קאמבק ליציאת מצרים? איך הפכנו לאומה שחיה בתוך קטלוג של חול

חום-חמרה, חול ים, בז' גרז', וכל מה שביניהם – ישראל נצבעה חול מדברי. זה נראה נהדר בתמונה, זה מצטלם כמו חלום לטיקטוק, אבל בואו נודה באמת: אנחנו חיים בתוך עדר של טופו עיצובי. זה מרגיש כאילו החולות נדדו מהנגב ישירות לתוך הסלון שלנו.

הסיבה לפופולריות של הגוונים האלו ברורה. אנחנו חיים במדינה שהיא סיר לחץ מבעבע. הרחוב רועש, החדשות דופקות בראש, הלחות הישראלית לא עושה הנחות לאף אחד, ואפילו החורף השנה קפוא ואכזרי. כשאנחנו חוזרים הביתה, אנחנו רוצים לברוח לחלל עוטף, רגוע, כזה שלא דורש מאיתנו שום מאמץ קוגניטיבי. גווני החול והחום נותנים תחושה של יציבות ושקט, של טבע ושל רוגע ומחבקים אותנו, אבל כאן טמונה המלכודת: כשכולם רוצים את אותו החיבוק בדיוק, הבית מפסיק להיות ביטוי לאישיות שלנו והופך לקופי-פייסט הסוואתי של החולות בשיזפון. בסופו של דבר, אנחנו לא מעצבים חלל למגורים אלא מוצאים את עצמנו מעצבים סט צילומים שבו הכל חייב להתמזג לכדי דיונה ויזואלית אחת גדולה שתקיף אותנו מכל עבר. זה אולי ייתן לנו שקט זמני אבל הטאץ' הייחודי של כל אחד מאיתנו יעוף לשום מקום עם החולות הנודדים.

תופעת העדר הזו היא תוצאה של פחד. הפחד לטעות, הפחד שזה ימאס מהר ויהפוך לקיטש, והפחד שזה לא ייראה מספיק "יוקרתי" או "נכון", אז אנחנו הולכים על בטוח. אבל ה"בטוח" הזה הוא האויב הכי גדול של היצירתיות. כשהקיר חול, הספה חום-בהיר והשטיח בצבע נס-קפה, העין שלנו פשוט מפסיקה לראות. אין נקודת אחיזה, אין סיפור ואין חיים. זה לא מינימליזם, זו בצורת יצירתית. הבית הופך למדבר לימינלי שלא סגור על עצמו ובעיקר צמא לחיים ולאופי ייחודי משלו.

<< לכל הכתבות בערוץ living

להעיר את החלל

אז איך נפריח את השממה בלי לצבוע עכשיו קיר שלם בסגול חציל? הכל עניין של ניגודיות וחומר. אם הבסיס שלכם הוא חולי וחם, אתם חייבים להכניס פנימה אלמנטים שמעירים את החלל בצורה חיובית. זה יכול להיות שולחן קפה ממתכת שחורה ודקה שנותנת מסגרת לכל הבז' הזה, או גוף תאורה עם נוכחות שלא מתנצלת. במקום עוד טקסטיל חלק, תכניסו טקסטורות גסות וגולמיות כמו עץ טבעי עם עיניים, אבן עם גידים בולטים, או אפילו נגיעה של צבע עמוק כמו ירוק מעושן או כחול כהה בכריות ובתמונות שאתם תולים על הקיר. אלו לא רק צבעים, אלו עוגנים ויזואליים שאומרים: "כאן חיים אנשים אמיתיים, לא קטלוגים, ובטח לא הסט של The Hills Have Eyes".

>> אפילו בסהרה: הטרנד המדברי שכבש את המטבח הישראלי

הגיע הזמן להפסיק לפחד מצבע ומנוכחות. הבית שלכם לא צריך להיראות כמו מלון בוטיק גנרי במדבר המרוקאי, הוא צריך להיראות כמוכם. גווני החול הם רק הרקע, הם לא הסיפור כולו. תכניסו פנימה פריטים שאתם באמת אוהבים, כזה שלא "מתאים" לשום דבר אחר בחדר, ותראו איך פתאום כל המדבר הזה מתעורר לחיים. בסוף, עיצוב טוב הוא לא כזה שמרדים אותנו, אלא כזה שגורם לנו להרגיש בבית, ובבית אמיתי, כמו בחיים של כולנו, יש קצת יותר מצבע אחד.

מאיה שינברגר היא מעצבת פנים וממחברי ספר העיצוב The New Minimalist Style