בלי סלון, בלי פינת אוכל: למה יותר ויותר בתים נראים אחרת

במשך שנים, תכנון הבית נשען על נוסחה כמעט קבועה: סלון, חדר אוכל, מטבח וחדרי שינה - גם אם בפועל לא כולם שימשו את הדיירים ביום-יום. אלא שבשנים האחרונות, ובעיקר מאז שהעבודה מהבית הפכה לחלק בלתי נפרד מהשגרה, יותר בעלי בתים ומעצבים בוחנים מחדש את החלוקה המסורתית ומעדיפים תכנון גמיש שמתחיל בשאלה אחת פשוטה: איך באמת חיים בבית הזה.

מעצבת אחת כזאת היא ג'ין סטופר, ששטחה את משנתה במגזין House Beautiful, שם הסבירה כי הגישה החדשה לתכנון הבית מבקשת לערער על המובן מאליו. לטענתה, אין סיבה להקדיש חדר שלם לפונקציה שכמעט לא משתמשים בה, רק כי "כך נהוג". אם לא מארחים לארוחות רשמיות, אין הכרח בחדר אוכל נפרד. אם בני הבית לא מבלים שעות בסלון, ייתכן שאין צורך בספה גדולה ובמערך ישיבה קלאסי.

במקום זאת, ההמלצה היא להתחיל מההרגלים: איפה אוכלים רוב הזמן, איפה עובדים, איפה נחים ואיפה נפגשים כמשפחה. מתוך התשובות האלה נבנה הבית, ולא להפך.

<< לכל הכתבות בערוץ living

סלון הוא לא חובה

אחד הרעיונות הבולטים הוא ויתור על סלון רשמי. בבתים רבים, הסלון משמש בעיקר כאזור מעבר או כחדר "יפה" שכמעט לא נכנסים אליו. במקרים כאלה, מעצבים מציעים להמיר אותו בחלל שימושי יותר - משרד ביתי, פינת משפחה קטנה, חדר יצירה, חדר כושר ביתי או אזור רב-תכליתי שמשתנה לפי הצורך.

גם פינת האוכל כבר לא מובנת מאליה

בדומה לסלון, גם פינת האוכל המסורתית היא לא מאסט. אם רוב הארוחות מתקיימות סביב אי במטבח או שולחן יום-יומי קטן, אין בהכרח הצדקה לשולחן גדול שתופס שטח יקר. במקום זאת, אפשר ליצור אזור אוכל משולב במטבח או חלל גמיש שנפתח רק כשצריך לארח.

>> הוויכוח שלא נגמר: האם אי הוא קלישאה משעממת או חובה בכל מטבח?

חללים שעובדים קשה יותר

הקו המנחה הוא שכל חלל בבית צריך להצדיק את קיומו. חדרים שלא נמצאים בשימוש קבוע נתפסים היום כפספוס תכנוני. לכן, יותר בתים כוללים חללים רב-שימושיים: חדר שיכול לשמש ביום כמשרד ובלילה כחדר אורחים, פינת משחקים שנפתחת לאירוח, או אזור עבודה שמשתלב בחלל הציבורי בלי להרגיש משרד.

יתרון נוסף של תכנון גמיש הוא היכולת להשתנות עם הזמן. משפחות גדלות, ילדים מתבגרים, דפוסי עבודה משתנים - והבית צריך להיות מסוגל להגיב לכך. במקום תכנון קשיח, מעצבים מדברים על פריסות שמאפשרות שינוי, הזזה והתאמה מחדש בלי שיפוץ דרמטי.

המסר המרכזי הוא שאין יותר "חייבים" בעיצוב הבית. לא חייבים סלון, לא חייבים חדר אוכל, ולא חייבים חלוקה סימטרית ומוכרת. כן צריך בית שמרגיש נכון לדיירים שלו, כזה שמשרת את השגרה ולא מנסה לכפות עליה תבניות ישנות.