הוויכוח שלא נגמר: האם אי הוא קלישאה משעממת או חובה בכל מטבח?
לפני שני עשורים הוא נכנס בשקט לתוך תוכניות המטבח הפתוח, וכיום קשה לדמיין את הבית הישראלי בלעדיו – אבל האם האי הוא באמת פתרון חכם לכל חלל, או קלישאה שחוקה שממשיכה להשתרש למרות מגבלות המקום והתקציב? רגע לפני שמוסיפים עוד משטח עם כיסאות – בדקנו אם זהו צורך אמיתי, טרנד חולף או סמל תרבותי שנוגע בלב המשפחה הישראלית

לפני שני עשורים נכנס לחיינו האופן ספייס עם חללים פתוחים, מטבחים שפונים לסלון ובישול שמתנהל מול הבית ולא מאחורי הקלעים. מאז עבר תכנון המטבח הישראלי מהפכה של ממש, ובמרכזו ניצב האי כפיסת נגרות שמגלמת הרבה יותר ממשטח עבודה. האי הפך לזירה של אירוח, שיח משפחתי והבעת טעם אישי, עד שנדמה שהוא חלק בלתי נפרד מהתרבות המקומית. דיירים מבקשים אותו, קבלנים כוללים אותו בתכנון המטבח, ועוד לא מצאנו חברת מטבחים שלא תציע אותו ללקוחות שלה. אבל האם באמת כל מטבח צריך אי, או שזו גחמה עיצובית מעייפת?
"תגידו אתם רציניים?! כל פרויקט שני שאני רואה פה - אי במטבח!", רתחה משתמשת בפייסבוק בקבוצה שנושאה אדריכלות ועיצוב ושיקפה ויכוח שלא נגמר. "נגמרה היצירתיות?! לא כל דירה היא וילה עם מטבח בגודל של מגרש כדורגל! לפעמים אנשים עניים בלי כסף וגרים בחללים קטנים יותר! נמאס לראות אותה קלישאה משעממת חוזרת על עצמה! לא כל בית צריך אי! נקודה! תתחילו לחשוב קצת מחוץ לקופסה המרובעת הזאת ותפסיקו לשאול איך אפשר להוסיף אי לדירת שני חדרים 70 מ"ר שלכם!!! האי היחיד שתוכלו להוסיף זה אי אפשר!!! איףףף". היא נענתה בתגובות כי "אין קשר בין אי לבין עניות! היום אי זה לא בהכרח עניין של מותרות. כמו שמטבח זה הכרחי, כך האי הפך להיות הכרחי. יש כאלה שזה מהווה עבורם תחליף לפינת אוכל כי אין להם מספיק מקום לפינת אוכל... אם יש מקום ואפשר לעשות וצריך, אז למה לא? ואם אי אפשר למצוא פתרון יצירתי אז לא בכוח".



לא הפקרנו את הזירה הרותחת כתבשיל מבעבע, ויצאנו לבדוק אם אי הוא עדיין לב העניין, או שגל חדש סוחף את המטבח לכיוון אחר. ב"אביבי מטבחים" מכוונים את תכנון המטבחים לאיים שמתחברים פרופורציונלית ועיצובית למטבח ולחלל הפתוח שבו הוא מצוי. "כמעט כל מי שמגיע לעצב מטבח מבקש היום אי, עוד לפני שהוא מתייחס לאחסון או לפרמטרים אחרים", אומר שלומי כהן, המעצב הראשי של החברה. "המטבח הוא לב הבית, נמצא לרוב בחלל פתוח, ומהווה את מדורת השבט הישראלית. המשפחה מתחילה בו את היום, מסיימת בו את היום ולפעמים נמצאת בו גם בין לבין. אחרי שעברנו את הקורונה ואת אירועי המלחמות, המשפחה רוצה להיות ביחד, לאכול ולעבוד ביחד ולארח סביב המטבח. כולם מבינים שזה טרנדי וחלק מהכיף המשפחתי".
לדבריו של כהן, גודלו של האי הוא לרוב 10060X ס"מ ולחלופין 30095X ס"מ אם הוא כולל מערכות מים, בישול ועבודה פרקטית, ולכן לא לכולם יש אפשרות לשלב אי במטבח. "מלבד גודלו, צריך להביא בחשבון את נוכחות הכיסאות ואת מרחב התנועה סביבם, וכשאין מקום, בוחרים בפתרונות נשלפים מארונות או ממגירה, או שמשלבים שולחנות בגובה סטנדרטי של 75 ס"מ עם אי בגובה 90 ס"מ. ככלל, תמיד ננסה ליצור מערכת ישיבה בתוך המטבח, ואם ניתן לשלב בה אחסון, זה יהיה פתרון פרקטי יותר. בחללים קטנים, כשאין מקום, ניתן לשלב שולחן זכוכית למראה קליל ואוורירי". בכל מקרה הוא מזכיר, אי הוא אלמנט יקר יותר משולחן, משום שהוא משלב נגרות, משטח שיש ותוספות.
משמעות תרבותית עמוקה
מתברר שאי הוא הרבה יותר מטרנד חולף ויש לו משמעות תרבותית עמוקה, כפי שמסבירה מעצבת הפנים מירב הראל מ"קפסולה עיצוב פנים וקיימות": "האי מגיע מתרבות המזרח, שם נהוג באופן מסורתי לבשל מול הקהל – ניגוד מוחלט למטבחים המערביים שהיו סגורים בחדר נפרד. המעבר למטבח פתוח עם אי משקף שינוי בהרגלי האירוח, הבישול והחיים המשפחתיים שלנו. הכל קורה היום סביב האי, אם זה שיעורי בית, קפה של בוקר או אירוח". לדברי הראל, לפני 20 שנה, עם התפתחות האינטרנט, החל לחדור לחיינו מושג "המטבח הפתוח" והאופן ספייס. "בתחילה בישלו עם הגב לסועדים, והדגש בתכנון היה תמיד על חלון גדול מעל הכיור, כדי שיהיה נוף לשוטפי הכלים. גם עם כניסת המדיחים לתמונה, חל שינוי תרבותי משמעותי בתכנון מטבחים. ואז גילינו את האי, רהיט שהתלבש כמו כפפה על התרבות הישראלית. פתאום המטבח הפך ללב הבית שבו עומדים מול הקהל ומבשלים, או אפילו שוטפים כלים ויושבים, ונוצרו סביבו 'חיים'".
אלא שלא כל חלל מתאים לאי רחב ידיים, ובמיוחד בבתים ישנים. "אנחנו, הישראלים, מצאנו פתרונות יצירתיים: אי ללא ישיבה, חצי אי או שילוב של שולחן האוכל בתוך המטבח עצמו. מחקרים בתחום ה'נוירו-ארכיטקטורה', המשלב את מדעי המוח עם אדריכלות ומבין את השפעת הסביבה הפיזית על חיינו, מוכיחים כי אנשים אוהבים לשבת במטבח. אורחים, למשל, מעדיפים לרוב ישיבה במטבח על פני הסלון. נראה שריח הבישול וצליל ההקשה של כלי המטבח יחד יוצרים מעין זיכרון קדום חיובי, שמזכיר את בית אמא וטעמי בישול אהובים, ואף מסייע בהפגת חרדות".

אי במטבח צר וארוך הוגדר כזירת הפעילות היום-יומית עבור משפחה צעירה, שבה אוכלים יחד, מכינים שיעורים ואפילו מתארגנים בבוקר. הוא מוקף חלונות שפונים למרפסת מזרחית צרה וארוכה, שהפכה למעין גינה ירוקה עם עצי פרי וצמחי תבלין – עוד רובד של טבע שנכנס פנימה.

שני קווים מקבילים במטבח קטנטן שמאפשר ישיבה, אחסון וכיריים באי ומפתח רחב לחלונות עד הרצפה.

פינת האוכל בוטלה ואי עם 12 מקומות ישיבה הפך למוקד העיקרי של החלל לאכילה, מפגש, פטפוט ועבודה.

אי תוכנן כיחידת נגרות צרה שהיא אלמנט שמאזן בין פרקטיות לאסתטיקה: הוא מייצר חלוקה נכונה בחלל, משמש משטח עבודה נוסף ואחסון שהיה חסר. הוא מנצל כל סנטימטר במטבח - מצד אחד יש בו אחסון ומצד שני הדקורטיביות ממשיכה את שפת העיצוב של המטבח.

אי למרות האילוצים
עמוד אילץ ליצור מטבח משני קווים מקבילים – קיר ארונות גבוה ואי שנמשך עם שולחן.

משטח שיש ארוך עבור כיריים, כיור, עבודה והגשה בדירה קומפקטית, עם צד דקורטיבי לסלון.

מטבח שלא ניתן להגדלה בדירת קבלן, בו האי משמש לעבודה, אחסון ומפגש למשפחה שמרבה לאפות.

הרצון לאי בבית הגדול הוחלף בחצי אי עם ישיבה, שיפריד בין המארחים העמלים במטבח ובין המתארחים.


חצי אי ממשיך את משטח העבודה כדי לבשל בנוחות במטבח וליצור מקומות לישיבה יום-יומית עבור ארבעה אנשים.

כדי לענות לבקשת הדיירים למקומות ישיבה במטבח שלא אפשר אי, תוכנן דלפק עם שני מקומות ישיבה לארוחת ערב קלה לבנות, לבישול עם ההורים ולקפה של בוקר. במיוחד כשפינת האוכל מרוחקת יחסית.

אי כדלפק ישיבה.

ואלה שלא נכנעו לאי
במטבח מרווח שהיה יכול להכיל אי במרכזו העדיפה המשפחה הצעירה ישיבה נוחה בפינת אוכל מזמינה ליום-יום ולאירוח על פני ישיבה גבוהה.

מבנה אדריכלי אילץ לבחור פינת אוכל במקום אי כדי לארח בנוחות את ההורים המבוגרים שבאים לבקר.

דיירים בדירה קטנה העדיפו שולחן נפתח לגמישות רבה ולזרימה בחלל.

מחשבות על אי נדחו כדי למקם שולחן נפתח המאפשר גמישות מרבית למשפחה שאוהבת לארח.

הדיירים ויתרו על אי או דלפק במטבח הקטן כדי לא לחסום את החלל ואת היציאה לגינה מימין. פינת האוכל עם שולחן נפתח מספקת את הישיבה הרצויה ומאפשרת תחושת מרחב בחלל.

מטבח ללא אי, בבית רחב ידיים

