה, לצד חצר פנימית מוקפת חומות וחצר היין החדשה "הנגיד" הפועלת בחזית ומארחת אירועים קולינריים.
אדריכלית עידית קופסקי: יצא לי ללוות את מסעדת מונא והשותפים במשך עשור. החלל, השוכן במבנה אבן לשימור מהמאה ה-19 בבית האומנים, מקבל על עצמו שינויים עדינים לאורך השנים, וזו איכותו. כצוות תכנון הגענו ללא אגו אדריכלי, מתוך רצון לכבד את המרחב, לעבוד עם הקיים וליצור שינויים איטיים במקום מהפכות. הקונספט העיצובי מבוסס על רגישות ליצירת סגנון ירושלמי-אקלקטי שנצבר עם הזמן. חיברנו בין החומרים החמים והטבעיים של המבנה לבין מערכות מודרניות וקלות כמו מתכת, כדי לייצר עיצוב שלא צועק אלא משרה נועם. הרצון שלנו ושל השותפים, שאכפת להם מכל פרט, מהתאורה ועד הפרחים, היה שלקוח חוזר ירגיש שמשהו השתנה לטובה, אך לא יוכל להצביע בדיוק על מה.


מנימוקי השופטים:
אדריכלית קדם שנער: כשאני נכנסת למסעדה כמו מונא, אני חוזרת לכל מה שטוב. החל מהזיכרונות הטובים שלי כאדריכלית בבצלאל, ודרך החוויה של העיצוב הפשוט, הלא מתיימר והאלמותי של החלל. בתוך בניין אבן היסטורי עם גינה קסומה, קיימת פינה נסתרת עם מסעדה בעיצוב קלאסי - שולחנות עץ כבדים, זרי פרחים, קירות מאבן, אור עמום וחמים ואוכל מצוין. אחת המסעדות הטובות בארץ.
אדריכל רואי דוד: פשטות העיצוב, הריצוף השבור אל מול המפות הלבנות וכוסות היין בשולחנות גורם לך להתרגש מהדברים הפשוטים. העיצוב משרת את המסר שלא צריך יותר מדי כדי להפוך מקום לאינטימי ונכון.


צ'ה לק - שדרות אבא אבן 9, הרצליה
המסעדה התאילנדית Jai Lek, שנפתחה באוקטובר האחרון בקומת הכניסה של מלון פאבליקה בהרצליה פיתוח, מציעה חוויה קולינרית אסייתית המביאה את קלאסיקות הרחוב של בנגקוק אל לב מרכז ההייטק המקומי. המסעדה, המהווה את השלוחה הרשמית הראשונה מחוץ לתל אביב של אימפריית "בית תאילנדי", נמצאת בבעלותם של המייסדים יריב ולק מלילי. מתחם המסעדה מעוצב כחלל אורבני ומודרני המשלב בר אלכוהול וקוקטיילים לצד חצר טרופית וחדר אירוח פרטי. חוויית הבילוי במקום נשענת על מטבח פתוח המנפק מנות ווק, תבשילי קארי ובשרים ודגים.
אדריכל אורי בן דרור: לב הפרויקט הוא פירוק והרכבה מחדש של מסעדת בית תאילנדי האהובה. העיצוב נשען על מסורות בנייה מקומיות מאזור איסאן, ואורג אותן לתוך חלל מסעדה עכשווי ונקי. כל בניית העץ במקום מבוססת על שימוש חוזר בקורות עץ טיק ששימשו בעבר לבנייה מסורתית. קורות אלו הפכו לחומר גלם שאצרנו להרכבה מחדש בתוך חלל המסעדה, מתוך כוונה להשיב לחיים את מסורות האומנות ואת האנרגיה האצורה בחומר. כך זכו העצים לחיים חדשים כחלק מהפרויקט. צ’ה לק היא בית בתוך בית - בית עץ המעניק מקום למסורות האומנות התאילנדית, בתוך חלל שנותן במה לאירוח, למקצועיות ולאהבה של יריב ולק למטבח התאילנדי.


מנימוקי השופטים:
עורכת מאקו ליבינג, קרן לוי צדק: יש מסעדות שהעיצוב שלהן קופץ לך מול הפנים: צבע מובהק, פריט אחד דומיננטי, הצהרה שאומרת לסועד "תראו כמה השקענו". בצ'אי לק זה עובד הפוך, העיצוב כאן לא דקורציה שהונחה על החלל, אלא השלד שלו, כאילו כל קיר צמח מהאדמה יחד עם החיפוי שלו. בתים תאילנדיים מסורתיים פורקו, הוטסו לישראל וקיבלו פרשנות חדשה - קורות עץ טיק הפכו לכוורת שמחפה את התקרה, שידת מגירות של בית מרקחת תאילנדי שולבה בין מקררי היין, גג רעפים הוסב למפל טרופי, ופעמוני בקר הפכו לגופי תאורה. פטיו שופע צמחייה משלים את התמונה. הכול מפורט ומסונכרן עד כדי כך שקשה להצביע על נקודה אחת ולומר הנה העיצוב. זו מערכת אחת שלמה, קריצה תאילנדית שמרגישה כאילו היא תמיד הייתה כאן, בשכונה שלך.


לולוליש – הנמל 41, חיפה
מסעדת השף שנפתחה במאי האחרון בעיר התחתית בחיפה מציעה אוכל רחוב בקונספט של שירות עצמי המבוסס על בשרים על האש, גריל פחמים וג'וספר, וחוויה קולינרית שמחה ואורבנית השואבת השראה מאווירת הצהלולים והאוכל המוגש בחתונות ערביות מסורתיות. המסעדה, בבעלותם של השף חמודי עוקלה והמסעדן תאיר חליפה, תוכננה על ידי מעצב הפנים סאלח עלי חליל, שגם אחראי על הקונספט והמיתוג.
מעצב הפנים סאלח עלי חליל: כמעצב רב-תחומי, אני משלב מיתוג, עיצוב פנים ואדריכלות מתוך תפיסה שכולם מספרים סיפור אחד. תרבות השמחות והחתונות הייתה נקודת מוצא לפיתוח הקונספט וחלק בלתי נפרד מהעבודה המיתוגית. ההשראה הזאת ממשיכה אל עיצוב החלל, כך שזהות המקום נבנית דרך השפה הגרפית, החומרים והחוויה בתוכו. לצד העולם השמח והחגיגי, בחרתי בשפה חומרית תעשייתית וישירה עם קורות בטון חשופות, נירוסטה ומתכות מוברשות, והמבנה והאלמנטים הקיימים נשארים גלויים והופכים לחלק מהעיצוב. המפגש בין החומריות הגולמית לבין האנרגיה של המותג מחבר את המקום לעשייה סביב הגריל, חשופה, חיה ומלאת נוכחות.


מנימוקי השופטים:
כתבת האוכל של מאקו, לין לוי: המסעדה הענקית נעה על התפר שבין תעשייתי ומחוספס לחם ומזמין. החלל, המכיל 90 מקומות ישיבה, כולל קומת גלריה, מתאפיין בתקרות גבוהות בטיח חשוף, בטון מוברש, נירוסטה וגופי תאורה תעשייתיים, המרוככים באמצעות עץ בהיר, קרמיקה לבנה וקיר ציור צבעוני. אלמנטים של רטרו, כמו קיר מטבח מלבני זכוכית חצי שקופות ודלפק באריחים מנוקדים של פעם, מעניקים למקום אופי שובה לב. במקום דקורציה סטנדרטית, המסעדה מעוטרת בחומרי הגלם עצמם ובצנצנות תחמיצים ביתיים, לצד שירותים מעוצבים ומדויקים להפליא, שמקבעים את מעמדה כאחת המסעדות היפות בעולם האוכל המהיר.


על הנהר - מתחם הירדנית, בכניסה לקיבוץ כנרת
המסעדה, שנפתחה בתחילת 2024 באתר התיירותי "ירדנית", היא חלק מקומפלקס קולינרי המשלב בין מסעדה ים-תיכונית, בייקרי-פטיסרי עצמאי (café river) וחוויית חיי לילה ומוזיקה. עיצוב המסעדה, בבעלות האחים נדב ונאור דיין, הופקד בידי מעצב הפנים ירון טל, והיא משתרעת על פני חלל פנימי גדול לצד מרפסת טרסות עצומה, הנושקת למים בלב חורשת איקליפטוסים.
מעצב הפנים ירון טל: הנוף יוצא הדופן הוא נקודת המוצא לתכנון ולכל אורכו ביקשנו לייצר מקום שמרגיש שייך לסביבתו, שאינו מתחרה בטבע אלא מנהל איתו דיאלוג. האתגר היה ליצור חוויית אירוח עשירה ורב-שכבתית, המשלבת בין אופייה הוותיק והתוסס של המסעדה לבין הסביבה הטבעית שבה היא נטועה. התכנון מבוסס על רצף של חללי אירוח בעלי אופי שונה, הפועלים יחד ולחוד: בייקרי, שלושה ברים, אזורי ישיבה חיצוניים הנושקים לנהר, חלל מסעדה פנימי המשנה את אופיו לאורך שעות היום והופך בשעות הערב לחלל תוסס וקצבי, וחדר אירוח פרטי המאפשר גמישות תפעולית. השפה העיצובית נשענת על חומרים טבעיים וגולמיים, בהם אבן, עץ, ברזל, חבלים, שיש ובדים, המשתלבים לכדי שפה חומרית עשירה והרמונית. השימוש בטרסות ובמפלסים השונים מחזק את הקשר בין החללים הבנויים לבין הנוף, ומטשטש את הגבולות שבין הפנים לחוץ.
080124_nahar_8_autoOrient_i.jpg)
080124_nahar_9_autoOrient_i.jpg)
מנימוקי השופטים:
כתבת העיצוב של מאקו, לימור קלר: בלב חורשה, באמצע שמורת טבע ומול סכר דגניה, כשהצמחייה עוטפת את השולחנות ואת מי שיושב בהם, אי אפשר שלא להרגיש שהטבע עצמו מקבל את פניך ולאו דווקא מסעדה. החיבור הזה לסביבה ממשיך גם בעיצוב הפנים, כשיושבים מול זרימת הירדן ומתנתקים לחלוטין מכל קצב עירוני. החומרים הטבעיים שנבחרו למסעדה תומכים בתחושת ההתמזגות הנעימה, והנוכחות שלהם מדגישה את ההשקעה וההקפדה שבאה לידי ביטוי גם בקפה ריבר הסמוך.
באמצע שמורת טבע: כך עוצבה המסעדה על הנהר
080124_nahar_15_autoOrient_i.jpg)
080124_nahar_16_autoOrient_i.jpg)
080124_nahar_24_autoOrient_i.jpg)
R48 - שדרות רוטשילד 48, תל אביב
R48 Chef’s Table נפתחה בתחילת 2023 במקביל להשקת מלון הבוטיק R48 Hotel and Garden שבה היא ממוקמת, והחוויה הקולינרית שלה מבוססת על תפריט טעימות בהשראת מטבחי המזרח הרחוק. המסעדה שייכת לקבוצת האירוח R2M של רותי ומתי ברודו בשיתוף קבוצת משקיעים יהודים מקנדה. היא פועלת בתוך מבנה באוהאוס היסטורי משנות ה-30, ועיצוב הפנים נעשה על ידי STUDIO LIAIGRE מפריז בשיתוף רותי ברודו ומעצבת הפנים שירי ארד. החלל כולו נפתח אל תוך גינה פראית שתכנן אדריכל הנוף הבינלאומי פיט אודולף, מתכנן ה-High Line בניו יורק, כדי ליצור מעטפת ירוקה ואינטימית, המבודדת את הסועדים מהמולת השדרה.
מעצבת הפנים שירי ארד: תכנון המסעדה נועד לייצר חוויית אירוח אינטימית, שבה השף מארח את הסועדים ישירות בתוך המטבח שלו. החלל הקטן כולל תשעה שולחנות בלבד ונפתח אל גינה פראית. תהליך האכילה מבוסס על צפייה ישירה בבישול, וכל מנה של השף אוהד סולומון היא יצירת אומנות שמקבלת תפאורה משלה. כלי ההגשה שנבחרו עם רותי ברודו משמשים כקנבס שמשלים את המנות, ולכן עיצוב הכלים הוא חלק בלתי נפרד מעיצוב המקום. פלטת החומרים נשענת על אבן טרוורטין, המופיעה ברחבי המלון וגם בריצוף החוץ, בחיפויים ובשולחן המרכזי, לצד עץ אגוז אמריקאי וריהוט דני בקווים עגולים. הכניסה עוברת דרך בר שירות אינטימי, ובחצר משתלבים שולחנות שיש שכביכול צומחים מהרצפה, עם כיסאות ברטויה מרשת פלדה ופמוטי ברזל יצוק מסיביים עם צילינדרים של זכוכית.


מנימוקי השופטים:
מעצב הפנים דניאל חסון: R48 לוקחת את המינימליזם צעד אחד קדימה אל עבר ניקיון אולטימטיבי, אנין ומוקפד. העיצוב מציג מחקר עמוק ומרתק של מונוכרומטיות, גוון על גוון - גישה חכמה, מאופקת ולא צעקנית, המייצרת איכות על-זמנית ומרשימה שאני אישית מאוד אוהב.
חופית בוהדנה, מפתחת קונספט ואסטרטגיה לתחום האירוח ובילוי: היוקרה כאן לא מנסה להרשים בכוח. יש משהו שמרגיש כמו להתארח בבית פרטי, אלגנטי ומדויק להפליא עם עיצוב מאופק, חומרי גלם טבעיים, עץ בגוונים חמים, תאורה רכה ונוף לגינה שמכניס שקט לתוך העיר. בעיניי זו ההגדרה של יוקרה שקטה, שלא זקוקה לנברשות ענק או למחוות גרנדיוזיות כדי להיות מיוחדת. הדיוק ממשיך מהחלל אל חוויית האירוח, שבה כלי הגשה, מפיות, מדי צוות ושירות אינטימי הם חלק מאותה שפה. יש תחושה שלא השאירו כאן שום פרט ליד המקרה, ובכל זאת הכל טבעי, נינוח ולא מתאמץ.


צ’אקולי - הרברט סמואל 3, תל אביב
מסעדת הדגים ופירות הים פועלת על קו החוף במתחם הדולפינריום לשעבר, ומביאה אל הים התיכון את תרבות האוכל והאירוח הספרדית. המסעדה, ששמה נגזר מיין ספרדי מבעבע קלות, שייכת לאנשי המסעדנות איציק חנגל ומוש בונדיק, מובלת על ידי השפית ירדן שי ומציעה כ-220 מקומות ישיבה במבנה זכוכית וברזל המשתלב במרכז הספורט הימי הסמוך. חלל המסעדה, המעוצב בסגנון סקנדינבי עכשווי, תוכנן סביב מטבח פתוח ובר מעגלי, ובכניסה ניצבים ויטרינת קרח עם דגים טריים ומקררי יישון שקופים המוקפים במדפי יין. עיקר הישיבה נעשה על דק חיצוני הפונה ישירות לים, לצד חלון שירות חיצוני המאפשר הזמנת מנות קלילות לרחבה הפתוחה שמעל המים.
אדריכלים עומר לייכטר ושרון שפיר: השפה העיצובית שואבת השראה מתרבות החוף של צפון ספרד ומחבל הבאסקים, ומתרגמת אותה לשפה עכשווית וים-תיכונית. העיצוב נבנה מתוך צורכי המקום והדרישות הקולינריות שלו, כלומר תצוגת דגים מרכזית, מקררי ענק לדגים וליין, מטבח פתוח ומזמין ובר פעיל, קליל וזורם. המרכיבים התפעוליים אינם מוסתרים, אלא הופכים לחלק בלתי נפרד מהחוויה ומהאופי של המקום. עץ, זכוכית, מתכת וקרמיקה ספרדית נבחרו מתוך זיקה לים, לקו החוף, לאופי האוכל ולהשראה הספרדית. הבר, בתנועה זורמת בהשראת גל, מחבר בין הפנים לחוץ ובין המסעדה לים. התוצאה היא חלל פתוח, חי ונינוח, שבו אסתטיקה מדויקת פוגשת תחושת חופש, אותנטיות ואירוח בלתי פורמלי.


מנימוקי השופטים:
אדריכל אילן פיבקו: צ'אקולי ממוקמת בקו ראשון לים בתוך חלל שמייצר ניגודיות: המבנה החיצוני בעל עמודי המתכת הגבוהים, שעשוי לשדר קרירות תעשייתית, מקבל דווקא אופי חם ואינטימי בזכות פרגולה מצלה ושולחנות עטויי מפות לבנות. הישיבה שם מציעה חוויה תל-אביבית מול העיניים כשאנשים יפים רצים לאורך החוף, עם אוכל מצוין ואווירה נעימה שגורמת לי לחזור אליה שוב ושוב. כתל-אביבי עד לשד עצמותיי, אני מאמין שלעתים תחושת השהות והאווירה הכללית של המקום חשובות אפילו יותר מהאדריכלות הטהורה.

מלאו - רוטשילד 74, ירושלים
מסעדת השף והבר הבשרית, שנפתחה באפריל האחרון בגן הוורדים, משלבת שתי מסעדות נפרדות – אחת בחלקו העליון של הפארק, רופטופ חלבי עם אזור ישיבה חיצוני רחב המשקיף על העיר ומשמש בבוקר כבייקרי של הקונדיטורית אביה אבוחצירה, ואזור תחתון עם מסעדה בשרית שבה ישיבת בר גבוהה, ישיבה מרכזית עם עמדת די.ג'יי ובמה עם אזור ישיבה אינטימי. היא בבעלות קבוצת ג'אקו ובניצוחו של השף זכאי חוג'ה, והסגנון הקולינרי נשען על המטבח הים-תיכוני המודרני עם פרשנות של המטבח העדתי. חלל המסעדה תוכנן ועוצב על ידי מעצב הפנים והמעצב התעשייתי גלעד זעפרני ועם רותם עזר (סטודיו OPA).
מעצב הפנים גלעד זעפרני: מבנה המסעדה מוקף בצמחייה ובנוף עוצר נשימה של ירושלים. בבסיס התכנון עמד מבנה קיים ובו קשתות וחיפוי אבן ירושלמית, והשאיפה הייתה לייצר מקום מרשים שימחיש את השילוב הייחודי הקיים בעיר בין ישן וחדש, היסטורי ומודרני, יהיה על-זמני וייטמע בגן. הקשתות מחופות אבן ומהוות קיר פנימי מרכזי במסעדה, ומקיף אותן חלל חדש עשוי זכוכית וברזל. נעשה שימוש בחומרים טבעיים כמו שיש, אבן ועץ עם עושר חומרי וצבעוניות חמימה שיוצרת אווירה שמשתנה עם אור השמש הנכנס למבנה. הוחלט שלא לייצר עיצוב "תפאורתי" עמוס ומכביד. בחלל המסעדה החלבית העליונה מראה קליל שמתאים למקום הפועל גם בשעות הבוקר, ובמרכז החלל המטבח הפתוח שלא מאפיל על הגן.



מנימוקי השופטים:
כתבת האוכל של מאקו, לין לוי: אם הרופטופ שמעל מלאו, ציפור טרופית בשמה, כולו אור, מלאו היא ההפך הגמור: חלל גדול בעיצוב אינטימי, שמרגיש לא ירושלמי ולא ישראלי. חיפוי אבן ירושלמית מקומית שולב עם ריהוט קאסטם מייד בגימור נקי ובצבעי פסטל אדמה, ואת האווירה יוצרת תאורת ענבר חמה: קיר יינות מוארים במנורות תלויות, שרפרפי בר מרופדים בחום כהה, קיר אחורי של פאנלים לבנים מחורצים דמויי וילון ותקרה כהה עם מסגרת מדפי מתכת שחורה. קיר הזכוכית פותח את הסועדים לגן הוורדים, ואפילו השירותים זכו לקרמיקה מרהיבה. יש כאן כ-200 מקומות ישיבה בפנים ועוד כ-150 ברחבה עם נוף ירושלמי בלתי שגרתי וחדר VIP.


ASIA - דרך הערבה 7, אילת
קומפלקס הבילוי והקולינריה הכשר, שנפתח ב-2026, שוכן על גג המשקיף לים סוף והרי אדום במתחם שבעת הכוכבים בעיר, ומחבר בין מסעדה אסייתית ובר מרכזי בחלל מקורה, מתחם בריכה ובר חיצוני בצד הצפוני ומרפסת לאונג' בצד הדרומי. הקומפלס, בבעלות היזם אלעד גוזלן, משתרע על פני כאלף מ"ר ועוצב על ידי מעצבי הפנים עדי ימין ושחר וייס מסטודיו "ימין וייס" בסגנון טוטאל דיזיין. הוא מציג בין היתר מטבח פתוח, עמדת דיג'יי וציר תנועה רחב המחבר בין חלקי המקום. הקולינריה האסייתית משתלבת בחוויית בילוי בינלאומית בהשראת רופטופים בדובאי ובמיאמי.
מעצבת הפנים עדי ימין: האתגר התכנוני היה לייצר חללים עצמאיים בעלי אופי ברור ושונה, ובמקביל לאפשר להם לפעול כמכלול המספק חוויית אירוח דינמית. המטרה העיקרית הייתה ליצור וייב בינלאומי המדבר בשפת המקום, עם פלטת חומרים חמה ורכה שנשענת על הנוף האילתי והמדברי. הקירות והתקרה חופו בטיח טבעי, הרצפה רוצפה באריחי טרוורטין המזכירים את חולות המדבר, ובמטבח הפתוח שולבו אריחים תלת ממדיים בגווני דבש וכחול לצד זכוכית גלינה המרככת את תנועת הסרוויס. כמעט כל פריט ריהוט, נגרות וטקסטיל יוצר במיוחד והותאם לאקלים המקומי, כדי להעניק לאורחים תחושה של נווה מדבר פרטי המנותק מהסביבה העירונית".


מנימוקי השופטים:
עורכת מאקו ליבינג, קרן לוי צדק: סצנת הבילוי של אילת מתרכזת רובה בטיילת ובקו המלונות, ובאסיה בחרו להתמקם בכיוון אחר: על גג מתחם שבעת הכוכבים, מול שדה התעופה הישן, בין השכונות לבין המלונות. הסיבה הראשונה להיכלל ברשימה היא הנוף. מכמה מסעדות בישראל נשקפים מפרץ אילת והרי אדום המהפנטים. השנייה היא העושר הוויזואלי: על כ־1,000 מ"ר, מבין הגדולות במסעדות בישראל, חילק סטודיו ימין וייס את הגג לשני חללי חוץ, אחד מהם סביב בריכת נוי, חלל פנימי עם מטבח פתוח במרכזו, ושלושה ברים, קוקטיילים בחוץ, יין בתווך, ומטבח שהוא עצמו בר. לכל אזור אופי משלו עם טקסטורה, חומרים וצבעוניות, ויחד הם מתחברים למתחם בילוי סקסי שמחליף פנים בין אור הצהריים הדרומי לתאורה העמומה של הערב. ולסיום, זה לא מקום שמנסה להעתיק את תל אביב לאילת, אלא כזה שמבין שהנכס האמיתי של העיר הוא השמיים, האוויר וההרים, ובונה סביבם במה. צבע השקיעה על ההרים, השתקפויות המים והקסם של אילת בלילה הם לא רקע, הם חלק מהתפאורה, וכל ערב הם משדרגים את המקום מחדש.



Nai - לינקולן 11, תל אביב
בר האוכל התאילנדי האינטימי נפתח במרץ השנה בתוך מסעדת קאב קם, מבית היוצר של "בית תאילנדי", ומפגיש אוכל בועט, אלכוהול ומוזיקה מתקליטים. המקום, בבעלותם של השף יריב מלילי, איתמר ישראלי ואיל אפלבוים, תוכנן על ידי האדריכל אורי בן דרור מסטודיו MU כחלל צדדי עם בר אבן ארוך שמחבר בגובה העיניים בין הצוות לאורחים ועטוף בעץ פירוק מבית בתאילנד. חוויית הבילוי משלבת מנות קטנות, עזות טעם וחריפות המבוססות על חומרי גלם עונתיים.
אדריכל אורי בן דרור: לצד מסעדת קאב קם, מבעד לדלת צדדית, נפתח ה"נאי", בר תאילנדי בעל קצב ואופי משלו, שבו הסאונד עוטף את האורחים. הקונספט מבוסס על "חלל בתוך חלל", הבר מחופה בלוחות עץ ששימשו בעבר לחיפוי בתים כפריים בתאילנד, חתך הלוחות יוצר איכות אקוסטית המעמיקה את תחושת הניתוק מן ההמולה, והמקום מתפקד כאח קטן, אינטימי ולילי של קאב קם שממשיך את הרוח התאילנדית אל תוך הלילה.


מנימוקי השופטים:
טל פרידלנדר שר ודרור שר, Sight Specific Design: הביצוע המושלם של אורי בן דרור וסטודיו MU לקונספט בר התקליטים הקרוב ללבנו, עם צוות בעלים ומנהלים מהמקסימים שיש בעיר, הופכים את המקום לאחת מנקודות האור הבודדות בשנה שהייתה מהקשות למסעדנות בתל אביב ובישראל. עבודות עץ הבנויות שכבה מעל שכבה, תאורה מדויקת ותכנון חלל שנותן מקום לצפיפות הופכים את הבר האינטימי הזה לאחד המקומות החדשים האהובים עלינו בתל אביב.
צלם האוכל אסף קרלה: אני מתייחס לנאי כאל בית מתאילנד שכאילו פורק והורכב מחדש במסעדה ויוצר חוויית בילוי עם הפטפון והתקליטים, ריהוט ייחודי, עץ גולמי וחמימות. הישיבה על הבר מונגשת ונוחה, וזה מתפקד כמו בר אבל מרגיש כמו מסעדה. משהו במקומות ארוכים ומלבניים מאוד עובד לי, בניגוד לחללים מרובעים שמרגישים לפעמים כמו אולם אירועים שחסר בו משהו. בעיניים של צלם יש באורך פרופורציונליות, מעין קו אופק שזורם כמו מעבר בשדרה, ונוצרים בו עומקים ורבדים יפים. יש רובד אחר רובד של התרחשויות: סועדים, עמדות מלצרים, טבחים ותחנות שונות. כשיוצאים לבילוי מחפשים קודם כל אווירה וסאונד, אם זו אקוסטיקה של אנשים שנעים לשבת סביבם ואם זו המוזיקה עצמה. בנאי זה ניכר במיוחד בזכות הסאונד המצוין, העץ שבולע את הצלילים ועמדת התקליטים של הדי.ג'יי. אוכל לדעתי מהווה 30 עד 40 אחוז מהחוויה. השאר הוא האופן שבו המקום נראה, איך שהמלצרים לבושים, התאורה והסאונד. בנאי לשמחתי יש גם את זה וגם את זה.


LUCIANA – הלח"י 2 ראשון לציון
מסעדת השף האיטלקית-חלבית הכשרה, שנפתחה בשלהי 2025, שוכנת באזור התעשייה החדש של ראשון לציון ומציעה חוויית בילוי וקולינריה המשתרעת על פני כ-800 מ"ר עם 276 מקומות ישיבה. המסעדה היא בבעלות קבוצת מסעדנים הכוללת את הזמרת עדן בן זקן ובעלה, איש העסקים שוקי ביטון. חלל המסעדה עוצב בקפידה כסמטה רומאית ציורית הכוללת שביל אבנים מפותל, מזרקת מים מרכזית ופנסי רחוב המעניקים תחושה אירופאית אותנטית, לצד חדר יין יוקרתי, בר קוקטיילים עשיר ומרחב לאירועים. התפריט מבוסס על חומרי גלם טריים וכולל פסטות ורביולי הנעשים מדי יום בעבודת יד, פיצות הנאפות בטאבון, דגים וסלטים.
אדריכל גלעד זעפרני ומעצבת עומר מור וגנר: בבסיס התכנון עמד הרצון ליצור חלל שמחבר בין עולם האירוח והקולינריה האיטלקי לבין שפה עיצובית עכשווית. הקונספט נשען על קשרים עיצוביים עם קריצה לארץ המגף, הבאים לידי ביטוי בבחירת החומרים, בפרטים האדריכליים, בצבעוניות ובאווירה.
השאיפה הייתה לייצר חוויה בהשראת האסתטיקה של מסעדות איטלקיות, אך ללא העתקה מילולית או שימוש בקלישאות עיצוביות.


מנימוקי השופטים:
אירית שניר כהן, מעצבת פנים: מה שתפס אותי בלוצ׳נה הוא השימוש בשפה אדריכלית עשירה שמצליחה לייצר תחושת חמימות לצד דרמה עיצובית. התקרות הקמורות, מקצב הקשתות, החומריות והתאורה שמדגישה את הצורניות של החלל יוצרים חוויה מרשימה כבר מרגע הכניסה. אני אוהבת במיוחד את הפרשנות העכשווית לאווירה האיטלקית, בלי להישען על עיצוב איטלקי מסורתי וצפוי.


השופטים שהשתתפו ובחרו:
- עורכת אתר עיצוב הבית של מאקו, קרן לוי צדק
- כתבת עיצוב הבית של מאקו, לימור קלר
- כתבת האוכל של "אוכל טוב" , לין לוי
- מעצבת הפנים קרן אופנר
- אדריכל אילן פיבקו
- אדריכל רואי דוד
- אדריכל דן טרוים
- אדריכלית ורד כדורי
- מעצבת הפנים מלוי לוי אלבוים
- מפתחת קונספט ואסטרטגיה לתחום האירוח ובילוי, חופית בוהדנה
- אדריכלית אירנה קרוננברג, ברנוביץ + קרוננברג
- צלם האוכל אסף קרלה
- אדריכלית קדם שנער
- אדריכלית נעה קידר
- מעצב הפנים מרקו סברה
- שף תום פרנץ
- היזם והמסעדן ברנרדו בלחוביץ'
- מעצבת הפנים לטיסה בלחוביץ'
- מעצב הפנים דניאל חסון
- מעצבת הפנים דנה שקד
- מעצבת הפנים אירית שניר כהן
- טל פרידלנדר שר ודרור שר, Sight Specific Design
- מעצב הפנים מיכאל אזולאי
- כתבת האוכל של "אוכל טוב" ריטה גולדשטיין
